לא רוצה להכין שיעורי בית!

בשבוע האחרון נודע לי שחליתי באוסטיאופורוזיס (בריחת סידן). מהן ההשלכות, ומהי התזונה שמומלצת ביותר?

אוסטיאופורוזיס בדרך כלל מתפתחת לאט, ללא סימנים. כשמופיעים הסימנים הם מתבטאים בכאבים ובהגבלות בתנועה, לעתים מתפתחת גיבנת או עקמת של עמוד השדרה ואובדן גובה בשל כך.

הביטוי השכיח ביותר של המחלה הוא שבר במפרק, כאב בירך, בשורש כף היד, בעמוד השדרה או בעצמות אחרות.

התזונה המומלצת: מולסה, דבש, פירות יבשים, חרובים, שקדים, אגוזים, חמניות, שומשום טחון, פטרוזיליה, נבט חיטה, ברוקולי, כרוב, לפת, טופו, קטניות, סויה, דגנים מלאים, קוואקר, חיטה מלאה, ביצים אורגניות ודגים במקום בשר. יש חשיבות לחלבון ממקור טוב, כגון סויה.

יש להפחית חלבון מהחי ומלח עד כמה שיותר.

(ד"ר סיגל תמיר, ד"ר לתזונה ומדעי ההתנהגות)

* * *

בתי לומדת בכיתה ב’. היא מאוד לא אוהבת להכין שיעורי בית. למען האמת, כבר מאז שהייתה בכיתה א’ היא ממש לא אהבה זאת. בסך הכל היא תלמידה טובה, ולא נראה שיש סיבה לכך. מה אפשר לעשות?

בתך אינה אוהבת להכין שיעורי בית. היא גם לא אהבה לעשות זאת בהיותה בכתה א'.

ילד וגם מבוגר אינם אוהבים לעשות דברים שמחייבים אותם לעשותם. הם תמיד ינסו להתחמק ממטלה ולא לבצע. מתי הם יעשו בכל זאת? כשיחושו בכך שהדבר בשליטתם ובהחלטתם, על אף שהם חייבים, וגם כאשר הדבר ייהפך לחוויה, על אף שנראה ששיעורי בית רחוקים מלהיות חוויה לילדים.

ואכן, שני התנאים הללו כנראה אינם מתממשים אצל ילדתך. היא מרגישה שהיא חייבת להכין את השיעורים. אולי את אפילו דוחקת בה לעשותם, ואולי אתם, ההורים, כמו הורים רבים, אפילו מאיצים בה להכין את השיעורים מיד כשהיא שבה מהלימודים.

ייתכן שאת מזכירה לה להכין את שעורי הבית בטון פוקד ובלתי נעים, וייתכן שאתם כועסים עליה כשהיא מכינה את השיעורים לא כפי שהייתם רוצים.

הילדה מרגישה שהשיעורים הללו הם כעול על צווארה, ומנסה להתכחש להם ולהיפטר מטרדתם.

מה כן תוכלו לעשות?

להפוך את שיעורי הבית לדבר שהוא בשליטת הילדה. איך תוכלו לתת לילדה הרגשה שהיא שולטת בהכנת שיעוריה? תנו לה, למשל, להחליט היכן תשב ותכין את השיעורים. האם היא מעדיפה להכינם ליד שולחן הסלון, או ליד השולחן בחדרה?

תוכלו לאפשר לה להחליט מתי היא רוצה להכין את השיעורים. האם כשהיא שבה מהלימודים, או לפני שיוצאת לשחק במגרש המשחקים.

גרמו לכך שיהיה ברור לילדה שיש להכין את שיעורי הבית, אבל אלו בשליטתה ובהחלטתה. כמו כן, אל תתנו לה להבין מטון דיבורכם ומהמילים שיוצאות מפיכם ששיעורי הבית הם עול. הפכו את השיעורים לחוויה. אל תשאלו בכעס ובקוצר סבלנות: "נו, הכנת כבר שיעורים? למה את מחכה?", אלא: "רוצה להראות לי את המחברת שלך?"; "מעניין מה כתבתם במחברת תורה היום"; "אילו דברים מעניינים! אני ממש מתגעגעת לימים שאני הייתי בכיתה ב'".

התייחסו לכתב היפה, ואל תתייחסו לתשובות המהירות. מצאו איך להפוך את השיעורים לכיף.

תנו לילדה להבין ששיעורי בית זו חוויה. אם תצליחו בכך – היא תתחיל אט אט להכין שיעורים, אם לא בהנאה מרובה, אז בשקט ובשלווה, ובעצם לזה ייחלתם.

(מנוחה פוקס, סופרת ומומחית תהליכי חינוך)

* * *

אנו נשואים שלוש שנים, ולמרות התקופה הקצרה אני חשה כי התקשורת שלנו מבוססת בעיקר על ויכוחים ואי הסכמות. בעלי מסרב לפנות ליעוץ. מה עלי לעשות?

המצב הזוגי שלך שכיח ביותר, ואין זוג שחילוקי דעות ואי הסכמות פוסחות על ביתו.

נהפוך הוא - על מנת להגיע לרובד האמיתי והטהור יותר של המערכת, חייבים לעבור דרך אי ההסכמות, וחשוב שכל אחד יזכה להביע דעתו במערכת ולא להסתתר תחת "ותרנות" ששורשה בהכנעה וויתור האני, משום שאם אני בתוכי לא מסכים עם המצב, אני משלה את עצמי שאני חי במערכת זוגית מושלמת, בעוד ההגדרה של "מזויפת" הולמת אותה יותר.

עם זאת - הסתכלות שטחית על נושאי הוויכוח תחמיץ את האופן האמיתי שבו מתנהלת הדינאמיקה ביניכם, ותסייע בפתרון סימפטומטי ולא שורשי.

המטרה היא לחדור לעומק, אל מתחת לפני השטח, ושם להבין - מה בעצם כל אחד מכם מחפש? מה חסר לכל אחד מכם, שהיה רוצה לקבל מבן/ת זוגו? למה כל אחד מכם זקוק כדי שירגיש טוב בתוך הזוגיות הזו?

החידוש הוא שאינכם צריכים להשיב זה לזו על השאלות. בשיטת NLP משתמשים בטכניקה לפתרון קונפליקטים בה ניתן לחוות בתת המודע את הדברים בדיוק באופן בו הם נחווים ע"י הצד השני.

ההנחה היא כי אני לא מתקשר עם האדם שמולי כפי שהוא במציאות, אלא כפי שהגדרתי אותו בדמיוני. כשאני מרפה מההגדרה ואני מסתכל מנקודת מבטו, הדברים נראים אחרת - מה שיוצר שיח אחר ורצוי הרבה יותר.

(ענבל אלחייאני, MA, מטפלת מוסמכת ב-NLP ובדמיון מודרך, כותבת ומרצה בתחום)