"יהודה לא הפסיד את שיעור הגמרא בבית הכנסת": הרשת נפרדת מהשחקן האהוב

חבר הכנסת מתן כהנא כתב:

ארווין קליין כתב: 

יהודה ברקן אל עולם שכולו טוב

יש שחושבים שיהודה ברקן, שהלך לעולמו, הפסיד משהו כשבערוב ימיו עסק יותר בדת ופחות בעשייה קולנועית. אבל החשבון הסופי מוכיח ההפך. שכן החיים הם ארעיים וקצרים ואילו מה שבא אחרי זה, הוא הנצח.

בחיים אנו נדבקים לאגו מסוים, שהופך להיות המהות שאנו מזדהים אתה. הבעיה שהאגו רק מסתיר את המהות שלנו, זהו משחק שהחיים משחקים אתנו, הצגה חולפת. וכשאנו לא מסוגלים להביט אל מעבר לאגו, הרי החיים עצמם, מאבדים מערכם. להיות הצופה בעצמנו, בהצגה של חיינו – הוא הסוד הגדול של כל אלו שהגיעו לנירוונה ואל האושר. כולנו רוצים לחיות מאושרים, מוצלחים ולחוות רק דברים טובים. אבל החיים מורכבים גם מהרע. בעצם מהות החיים הם ערבוב של ניגודים, שבלעדיהם אין חיים כלל. אבל האגו שלנו משלה אותנו להאמין, שהברירה היחידה היא הצלחה, מעודד אותנו לשפוט, לגנות כישלון ולהכחיש בעצם את החיים עצמם. אנו שוכחים שהחיים הם אינסופיים ושאין כישלון באינסוף. יש אנשים שהופכים להיות עיוורים לחיים עצמם ולא מבינים את מהות החיים, לא מסוגלים לסנן את המחשבות הרעות, שהאגו דבק בהם, תוך כדי שיפוטיות וסלידה. כלפי חוץ הם נראים כמאושרים וזוהרים, אבל בפנים הם הרוסים ומפוחדים. האגו הופך נטל, שהם קורסים תחתיו.

כך, שלכתו של יהודה ברקן, אחרי שכבר התוודע למהות שלו, הוא מוות טוב, ולמעשה לא מוות כלל, אלא הליכה אל הנצח! יהודה ברקן, הבין שהבחירה בידינו, להאמין בטוב ולחיות טוב, או לא... בדיוק כמו יצירת סרט, כך אנו יוצרים את החיים שלנו.

רועי בארקן, בנו של יהודה, כתב:

אלברט בן מוחה כתב:

יהודה ברקן ז"ל נוח על משכבך בשלום

לא נתפס ולעולם לא נשכח איך שבשנות ה 80 היית מגיע לסבי רבי משב בן מוחה זצ"ל לקבל את ברכתו, עוד שהיינו ילדים וזה היה נחמד. יהי זכרך ברוך לעד אמן.