הורות במחשבה חיובית: הבית כזירה חינוכית מעולה

כמה מעלות טובות לתעסוקה בבית: כאשר ילד מבלה זמן בבית הוא סופג את רוח הבית ואווירתו, הוא קולט את סגנון הדיבור, התגובה וההתנהגות של הוריו. הוא לומד לשתף פעולה עם אחיו ואחיותיו, בני המשפחה, ומשתלב בפאזל המשפחתי. משחק ועיסוק בניחותא בבית מרגיעים את הילד והופכים אותו למיושב בדעתו.

אך כדי שלבו של הילד יימשך והוא יחפוץ לבלות בבית, יש לתכנן את הדברים ולהשקיע בכך: יש לדאוג לחומר קריאה מעניין, למשחקים שונים, לעבודות יצירה: גזירה, הדבקה, צביעה ורקמה.

יש לנהל עסק זה בתבונה - לא לתת את כל האוצרות בידיו בבת אחת, כי אז לאחר יום או יומיים הכל נעשה ישן ונדוש אצלו, והוא אינו מוצא בו עניין עוד. עדיף שהדברים יאוכסנו בארון שמור למעלה - היום מורידים משחק זה לשעתיים, ובסיום מעלים חזרה.

כך נוהגים יומיים, שלושה, ואז מחליפים למשחק אחר. אפשר גם להחליף משחקים עם שכנים והגיוון יוצר עניין רב.

יש לבנות סדר יום של זמן אחר הצהריים. כאשר אנו מגוונים את סדר היום של הילד, הוא מוצא בו עניין וגם מתרגל להתנהל מסביב לשעון, פעילות אחר פעילות, ולא סתם "למרוח" את הזמן בלי חשבון.

אצל גננת מנוסה תוכלו לקבל המלצות על יצירות רבות ומגוונות, וגם היכן ניתן לרוכשן. קיימים גם ספרים ובהם מגוון הצעות תעסוקה, משחקים ויצירות לילדים.

הדברים אמנם דורשים מאתנו השקעה, שכן יותר קל לשלוח את הילדים למטה - "רדו לשחק" ו"שלום עלי נפשי". אך מי אמר שחינוך הוא משימה קלה? החינוך דורש השקעה רבה, לא רק בתקשורת נכונה, בתשומת לב ובגישה נאותה, אלא גם בהפעלת הילדים ובהעסקתם, וכן בהשגחה שלא יסתובבו היכן שלא צריך. השקעה זו היא השקעה של משאבי זמן וממון, אך ההשקעה משתלמת, ואת פירות החינוך קוצרים ההורים עצמם.

ויהי ערב ויהי בוקר

כאן המקום להתייחס לזמני הקימה והשינה.

השעה 00:30 בלילה. צלצול הססני נשמע מכיוון הטלפון: "שלום, כאן בת הדודה. סליחה על השעה המאוחרת. רציתי לברר משהו דחוף וחשוב בעניין שידוך".

"אין דבר", אנו מרגיעים אותה "אצלנו לא ישנים עדיין". וכאילו כדי לחזק ולאמת את דברינו, נשמעים ברקע קולות וברקים של הילדים שעדיין לא צלחה השכבתם לישון. בסיום השיחה שואלת בת הדודה: "האם הילדים עדיין לא הלכו לישון? מתי הולכים אצלכם לישון?"...

באמת, מתי? אנו עצמנו איננו יודעים.

יש בתים שבהם הדברים אינם מסודרים. הילדים הולכים לישון בשעות מאוחרות ולא קבועות, ובבוקר קשה מאוד להעירם. תעשיית הפתקים משגשגת - בכל בוקר צריך לשלוח את הילדים עם פתק הכולל סיבה מוצדקת חדשה לאיחור. מדוע הילד מאחר שוב ש"לא באשמתו"?

חידה: באשמת מי? (שמא בעטיו של נחש...)

בבית שקבועה בו עת מסודרת להליכה לישון ולקימה - הילדים רגועים, הבית רגוע, הילדים לומדים טוב יותר ואפשר למצוא בבית זמן לכל דבר.

גם כאן הדבר דורש השקעה ועקביות, וגם את זה נבאר בעזרת ה' בפרק מיוחד, כיצד משכיבים לישון וכיצד מעירים. אך ההשקעה משתלמת, בפרט כאשר מגיעים לסוגיית גיל ההתבגרות. מתוך הניסיון, כאשר עומדים על זמן כיבוי אורות בבית וסיום שיחות הטלפון (הבלתי נגמרות), ואפילו בתקופת המבחנים "זמן הוא זמן", המציאות מראה שבני העשרה רגועים ומיושבים יותר, כאשר השינה מסודרת.

זמני הארוחות

גם זמן האכילה חייב להיות מסודר. לא יתכן שהמטבח יהיה הומה כל היום כתחנת הרכבת וכמזנון מהיר הפועל עשרים וארבע שעות ביממה, זה יוצא וזה בא. צריכים להיות פחות או יותר זמנים מוגדרים לארוחה. הבוגרים המאחרים לבוא תשמר להם מנתם, אך מי שנמצא בבית ולא אוכל יחד עם כולם - ייאלץ להמתין לארוחה הבאה (ולא נאפשר לו למלא את החסר בחטיפים וממת(זי)קים). אם ישנה אפשרות לנעול את המטבח, מה טוב ומה נעים.

יש ילדים הפותחים בכל שעה בסעודה חדשה יחד עם כל מי שמגיע מאוחר (הילדים הבוגרים), ולפעמים אוכלים את כל מה שנותר, עד שלא נותר דבר עבור הבוגרים המאחרים לבוא.

השקעת מחשבה ותכנון, ברכה בצדה.

בהצלחה!

הרב דוד פיירמן הוא מרצה בנושאי חינוך ילדים ומחבר הספרים "מתי ישמעו ילדי בקולי?" ו"שולחן השבת עם הילדים". לקבלת הספרון החדש "סודה של עוגת הגבינה" ניתן לפנות למייל 9999587bb@gmail.com