הדמעות הציפו את עיניי: "איתני", לחשתי באוזנו, "אתה תנצח אותם"

השבת אירחנו משפחה עם חמישה ילדים
אחד מהם בגיל של איתן מיכאל.
הכנתי את עצמי מראש, שזה לא יהיה לי קל.
אבל לא חשבתי עד כמה זה קשה.
שבת בבוקר,
כל הילדים משחקים בקלפים
ואני יושבת בקצה הספה
ומאכילה את איתן מיכאל.
כפית
כפית
האוכל יוצא לו מהפה
אני מנקה
הרגליים נשמטות לצדדים
אני מרימה
מיישרת את הידיים
ובזווית העין
רואה אותם משחקים
שקועים בעולמם.

והדמעות הציפו את עיניי
פתאום
ראיתי את איתן מיכאל כילד רגיל
יושב שם איתם
משתתף במשחק
צועק
קם
יושב
צוחק
מרמה
מחביא קלפים

לא ממש הצלחתי לראותו בבהירות.
רק כצל של ילד גדול
עומד על רגליו.

מבטו מחפש את מבטי
חש שקשה לי
תפסתי את עצמי
והתחלתי ללחוש לו באוזן:
"איתני, אתה תנצח אותם
תכסח אותם,
אתה הכי חזק
ובריא
אפילו שאתה לא כמוהם"
כך המשכתי
והמשכתי
והוא היה מאושר
צוחק
בקול
רק אלי
הילדים לא ייתיחסו אליו

רציתי באותם רגעים
לתת
לו
ולי כח

והמשכתי להאכיל אותו
לתת לו לשתות
הוא נשנק
אני דופקת לו על הגב
קשר מיוחד יש ביננו
קשר
חזק
הבנה שזה הילד, שלי
הוא לא יחזור להיות מה שהיה
או מה שאני רוצה שיהיה

והוא מתוק
ומדהים
כמו שהוא

והוא קולט את הסביבה
ומאושר לשמוע קולות של ילדים
כמו
ילד
רגיל.

יום טוב
ריעות לוי
רמלה

המייל של ריעות לוי (נשים בלבד) - reutlevik@gmail.com  

לכל הטורים של ריעות לוי, לחצו כאן.