הבחור החליט שבמקום שתיזרק המנה לפח המלון - יאכל אותה בעצמו. האם עליו לשלם?

כותב בחור אל מו"ר שליט"א:

קרוביי הגיעו מחוץ-לארץ לבית מלון באיזור ים המלח, והלכתי לבקרם. הגעתי בשעת ערב מאוחרת לחדרם, ומיד כשנכנסתי הודיעו, 'הכנו עבורך ארוחה דשנה', והגישו לפני מגש מלא בבשר ודגים וכל מיני מטעמים.

הבנתי היטב שמדובר במזון שנלקח מחדר האוכל של בית המלון, והתנצלתי בפניהם שאיני יכול לאכול, כי איני אורח במלון... האנשים תמהו, בן ישיבה אינו יודע סברות ב'מיגו'?! הרי הכלל כאן הוא אכול כפי רצונך, כך שיכולים היינו לאכול אפילו כמה מנות, ומיגו דזכי לנפשיה, זכי נמי לחבריה...

כמובן שלא קיבלתי את סברות השטות וההבל שלהם, והסברתי, שקיימת הקפדה מצד ההנהלה על אכילת אנשים זרים. אך מה טענו כעת? - 'אם אינך אוכל את המנה, אין לנו מה לעשות עמה, כי אנו שבעים, ובודאי שמחר לא נאכל ממנה, וגם אם נחזיר אותה לחדר האוכל, היא תיזרק לאלתר לאשפה'...

עמדו אפוא להשליך את המנה לפח, וחשבתי לעצמי, אם ממילא המנה נזרקת, חבל שיהיה כאן סתם 'בל תשחית', מדוע שלא אוכל אותה בעצמי, במקום שתֵאכל ע"י האשפה?...

נפרדתי מהקרובים ועזבתי את המלון, וכעת ליבי נוקפי, האם אכן היה מותר לי לנהוג כפי שנהגתי, או שמא לא היה לי לנהוג כך, ועלי לשלם למלון עבור המנה?    

השיב מו"ר שליט"א:

בודאי שצריך לשלם עבור המנה להנהלת בית המלון, כי כל עוד המנה לא הושלכה, היא רכוש בית המלון, והאוכלה נחשב כגוזל אותה, ועליו להשיב את דמיה.

ואף שהדברים פשוטים, נציין לכך מקור מפרשת נח: הנה לפני המבול מצווה ה' יתברך על נח (בראשית ו', כ"א): וְאַתָּה קַח "לְךָ" מִכָּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל, וְאָסַפְתָּ אֵלֶיךָ וְהָיָה לְךָ וְלָהֶם לְאָכְלָה. ודקדק ה'כלי יקר': "לך" משמע משלך, לא משל אחרים, כדרך "משלכם" הנאמר בארבעת המינים. ומדוע היה צריך הקב"ה להדגיש שיקח נח מזון דוקא משלו? - מסביר ה'כלי יקר' - אין זה אלא כדי שלא יחשוב נח, הרי היום או מחר ימותו כולם, כך שממונם עומד להיות כַּלֵה, ואם כן, אולי יהא מותר ליקח משלהם... תלמוד לומר - קח "לך" משלך דוקא!

הרי שגם רגע אחד לפני המבול, אסור לגזול, הגם שבין כך הממון הולך לאיבוד. וכך גם בענייננו... 

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס, הקלק כאן.