כשהדולפינים והעטלפים לימדו אותנו להתמצא

לכל בעל חיים נתן הקב"ה כלים ייחודיים כדי לסייע לו בכל הנדרש לו. לחיות מסוימות ישנם צבעי הסוואה, המסייעים להם להסתתר מטורפים או מטרף; לאחרים צורות מיוחדות של הפה או המקור המסייעות להם באכילה, ועוד. אולם אחד מן הכלים הייחודיים ביותר הקיימים אצל חלק מבעלי החיים, הוא הסונאר.

חשבתם פעם כיצד יודעים הדולפינים לנווט את דרכם בים? לווייתנים ודולפינים עושים שימוש בשיטת ניווט מיוחדת במינה: זיהוי קולי. הם משמיעים קולות של נקישה, ושומעים את ההד החוזר אליהם מן הקול. על פי סוג ההד החוזר ומשך הזמן שלוקח לו לחזור, הם יכולים לזהות עצמים שנמצאים מולם, ולנווט את דרכם בכל שעות היום ובכל מזג אוויר.

העטלפים עושים שימוש במנגנון דומה. אף על פי שהעטלפים כולם רואים, חוש הראייה של רבים מהם אינו מפותח מאוד, ועל מנת להתמצא בשטח הם מסתמכים בעיקר על חוש השמיעה, ולא הראייה. הם מזהים את דרכם באמצעות ההדהוד החוזר מקריאותיהם.

שיטת ניווט זו הלהיבה תמיד את החוקרים, אשר במשך שנים רבות ניסו לחקות את השיטה. בתחילה היא נועדה לזהות קרחונים מסוכנים ולהקל על ספינות את הניווט ביניהם. הפיתוח של הסונאר המלאכותי זורז משמעותית לאחר טביעתה של הספינה המפורסמת, הטיטאניק. בסופו של דבר, הגרסה הראשונית של הסונאר (SONAR – קיצור של Sound Navigation And Ranging, או ניווט והתמצאות באמצעות קול) פותחה בזמן מלחמת העולם הראשונה, במטרה לשפר את האיתור של צוללות אויב, ולאחריה פותחה השיטה עוד יותר, עד שכיום היא משמשת כמעט כל כלי רכב ימי.