מ-3 בנות בלבד - לכיתות מלאות ובוגרות מצליחות: סמינר ייחודי לאומנויות

ארבעה חודשים שהתה חני בוגץ' בבית, ולא יצאה ממנו כלל מאימת הקורונה. כמושתלת כליה, היא בקבוצת סיכון גבוהה, והפחד מפני הנגיף סוגר אותה בבית. אולם לפני שבועיים היא יצאה לראשונה. התערוכה של סמינר "פרי חוכמה" קראה לה החוצה. עם מסכות וחיטוי מדוקדק, עם שמירה גדולה ותפילה בלב, הלכה חני לערוך ולעצב את התערוכה היקרה לליבה. בתערוכה הוצגו ספלים מעוטרים, תצוגות מעניינות, דיאגרמות מומחשות, תמונות וקישוטים ייחודיים שהוכנו במו ידיהן של התלמידות הצעירות. חלק מהמוצגים נעשו בלמידה מרחוק, וחלק מהם – הכנתם נעצרה בעיצומה של השנה, ורק כעת סיימו הבנות ליצור אותם, בתנאים החדשים שנוצרו.

מדוע היה דחוף כל כך לערוך את התערוכה האומנותית למרות ההגבלות?

המנהלת יהודית בוגץ', אימה של חני, משיבה: "השיטה החינוכית הבית ספרית בה אני דוגלת היא: 'מכישלונות לא גדלים, אלא מהצלחה'. לכן אנו משקיעים רבות בתערוכה מדי שנה בשנה. אנו מכניסים לתערוכה רק פרויקטים מושקעים ומקצועיים, והבנות יודעות זאת. ולכן, כשהן רואות את שמן מתנוסס על הקיר לצד היצירה, הן חוות הצלחה גדולה. התערוכה נותנת להן המון כוחות להמשיך להתקדם, ועל כך לא יכולתי לוותר".

כיצד התנהלה התערוכה ברקע הגבלות הקורונה?

"אכן, היה לא פשוט לארגן את התערוכה". משתפת בוגץ'. "התערוכה התקיימה לא באולם, כמתוכנן, אלא בחדרי הסמינר, עם חתימה על הצהרות בריאות ומורה 'נאמנת קורונה', כולל חיטוי, מסכות ומרחקים. ההנחיות היו מגבילות, ולמרות זאת החלטנו לערוך את התערוכה תוך זהירות ועמידה בכללים. היה לנו חשוב שהבנות תוכלנה לחוות הצלחה, בפרט אחרי התקופה הקשה של הקורונה, וראינו סייעתא דשמיא גדולה".

יהודית מספרת כי פרטי התערוכה פורסמו בעלונים בירושלים שבוע וחצי קודם התאריך המיועד. אך בהתקרב מועד התערוכה, הוכרז על סגר בשכונת רוממה בירושלים. ובדיוק שם מתגוררות המנהלת בוגץ', וגם המזכירה. כיצד ניתן לנהל תערוכה ללא מנהלת וללא מזכירה?

"חששתי מעט, וחשבתי להכניס מודעת ביטול על סגירת התערוכה בעקבות הסגר. לאחר התלבטויות, החלטתי להשאיר את התערוכה בכל זאת. הסתמכתי על כך שיש מורות נוספות בצוות שגרות מחוץ לסגר, והן תוכלנה להיות בסמינר בזמן התערוכה. לבסוף, בחסדי שמיים, גם המזכירה וגם אני הצלחנו לצאת מהסגר ולהיות בשטח. התערוכה הייתה פתוחה לקהל במשך שלושה ימים. ברוך ה' הגיעו הרבה נשים מבחוץ, על אף המצב ועל אף הסגרים, כולל מורות מקצועיות לאומנות, וכולם התרשמו מאד מהביצוע המקצועי של תלמידותינו ומהחשיבה העמוקה העומדת מאחורי המוצגים. שבוע לאחר מכן, הזמנו גם את האימהות של תלמידותינו להגיע לתערוכה, לראות ולרוות נחת".

