סיון רהב מאיר: העיקר הוא לדעת איך לצאת ממריבה, ולהמשיך יחד

פרשת השבוע שעברה, פרשת "עקב", היא נאום נרגש וסוחף של משה רבנו, שנפרד מעם ישראל אחרי 40 שנה במדבר. ואיך נפרדים? מה המסר שהוא מותיר לנו? אהבה. השורש "אהב" מופיע בתורה 42 פעמים, ומתוכן בספר דברים – 23 פעמים. ובתוך ספר דברים, בפרשה שלנו – שמונה פעמים.

זהו ספר האהבה, וזו הכותרת של הכניסה שלנו לארץ. הנה כמה דוגמאות מהפרשה: "רַק בַּאֲבֹתֶיךָ חָשַׁק ה' לְאַהֲבָה אוֹתָם", "לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ", "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיוֹם – לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹקיכֶם", ועוד־ועוד.

משה מדבר על הכללים ועל ההוראות, שאותם כבר קיבלנו. הוא גם מוכיח אותנו ומזכיר את כל חטאינו. אבל מעל לכל – הוא מדבר על האהבה בינינו, על אהבת אלוקים אלינו, ועל אהבתנו אליו. הוא מסביר שאת כל המצוות צריך לקיים, ואת כל המסרים החשובים צריך לנצור, אבל באהבה.

אפילו את חטא העגל, שמוזכר בפרשה, הוא מתאר כאירוע של פיוס. משה רבנו מספר על זיכרונותיו האישיים, כיצד עלה להר אחרי חטא העגל, התפלל ארבעים ימים ולבסוף זכה בסליחה ובמחילה וירד למטה עם הלוחות השניים. כי זה העיקר – לדעת איך לצאת ממריבה ולהמשיך יחד. לדעת לשכוח ולהמשיך עם שברי הלוחות הישנים ועם הלוחות החדשים.

הרבנית ימימה מזרחי מסבירה שלא סתם קוראים את הפרשה הזאת באוגוסט, בחום, בקורונה, בשיא החופש הגדול, בשיא העצבים. החופש הגדול הוא ה־זמן להפגין אהבה, למרות הכל, בלי להתחשבן.

יש חשש שהכל יהפוך כעת לצפוף ודחוס ועצבני. זה לא הזמן לפנקסנות ולעצבים אלא לכמה שיותר אהבה, זרימה ושמחה, גם בבית וגם בחוץ.

הטור פורסם בעיתון "ידיעות אחרונות".