לב שלי, תמיד היית שברירי. ה' רקם לי אותך במיוחד

ללב שלי,
מאז שנולדתי
היית חלש, שברירי.
עברנו תקופה לא קלה.
הרבה ביקורי רופא
דברים לא נעימים
זריקות, מחטים
ואז סיימנו את זה עם הצינתור.
אתה היית ההודיה שלי לה'.
הטיפול שלך הפך אותי למי שאני
החזיר אותי בתשובה בין הגלגולים.
לא ראיתי אותך אף פעם כחיסרון
אלא כיתרון ענק
שה' לי שלח.
הפכת אותי לרכה ונעימה
ממש שונה, אחרת.
ואז הגיעו השידוכים...
שכחתי אותך,
וכמעט ולא זכרתי
שצריך לומר ולדבר עליך
כי אתה נהיית רגיל
התחזקת איתי.
אבל הצד השני
מאותת לי
שאתה לא בסדר,
שאתה פגם.
מסוג א' של בחורה
נהייתי סוג ד'.
אני לא מבינה
איך אפשר להוריד אותי.
מבינה שעשיתי שטויות.
אם היו מורידים אותי בגללן -
הייתי מבינה, לא הייתי עושה בעיות
אבל בגלל הלב
שה' רקם לי במיוחד -
על זה להוריד?
על זה ללכת צעד אחורה?
אני מבינה, זה מפחיד
אבל הסברתי
שאתה לא מסוכן
לא מדבק
ולא תורשתי
ממה יש לפחד?
ולחטט
עד כדי כך?
מה, אני עד כדי כך
לא שווה?
אפשר לזרוק אותי
בגלל איזו בעיה
בעבר?
ה' לא עושה טעויות
ובטח גם איתי ואיתך לא.
אז כולם רואים אותך כפגם
ורק אני רואה אותך כיהלום
והכי אני אמיתית/

שלך, הכותבת בצלילים
כ.ל.ק 

רוצים גם אתם לקחת חלק במדור של אתר הידברות, "המכתב שלא יישלח לעולם"? שלחו לנו את המכתב שלכם לכתובת support@htv.co.il ואולי נפרסם גם אותו.