האם אתם מכינים כל שנה תערוכה?

"לימודי האמנות אצלנו נלמדים כל שנה על פי נושאים שונים באמנות. בסיום כל נושא אנו מעמידים תערוכה באולם, ומפרסמים לציבור הרחב ומזמינים כמובן את ההורים לצפות. השנה, הנושא הנבחר היה 'פסיפס', והיה מתוכנן תערוכה בנושא זה מיד לאחר הפורים, הזמנו אפילו אולם, והבנות חיכו לרגע התערוכה. אך אז כמובן, הגיעה הקורונה - ושיבשה הכול. והתערוכה נדחתה עד עכשיו".

כוסות פסיפס מהתערוכה

מה הקשר בין סמינר לבנות לבין תערוכות אומנות לקהל הרחב?

"הסמינר שלנו משלב באופן ייחודי בין לימודים עיוניים ללימודי אומנות. הוא נועד לתלמידות ממשפחות "בית יעקב" שהחלק החזק שלהן הוא תחום האמנות. אני חייבת להדגיש שזהו סמינר (כיתות ט' - י"ב, תיכון) עם תקנון, שיעורים, למידה ומערכת מסודרת. הסמינר לא נועד לבנות אשר מחפשות קייטנה או מפלט רוחני".

נשמע מעניין ויוצא דופן. איך משלבים שיעורים רגילים עם לימודי אומנות?

"יום הלימודים אצלנו מתחיל עם שיעורי מחנכת, שכולם שיעורים בונים ומעניינים. ברוך ה', המחנכות וכל נשות הצוות הן מורות נפלאות אשר מכילות ואוהבות את הבנות כאילו הן בנותיהן. הבנות לומדות שיעורי קודש: תורה, נביא, יהדות, דינים והשקפה, בדגש על דוגמאות ממחישות מחיי המעשה. בנוסף, נלמדים בסמינר גם מקצועות חול לפי תכנית הלמידה של משרד החינוך. בנוסף לכל אלו, ההתמקדות המקצועית שלנו היא על שיעורי האמנות הרבים אשר נלמדים בסמינר ברמה גבוהה מאד: שיעורי האמנות סובבים סביב נושא אמנותי או אמן היסטורי ידוע, כאשר החלק התיאורטי מועבר בשיעורי תולדות האמנות, והחלק המעשי בשאר שיעורי האמנות".

יהודית מבהירה כי שיעורי האומנות נלמדים כמקצוע בפני עצמו. התלמידות צעירות יחסית, אך מקבלות ידע מקצועי רב הרלוונטי לשוק העבודה: "מקצועות אמנות רבים נלמדים בסמינר: אמנות פלאסטית הכוללת: ציור, קרמיקה, צורפות קרה וחמה ועוד. תקשורת חזותית הכוללת: גרפיקה, צילום ועריכת וידיאו. עיצוב פנים הכולל: עיצוב בתוכנת אוטוקד והום סטיילינג. שזירת פרחים והפקת אירועים – בשיעורים אלו הבנות יוצאות להתנסות מעשית באירועים אמתיים. תסרוקות ואיפור, מקצועות אמנות הבמה כולל: מוזיקה, מחול ודרמה. במקצוע מוזיקה אנו מפיקים דיסקים אחת לתקופה, עם שירים שהבנות שרות. יש לי חלום לפתוח גם אולפן בסמינר וללמד את הבנות הקלטות.

"ולא רק זה - הקו האומנותי מנחה אותנו בכל המקצועות, כך שהאומנות עוזרת לבנות להפנים את החומר ולהתקדם בכל החומים הרבה יותר טוב דרך התחום החזק שלהן. ברוב המקצועות העיוניים אצלנו, הבנות נדרשות להגיש פרויקט אמנותי, בנוסף למבחן. לדוגמה, בכיתה י', בפרויקט לבגרות במתמטיקה, הבנות הכינו פרויקטים אומנותיים בהקשר לקורונה: הן חקרו טבלאות נתונים סטטיסטיים, ניתחו אותם בהתאם לנלמד, ויצרו מיצגים מקצועיים מדהימים.

