הרב יאשיהו פינטו על פרשת יתרו, השבת והרגעים הגדולים

כל יהודי עובר רטט וחלחלה, כאשר מדמיין בנפשו את הרגעים הגדולים, אשר עמדו בני ישראל בעשרת הדברות. 

והנה בפרשת השבוע, פרשת יתרו, התורה מלמדת אותנו על הרגעים הנשגבים הללו, של עשרת הדברות. ואחד הדברים המובאים שם והולכים איתנו רגע רגע. (שמות כ ח) ״זכור את יום השבת לקדשו, ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך, ויום השביעי, שבת לה׳ אלוקיך. לא תעשה כל מלאכה, אתה ובנך ובתך, עבדך ואמתך ובהמתך, וגרך אשר בשעריך. כי ששת ימים עשה ה׳ את השמים ואת הארץ, את הים ואת כל אשר בם, וינח ביום השביעי. על כן ברך ה׳ את יום השבת ויקדשהו״. 

והנה פסוקים אלו בתורתינו הקדושה, פחד ואימה. ועליהם כתב הרמב״ן בשם המכילתא, שהיא מצות עשה, להזכיר את יום השבת בכל אחד מששת ימות החול. כדי שלא יתחלף לנו בשאר ימים ע״כ. 

וביאור הדבר, שכל יום ויום וכל ענין וענין במשך ימות השבוע, האדם מחויב להזכיר את השבת קודש. ועל ידי שכל רגע וכל מעשה ממעשיו ביום, מזכיר את השבת, נותן כח לשבת, שהשבת תהיה קדושה אצלו ומיוחדת אצלו. 

והנה ידוע שבבריאת העולם, העולם היה נברא לששה ימים. ובכל יום, היה עשרים ושמונה שעות. ובאו הימים אצל הקב״ה ובקשו ממנו קצין ושולט. והקב״ה נתן להם את השבת קודש, על ידי שכל יום יוריד מעצמו ארבע שעות, ויתן אותם לבנות את היום המיוחד, שהוא השר והקצין והוא יום השבת. 

וכך מובא ברבותינו, שלכל יום יש בן זוג. יום א׳, יום ב׳ בן זוגו. יום ג׳, יום ד׳ בן זוגו. יום ה׳, יום ו׳ בן זוגו. יום השבת, אין לו בן זוג ועמד ודרש בן זוג. עמד הקב״ה ונתן לו את כנסת ישראל, בן זוג של שבת קודש. 

אם כן, השבת וכנסת ישראל הם אחד, ובכח השבת שניתן על ידי כל הימים, שתרמו את הארבע שעות בכל יום, נברא יום הנבחר מכל ימים, שיחד עם כנסת ישראל, משלימים את הדבר המיוחד בעולם, את יום השבת, שמקבל כח מכל ימות השבוע, שמקדשים לכבוד שבת את שעותיהם. ואחרי כן השבת נותן כח לכל ימות השבוע להיות מקודשים בכח שבת קודש.