מה שלא עושה הטבע - עושה הצבע: הכל על צבעי מאכל

פורים הוא הזדמנות מצוינת לברר מה בדיוק עושים צבעי המאכל בתפריט שלנו, ואיך זה שאף על פי שכולם יודעים לשנן שצבעי מאכל אינם בריאים, צבעי המאכל עדיין מקשטים את משלוחי המנות, את עוגות יום ההולדת, את הגלידות ואפילו את בשר הבקר. אז זהו, שצריך להגיד את זה פעם אחת ולתמיד: זה שקוראים להם צבעי מאכל, זה עדיין לא אומר שהם ראויים למאכל. זה בסך הכל אומר, שבמאכל יש צבע. זאת ועוד, העובדה שלא מצוירת עליהם גולגולת עם הכיתוב "רעל", זה רק בגלל שלא מתים מהם באופן מידי. מעודד? לא ממש. במיוחד כשהם חשודים כגורמים לאלרגיות, מיגרנות, היפראקטיביות ועוד. צבעי המאכל מסומנים בארץ ובאירופה בסימון E (שמשמעו: אירופה) + מספר. בארץ ישנם כ-100 צבעי מאכל שונים.

צבעי מאכל סינטטיים: הם הגיעו אל עולם המזון היישר מתעשיית הטקסטיל. ישנם כאלה שמקורם בזפת פחם, נפט ותרכובות כימיקליות. הצבעים יציבים ואינם דוהים. הם נותנים למאכל מראה מושך יותר, ומחפים על מאכלים בעלי צבע ומרקם פגומים. לכן הם משמשים כמקדמי מכירות אידיאליים.

צבעי מאכל טבעיים: אלה הם עלה התאנה של צבעי המאכל, כי תמיד אפשר לקוות שצבע המאכל שבממתק, הוא טבעי. למרבה האכזבה, אין הרבה צבעי מאכל כאלה. צבעי המאכל הטבעיים יקרים יחסית לאחיהם הסינטטיים, הם חיוורים, מושכים פחות ועמידים פחות. בנוסף, לא כל מה שטבעי הוא בהכרח בריא. למשל, צבע המאכל קרמל שמסומן כ-E 150a. קרמל הוא סוכר שרוף, וסוכר שרוף זה לא בריא. E 150b זה קרמל סולפיט קאוסטי, שזה קרמל מלח וחומצה גופריתית, ו–E 150c שזה קרמל אמוניה. מה שאומר שהמקור של כולם הוא מקור טבעי, ובכל זאת הם לא בריאים. נוסף על כך, אם המאכל מכיל צבע מאכל טבעי, תסמכו על היצרן שאם הוא טרח להשקיע בזה כסף, הוא גם ידאג לרשום את העובדה הזאת באופן הכי ברור. מה שאומר, שאם לא כתוב שצבעי המאכל שבמוצר הם טבעיים, משמע שהם לא.

בקבוקי צבע: אם לא היה מי שקונה, גם לא היה מי שמוכר. קשה להאמין, אבל בישראל של שנת תש"ף, עדיין מוכרים בקבוקים של צבעי מאכל בסופרמרקט. לטובת הקוראים יצאתי לבדוק מה כתוב על הבקבוקים: מכיל – מים, חומרים משמרים (E -211, E-202), מלח לימון, פרופילן גליקול (מדובר בתרכובת אורגנית שמשמשת להמסת צבע המאכל) וצבע מאכל.

תרופות ותוספי תזונה: כדי לחבב אותם על הצרכנים ובמיוחד על הילדים, דואגים חלק מהיצרנים, לצפות אותם בצבעי מאכל מרהיבים. אז זהו, שכשאנחנו נוטלים אותם אנחנו מייחלים לכך שנהיה בריאים ולא חולים. מתברר שיש מי שחושב אחרת.

בשבילנו זה בסדר: ישנם הרבה צבעי מאכל שאסורים לשימוש בארצות כגון מערב אירופה ונורבגיה, אך אצלנו הם מותרים. בואו נחשוב לרגע, אם זה רע עבורם, אז זה רע גם עבור היושבים בציון. בחיפוש אחר ההנחיות לגבי הכמויות המותרות בישראל, נמצא במקרים רבים את הכיתוב: "מותר בכמות נאותה". כאן המקום לשאול את השאלה, מהי אותה כמות נאותה? מתברר שכל יצרן יכול לקבוע עבור עצמו, האם הכמות נאותה בעיניו.

רוצים לדעת עוד? רכשו את סדרת השיעורים "לגדול בריא" שמעבירה הנטורופתית שרה בר אשר, בקמפוס היהודי של הידברות.

שרה בר אשר היא נטורופתית ומרצה בנושאי תזונה ותעשיית המזון. Barasher@zahav.net.il