"המעניין הוא, שהבנות עצמן באות לבקש תוספת שעות במקצועות שונים, ולעתים אלו בנות שכלל לא חשבו לגשת למבחנים המסיימים. וזה מדהים לראות, כי הצלחה גוררת הצלחה. הן מגיעות להישגים יפים, גם במקצועות העיוניים וגם במקצועות האומנות".

מהתערוכה: יצירת הכיסא הריק, בהשראת יצירת האומנות של ואן גוך

בוגץ' מדגישה כי אמנות אינה מקצוע הדורש רק עבודת ידיים טובה. בניגוד לחשיבה השטחית המקובלת, מקצועות אומנותיים דורשים הרבה חשיבה, תכנון ויצירתיות. ולכן נקבע כך שמו של הסמינר: פרי חכמה – פירות החכמה.

אך אני עדיין תמהה: כיצד חשבת על הקמת סמינר אומנותי וייחודי שכזה?

"עבדתי כמורה במשך שנים רבות", משיבה בוגץ', "וכבר אז שמתי לב לבנות החזקות יותר מבחינה אומנותית, וכאשר הן הפעילו את כישוריהן הייחודיים הן הגיעו רחוק מכל הבחינות. כשלימדתי אנגלית, ערכתי הרבה ערבי הורים באנגלית, והבנות הישראליות הציגו, שרו, והכינו תפאורות ותערוכות, וכך קנו את השפה ברמה גבוהה ובקלות. כשלימדתי גיאוגרפיה נתתי להן להדגים את הצעדה המקומית, או להוציא עיתון אופייני. הייתי רואה תלמידות שבמבחנים לא מצליחות כלל, אולם מתעוררות לחיים במשימות כאלו. הן אהבו לאסוף חומר, לבנות, לשיר, לנגן, ליצור ולהמחיש, וכך קלטו את הלמידה בצורה הטובה ביותר עבורן. תמיד שילבתי בלמידה אומנויות שונות, של כל החושים, וראיתי שיש בנות מגיעות כך להישגים אדירים.

"בעקבות זאת חשבתי שסמינר לאמנויות ייתן מקפצה לבנות רבות. הסמינרים היום בנויים על מתווה פדגוגי אחיד של למידה עיונית לצד פעילויות חברה והווי, אך העיקר הוא הלמידה העיונית. לתחושתי, תלמידות שטובות באומנויות לא צריכות להיות הנחשלות של הכיתה, ללא יכולת לפתח את כישוריהן האמנותיים".

הקערה - כינוס ופריחה

בת 5.5 עם סיכוי של אחד למיליון

החלום כבר היה חי וקיים בלבה של בוגץ', אך הדרך מחלום אל מציאות יכולה לארוך דרך ארוכה. מה הפך את החזון האוטופי של יהודית למציאות חיים?

"את הקפיצה למים ביצעתי, בזכותה של ביתי חני". מספרת יהודית. "בתי עברה שתי השתלות כליה בילדותה, והייתה מאושפזת בבתי חולים במשך שנים רבות. היינו איתה בארצות הברית במשך 5 שנים, שם היה עלינו להילחם על חייה עד שזכתה להשתלה השנייה בעזרת חשיפת הסיפור על ידי התקשורת האמריקנית כדי להשיג תרומת כליה. באותן שנים, כאשר ארגון 'מתנת חיים' של הרב הבר עוד לא נוסד, מציאת תרומת כליה מן החי הייתה משימה מורכבת מאד.

"אף אחד במשפחה שלנו לא התאים לתרומה", מסבירה יהודית, "ולכן, יצאנו עם הסיפור של חני לתקשורת. המצב של חני בת החמש וחצי היה אז מאד קשה – לאחר השתלת כליה שהפסיקה לעבוד, ובדמהּ כבר היו המוני נוגדנים. לפי הרופא היה לה סיכוי של אחד למיליון למצוא תורם מתאים.

