בין אדם לחברו
מסעיר את הרשת: מורה התפטרה לאחר שיעור בזום. לא תאמינו מדוע
לאחר שיעור בזום, נדהמה המורה לגלות שההורים דנו בטעויות הלשוניות שלה, והעבירו עליה ביקורת קטלנית
- נעמה גרין
- כ"ד חשון התשפ"א
(צילום אילוסטרציה: shutterstock)"אני מורה בבית ספר יסודי במרכז הארץ ואתמול סיימתי שיעור זום. רק בעוד אני חושבת שמדובר בסך הכול בשיעור זום התברר לי לאחריו שמדובר במשפט שדה לכל דבר ועניין: עם שופטים ותליין ונידונה שאני 'זכיתי' למלא את התפקיד שלה", כותבת מיכל א', בפוסט שהסעיר את הרשת.
"התברר לי מאחת האמהות, שהיא גם חברה שלי ונמצאת בקבוצת ההורים של הכיתה, שהתחיל חתיכת דיון לאחר השיעור ובו אמא אחת כתבה שזה פשוט בלתי אפשרי העניין הזה שטעיתי בין זכר לנקבה ובמקום להגיד שניים עשר אמרתי שתיים עשרה. ולפני הכול מחנכת צריכה לדעת לדבר עברית תקנית ונכונה ורק אחר כך מגיע השלב של החינוך.
"ומכאן התחיל דיון סוער בין ההורים כאשר חלק מצדדים בי ואומרים שמדובר בטעות אנושית ולא כולם תמיד מקפידים על זכר ונקבה למרות שהם מסכימים שמאוד כדאי ורצוי שהמחנכת תדבר עברית נכונה ואילו החלק השני חשב שזה מוגזם לגמרי וטעות כזו חייבת להגיע לפחות לידיעת המנהלת.
"הרגשתי כל כך מושפלת. נבוכה. פגועה", כותבת מיכל בכאב. "כל העניין הזה של לצפות בך דרך הזום מבלי להגיד, והכול מתוך מטרה ביקורתית לחפש את המורה ולתפוס אותה בטעויות, ואז להתחיל ולהתגולל עליי ולהטיף לי ביקורת ארסית על העברית שלי, זה פשוט רוקן לי את האוויר מהמפרשים: אני כותבת לך שזו הפעם הראשונה שהצטערתי שבחרתי להיות מחנכת. כל כך הרבה רוע, בשביל מה בכלל הייתי צריכה את זה?!"
"ואז אותה אמא שלחה לי צילומי מסך של ההתכתבויות, והרגשתי שהצילומים האלו פשוט דוקרים אותי, עד שהייתי צריכה להגיד לה להפסיק, בעיקר אני זוכרת את אחת מהשורות שכתבה אמא אחת: 'הרי זה ידוע שהמורים עובדים מאוד 'קשה' אז מובן למה היא לא יכלה לדעת את ההבדל בין שניים עשרה לשתיים עשרה', ואחריה שורה של הורים עם סמיילי צוחק", ממשיך הפוסט הכאוב.
"התחלתי לבכות. אני באמת עובדת קשה, ואת השיעור אתמול לקח לי להכין לפחות 3 שעות. וערכתי וסידרתי ויישרתי ובדקתי וניסחתי ועשיתי הכול בשביל שהוא יצא 100%. אז מה אם התפקשש לי פעם אחת בין זכר לנקבה, פשוט תוציאו אותי להורג על זה? ואני לא מדברת בכלל על מושגים כמו רחמים וחמלה שנראה שבעולם הציני שלנו בכלל נעלמו מהאופק.
"החלטתי שאני לא יכולה להמשיך יותר, וכמה שניסיתי להירגע רק נהייתי יותר ויותר עצבנית ועצובה ומתוסכלת מכל הסיפור הזה", ממשיכה מיכל ומתארת ששלחה להורים את ההודעה הבאה: 'אתם הראשונים לדעת, אבל ככה אני לא מוכנה ויכולה להמשיך. קיבלתי את התגובות שלכם למעידה שקרתה לי אתמול, ואם זו החמלה שאתם מלמדים את הילדים שלכם אז אין לנו מה להמשיך ביחד, אני מקווה שתמצאו מישהי ראויה יותר לילדים שלכם והכי חשוב: שלא תתבלבל בין שתיים עשרה לשניים עשר'.
