אני "רוסי", גר בתל אביב - וסולד מהלימון העדתי הרקוב של ליברמן

אני "רוסי", גר בתל אביב ומניח תפילין.

ואני אגלה לכם עוד סוד. אני לא חובש כיפה, אבל מאמין במעמד הר סיני. וכשאני לא הולך לבית כנסת בשבת, אני קורא את הפרשה בבית. ביחד עם הילדים, כי המצווה "והגדת לבניך" חשובה לי. כי אני לא מתכחש לא לדת, ולא לעולם המודרני. אני לא רואה שום סתירה ביניהם. אבל אני כן מתכחש לסטיגמות, לדעות קדומות ולבורות.

שלושת התופעות הללו – השילוש של הרוע החברתי – מקצינים תמיד בתקופת הבחירות. וכשמדובר בבחירות שלישיות ברצף, התוצאה יכולה להיות מפחידה. ומה שקורה בארץ בחודשים האחרונים, באמת מפחיד. קמפיין ההסתה הפרוע של ליברמן נגד הדת העלה מהקרקעית הבוצית של השיח הציבורי גל עכור במיוחד. הגל הזה שטף את המגזר ה"רוסי", ועזר למפלגה העדתית האחרונה בישראל לדלג מעל אחוז החסימה. וזה עשה – וממשיך לעשות - נזק עצום לציבור העולים, שנפלו קורבן לתאוותו של ליברמן לשלטון. אבל החברה הישראלית רק מתחילה להבין עכשיו קורה בתוך "הגטו הרוסי".

לכל אורך ההיסטוריה הפוליטית של ישראל לא היו כאן מפלגות עדתיות שהצליחו. לא היו כאלה לא למרוקאים, לא לרומנים, ולא לאתיופים, למשל. רוב העליות תמיד השתלבו ישר למפלגות הקיימות. לאחר העלייה של שנות ה-50 בכנסת החמישית ב-1961 היו כבר קרוב ל-20(!) חברי כנסת יוצאי עדות המזרח. וגם המפלגה "הרוסית" היחידה, 'ישראל בעלייה', מהר מאוד "נקלטה" בזירה הפוליטית והתמזגה עם הליכוד. כי כשיש לך ערכים ודרך, הם מובילים אותך למסקנות הנכונות. והיום רק מפלגתו של ליברמן סוחטת את המיץ האחרון מהלימון העדתי הרקוב.

Yonatan Sindel/Flash90

לקושש קולות תחת כל עץ רענן

ההונאה של ליברמן כפולה ומכופלת. זו לא "מפלגה רוסית". חצי מהעשירייה הראשונה שנמצאת אחריו ברשימה בכלל לא עולים. ישראלים דוברי עברית (וערבית) בלבד, שאין להם קשר לעלייה הרוסית. מתוך חישוב פשוט. ליברמן יודע היטב שרוב העולים דוברי הרוסית לא מצביעים לו, וחלקם הגדול סולד מעצם המחשבה. במיוחד אלה, שנקלטו בארץ ומרגישים בה בבית. הם לא צריכים מפלגה עם חזית של בית מזויף. לכן ליברמן מנסה לקושש קולות תחת כל עץ רענן. אבל את "הרוסים" שלו הוא משמר בקפידה באקווריום המגזרי. הוא היה אחראי למשרד הקליטה, ודאג להשאיר את העולים שעברו דרך מערכת ה"קליטה" שלו ללא שום ידע בהיסטוריה הלאומית בכלל, ובהיסטוריה של מדינת ישראל בפרט. ובלי היכרות עם החברה הישראלית ובלי הבנה בסיסית של אורך החיים בישראל.

כן, הדרך שמציע ליברמן לעולים - זו בורות. והבורות מגדלת דעות קדומות שעליהן צומחות סטיגמות בזויות. אובייקט השנאה מתחלף לפי צרכי הקמפיין (זוכרים, רק לפני עשור ליברמן היה "הלוחם הגדול למען הנאמנות" של הערבים. איפה זה היום?) והתוצר של כל זה – המון תוקפני שקל להסית אותו, לשלוט בו בסיסמאות רדודות ולנווט אותו לאן שנוח. כמו נגד הדת כיום. לא, זה לא רק נגד החרדים. גם הכיפות הסרוגות בפי ליברמן הם "דתיים משיחיים". אבל ההמון המוסת לא צריך לשים לב לדקויות כאלה. הרי הוא לא אמור לשאול שאלות ולא חושב בעצמו. זה מה שמפחיד בתופעה שמייצר הקמפיין של ליברמן. ממש כאן, בתוכנו.

(צילום: Miriam Alster/Flash90)

שיהיה ברור: ליברמן לא מייצג אותנו

רוב המוחלט של יוצאי ברה"מ לשעבר סובלים מכך שהציבור הישראלי חושב – בטעות – שליברמן מייצג את המגזר. עייפנו מכל פרשיות השחיתות הרבות של "מפלגתו", מכל הברברת הריקה מתוכן, ובעיקר מהזגזוג האידיאולוגי (אם בכלל אפשר להשתמש שם במילה הזו) ומחוסר אמינותו בפני הציבור. הרי ב-20 שנותיו בפוליטיקה אין לו ולו הישג אחד(!) שזוכרים לו. ורוב העולים מבינים שהמגזר לא ממש מעניין אותו, הרי במאי 2019 הוא זרק לפח את כל מה שהשיג במו"מ הקואליציוני עבור העולים, ודרדר את המדינה לבחירות אינסופיות. לכן ישראלים יוצאי ברה"מ לשעבר – כך רובם רואים את עצמם - לא רוצים להיות "הרוסים" מהגטו האלקטוראלי של מפלגה מפוקפקת. אנחנו רוצים לזכור את המורשת המפוארת של יהדות רוסיה, ואת אבות הציונות שבאו מתוכה - וביחד עם "נדחי עמו ישראל" האחרים הקימו כאן מדינה יהודית.

כן, מדינת הלאום של העם היהודי הגאה. מדינה של חופשי בארצו. חופשי בראש ובראשונה מעסקנים פוליטיים שאבדה דרכם מזמן.