"אך זכינו לראות ניסים גלויים, ומיד לאחר ששידרו בטלוויזיה האמריקנית את הסיפור של חני, אחת הצופות - גויה, שעבדה כעובדת סוציאלית, התרגשה מאד והחליטה שהיא תתרום את כלייתה. היא סיפרה לנו שבדרך כלל היא לא כמעט ולא צופה בשידורים מחוסר זמן, ומחוסר עניין. אך בחסדי ה', בדיוק באותו זמן היא הסתכלה ב'מקרה' והתחברה לסיפורה של חני.

"אנשים אמרו לה שהיא לא נורמלית, אבל היא לא נסוגה מהחלטתה. היא עברה את הבדיקות ויצאה מתאימה, וההשתלה הגורלית נערכה בל"ג בעומר. בחסדי ה', מיד לאחר הניתוח ראו כי הכליה שלה נקלטה בהצלחה ומתפקדת היטב בגופה של חני. חזרנו לארץ בהודיה גדולה לה'".

סיפור התרומה לא הסתיים באותם ימים. משפחת בוגץ' ומשפחתה של התורמת נותרו בקשר קרוב עד היום. והיה זה קשר מאתגר בין תורמת גויה לילדונת יהודיה קטנה המחלימה לאיטה. והיו גם קשיים במהלך השנים, כפי שאומרת יהודית:

"לאחר חצי שנה מההשתלה, פתאום קיבלתי טלפון מאחיה של התורמת. הוא סיפר כי היא עברה תאונת דרכים קשה מאד, ונמצאת בסכנת חיים. נלחצתי מאד. מה יגידו הגויים, כיצד אחרי שהיא תרמה כליה ליהודייה ארע לה כך? בקשתי מיד לטוס אליהם, כדי לתמוך בבני משפחתה ולהיות ליד מיטתה, אך אחיה הגוי הפתיע אותי ואמר: 'עדיף שתישארי בישראל להתפלל על אחותי. ואנחנו תמיד יודעים שגם אם היא תלך לעולמה, כליה אחת שלה נשארת חיה וקיימת בישראל!'

"ברוך ה', לאחר תקופה ממושכת היא התעוררה, אך נפגעה קשה נוירולוגית. היא עברה תקופת שיקום קשה מאד, וכיום היא עדיין מעט נכה, ומתקשה בדיבור. אך הנחמה של ההורים שלה ושלה - היא הכליה שלה החיה וקיימת אצל חני".

(צילום: shutterstock)

סיפורה של חני ארוך ומורכב יותר מההצצה שיהודית מספקת. גם לאחר ההשתלה היא נאלצה להתאשפז פעמים רבות. ובזמן זה, כמובן, היא הפסידה חומרי לימוד רבים שלמדו חברותיה. מה עושים הורים שמגלים כי בעקבות המלחמה על חיי הבת, היא מפסידה את ההשתלבות בין חברותיה?

"במשך השנים התמקדתי וראיתי כי הצד האומנותי הוא הצד החזק שלה. עם כל הפערים והקשיים הרפואיים, ראיתי כיצד היא תמיד עסוקה ויוצרת, מלאת שמחת חיים ומצליחה. גם כשישבה בשעות הדיאליזה הארוכות - תמיד היתה עסוקה עם מכשירי הכתיבה והיצירה שהביאה עמה. הרופאים היו מתלהבים לראות את היצירות היפות שלה, וכשהיו מחברים אותה למכונת הדיאליזה, היו שואלים את הקטנטונת: 'איזו יצירה את מכינה לנו הפעם?' כך, במקום להתמקד בקושי ובכאב, היא הייתה שקועה ביצירה אומנותית. כשהיא סיימה את כיתה ח', חיפשתי עבורה מקום לימודים שייתן לה כלים לחיים, וחוויות הצלחה. בדקתי את האפשרויות לגביה, והבנתי שעם פערים לימודיים כמו שלה, הסמינרים הקיימים לא יתאימו לה".