התחלתי לבכות. אני באמת עובדת קשה
"מסתבר שהמכתב שלי הכה אותם בתדהמה. קודם כל הם לא הבינו הדיון הזה הגיע לעיניים שלי הרי הם בכוונה פתחו קבוצת ווסטאפ בלעדיי בכדי שיוכלו לדבר עליי חופשי אז מה קרה?
"ואז שוב פעם התחילו דיונים סוערים על זה שאני עובדת ציבור, ואני צריכה לדעת לקבל ביקורת בצורה עניינית ולא להיפגע, ולא יכול להיות שאני אגיב בצורה הזו, לבין אלו שהצדיקו אותי ואמרו שמי שפגע בי הגזימו לגמרי, וככה לא נראה חינוך, ואיך אנחנו רוצים שהילדים שלנו יהיו עם חמלה אחד כלפי השני אם אנחנו אוכלים את המורה שלהם בצורה כזו.
"אחרי כמה שעות קיבלתי שיחת טלפון מאחד ההורים", ממשיכה מיכל ומתארת את התנצלותו של ההורה: "תקשיבי, אני ממש רוצה להתנצל. חשבתי וזה היה לא לעניין מצידי להציג כך את הדברים אבל את יודעת מה למה אני מתקשר? בעיקר כי קיבלתי שיעור לחיים: לפני כמה שעות אחותי הקטנה שעושה את השנה הראשונה שלה כמורה הגיעה לבית של ההורים שלי בוכה, ואמא שלי סיפרה לה שכמה הורים בכיתה שלה קטלו אותה בצורה רצינית ביותר בגלל שהם צפו ביחד עם התלמידים שלהם בשיעור הזום שהיא העבירה, וזה פשוט שבר אותה. ואני לא יכולתי שלא לחשוב עלייך ועל מה שאני עשיתי לך ואמרתי שכנראה זה השיעור שהייתי צריך לקבל בשביל להתקשר ולבקש ממך סליחה".
"ואז הוא אמר לי: 'אני רק מבקש ממך לסלוח לי ולשקול שוב את הצעד שלך'", מצטטת מיכל את דבריו של ההורה, וממשיכה: "אני אוהבת את התלמידים שלי. אני אוהבת את העבודה שלי. אבל יש דברים בחינוך שלפעמים כל כך קשה לי איתם…ההתנהגות של ההורים היא אחד מהם".
"כרגע אני לא יודעת עדיין מה לעשות… מצד אחד באמת שנפגעתי, מצד שני זה שהוא ביקש סליחה זה יפה מאוד בעיניי.
"בכל אופן מקווה להעביר את המסר לכל ההורים שיקראו את הפוסט שלי", כותבת מיכל בסיום דבריה: "כשאתם פוגעים או לא דנים לכף זכות או מבקרים בארסיות את המורה של הילדים שלכם, תחשבו טוב האם זו הדוגמא שאתם רוצים להעביר לילדים שלכם? "האם אתם מודעים לעובדה שסמיילי מחייך יכול בסיטואציה מסוימת להפוך לסכין רעילה שדוקרת את הלב? האם זה העולם שבו אתם רוצים שהילדים שלכם יגדלו?"
"בתקווה לשיפור בעניין ושנדע להיות סובלניים אחד כלפי השני", מסיימת מיכל את דבריה הכואבים.
מצוות רבות ביהדות נכנסות לקטגוריה של "בין אדם לחברו": החובה לשמור על הדיבור, איסור רכילות (לספר לאדם מה אמרו עליו, וכן לשלוח צילומי מסך המראים זאת), החובה לדון לכף זכות. התורה הקדושה מצווה עלינו לחמול, לוותר, לסלוח, להבין את השני. לא לדבר עליו מאחורי הגב. כן. גם לא בקבוצת ווטסאפ תמימה.
במה צריך להיזהר אדם בלשונו? מתי הכי טוב לשתוק? הרב ברוורמן מסביר: