אני "מקובלת הכיתה", אבל המילים שלך בכל זאת פוגעות

את הילדה שחשבה שהלב שלי קשיח.

את זאת שדיברה אלי לא יפה.

את זאת שצחקה.

את זאת שדיברה עלי מאחורי הגב...

את זאת שהקניטה וחשבה ששום דבר לא פוגע בי,

הרי אני מקובלת הכיתה...

דעי שכל מילה שלך נחקקה בלב,

כל עלבון, כל דבר,

אפילו 

אם זה לא היה נראה...

אפילו אם את ראית שזה 

בכלל לא הפריע לי...

רק הדמעות חנקו לי את הגרון.

הראיתי את עצמי כאילו לא הפרעת לי כלל,

בזמן שצחקת או העלבת.

האמת שעליה צחקת, אולי את לא יודעת, אבל זה היה אמיתי, כל הדברים שצחקת עליהם. המצב הכלכלי שהיה לי, או סתם דברים אחרים שהיו חסרים לי...

אי, האמת שהסתתרה לך מאחורי הצחוק...

אם היית יודעת,

אולי לא היית צוחקת...

דעי שכל מילה שלך נחקקה לי בלב.

ורק משהו אחד יש לי להגיד לך –

תחשבי טוב טוב לפני שאת מוציאה מילים מהפה, אפילו לאדם שנראה לא פגיע.

אני כבר גדלתי, למדתי להתמודד.

ולך?

לך כבר מחלתי, אבל יהיו בנות שלא יוכלו להתמודד. אולי הן לא יוכלו לסלוח... אולי תהיה בת אחת שתיקח את זה איתה לכל החיים...

תשקלו את המילים לפני שאתם מוציאים אותן מהפה.

אם הייתי יכולה, המכתב כבר היה נשלח אליך...

רוצים גם אתם לקחת חלק במדור של אתר הידברות, "המכתב שלא יישלח לעולם"? שלחו לנו את המכתב שלכם לכתובת support@htv.co.il ואולי נפרסם גם אותו.