ומה עושים במצב כזה? ישנם הורים שנלחצים ומתחייבים לשיעורים פרטיים צמודים, ומכניסים את בנותיהם לסחרחרה מאיימת של הספקים לימודיים. לא כך נהגה יהודית בוגץ'.

"ניגשתי למנהלת בית הספר שלה,  ציפורה הייזלר. היא הייתה אז המנהלת בבית ספר 'מטרסדורף' ומפקחת של החינוך העצמאי, ושאלתי אותה: 'מדוע לא פותחים סמינר לאמנויות?' המנהלת הייזלר ענתה לי בכנות מפתיעה: 'אכן, צריך להקים סמינר כזה, אולם צריך משוגע לדבר שיסכים לעשות זאת...' קמתי ועניתי מידית: 'אני מוכנה להיות משוגע לדבר'. ברוך ה', היא סייעה לי רבות בפתיחת הסמינר, וחני נכנסה לכיתה הראשונה בסמינר יחד עם שתי תלמידות נוספות".

שלוש בנות בכיתה?

"שלוש בלבד. כך התחלנו". מחייכת יהודית. "כיום, לאחר חמש שנים, ברוך ה', יש לנו כיתה מלאה לכל מחזור, ובוגרות שכל סמינר היה גאה בתלמידות כאלו. שתיים מתוכן מאורסות לבני תורה, והבנות ממשיכות בלימודים גבוהים. לפי בקשת ההורים, אנו מקווים גם לפתוח שנה חמישית של לימודי המשך מקצוע לבנות כיתה י"ג. נראה איך יסתייע הדבר".

וכיצד חני השתלבה בסמינר?

"חני למדה בסמינר את כל האומנויות שנלמדות בסמינר, והתחברה יותר מהכול לצורפות. היא מכינה תכשיטים יפהפיים, ואפילו שלחה כמה תכשיטים נהדרים לתורמת".

התורמת שמעה על הסמינר שהוקם בזכות חני?

"אנו שומרים על קשר עם התורמת עד היום, הם כמובן מתעדכנים כל הזמן מה שלום חני, ושולחים לה מתנות. ובוודאי שהיא שמעה ושומעת כל הזמן על הסמינר. חני מתכתבת איתה במייל, ושולחת לה תמונות של היצירות שלה. היא גם שולחת לה חבילות בדואר עם מתנות ותכשיטים שהיא מכינה בעבורה לאות תודה והכרת הטוב".

בת כמה חני היום? ובמה היא עובדת?

"חני כיום בת 20. בלימודיה בסמינר ראינו כי היא מאד מוכשרת בגרפיקה, וגם יש לה חוש טכני מדהים. לכן כיום היא אחראית טכנית בסמינר, ועובדת בו בהגשת עזרה למורות לצורך ארגון חומרי האמנות ועוד".

מרגש לחשוב כי בזכות חני בוגץ' ואימה האמיצה, הרוויחו עוד עשרות בנות מקום לימודים איכותי וייחודי.

ומה מתאים לסיום יותר מדבריה של חני, שאומרת לנו בכנות רבה: "אני נשארת בבית הרבה בימים האלו, אך מה שחשוב לי כעת יותר מכל, הוא סמינר בית יעקב 'פרי חכמה'. כשאני קופצת לסמינר ועוזרת בתערוכה, מצלמת את דברי הבנות ומכניסה למכשיר הלמינציה, כל המשימות האלו נותנות לי הרבה כוח לעבור את התקופה הלא קלה של הקורונה. אני נאלצת לוותר על תוכניות ואירועי שמחות, אך לא מוכנה לוותר על 'פרי חכמה'. זה המקום שאני מרגישה בו חשובה ויעילה באמת".