אם יאמרו לך לשלם לילד שלך על כל מטלה שהוא חייב לעשות – מה תאמרי?

האם קרה פעם שהודיעו לך שאת מפוטרת או שלא תקבלי משכורת, ובכל זאת המשכת ללכת לעבודה בוקר אחר בוקר?

אני מקווה שלא חווית פיטורין על בשרך, אני מאחלת לך שלא יקרה לך מקרה בו יודיעו לך שלא תקבלי שכר על עבודתך.

אבל אם היה קורה מקרה כזה, האם היית ממשיכה לצעוד למקום הזה?

כנראה שלא.

ובכל זאת, אנחנו, האימהות, חושבות תמיד שהילד שלנו אמור לקום כל בוקר בזמן, ללכת לישון בזמן, לאכול מה שאנחנו מחליטות שטוב בעבורו, לשחק עם ילדים שאנחנו החלטנו שישחק עמם, וכך הלאה, בזמן שאנחנו לא תמיד זוכרות לשלם לו על כך.

לשלם לו על כך?

האם באמת עלי לשלם לילד שלי, על כך שהוא שומע בקולי?

על כך שהוא אמור לקום בבוקר והוא קם?

על כך שהוא אמור ללכת לבית הספר והוא הולך?

על כך שהוא חייב להתפלל והוא מתפלל?

האמנם אני חייבת לו משהו על כך?

ובכן, ממש לא.

אינני מתכוונת לכך, שעלינו לפצות ילד על כל דבר שעושה.

איננו חייבים לו פרסים, איננו חייבים לו מתנות.

אני לא בעד נקודות ולא בעד מדבקות.

אבל בכל זאת, עלינו להבין, כאשר בן אדם, כל אדם, מקבל תגובה חיובית על מעשיו, הוא עושה אותם באופן הרבה יותר טוב והרבה יותר יעיל.

נכון, הילד חייב לשמוע בקולך, ובכל זאת, אם את מציינת אותו לשבח, הוא לומד שזה דבר חיובי לשמוע בקול ההורים.

הילד חייב לקום בבוקר ובכל זאת, הוא יקום ביתר שמחה והנאה אם ידע שאת מעריכה אותו על מאמציו.

הילד חייב ללכת לבית הספר, אבל ילך הרבה יותר רגוע, כשאת מאחוריו.

הוא חייב להתפלל, אבל יעשה זאת ביתר שאת, כשידע שאת מעריכה את תפילתו.

שכר אינו חייב להיות מעות או מתנות, שכר לא חייב להיות מדבקות ונצנוצים. די לילד בכך שאימא מעריכה אותו, מעריצה אותו, מחבבת אותו וסומכת עליו.

ברגע שאני נוהגת הפוך מזה, אני משולה לאותו בוס שלא שילם משכורת למזכירה ובכל זאת רוצה שהיא תבוא בכל בוקר באותה שעה לעבוד אצלו, ועוד עם חיוך על הפרצוף.