הידברות לנוער: מה זו אמונה?

נתחיל בבדיחה - פעם אחת היה ברסלבר שבדיוק יצא מהתבודדות, הלך בדרך ופגש באתאיסט
ששאל אותו לשלומו. השיב הברסלבר - ברוך ה', הכל נפלא! האתאיסט עיקם את פרצופו ואמר בזלזול - איפה ה' שלך נמצא?! מה זאת אומרת?! עונה לו הברסלבר בתמיהה, הרגע דברתי איתו, לא שמת לב?!
אבל ברצינות, האם כל אחד מאיתנו שקורא עכשיו את השאלה, באמת יודע להגדיר מה זו אמונה? והאם כל אחד מאתנו יכול לומר שיש לו אמונה אמיתית?

ובכן, ישנם הרבה דרכים להגדיר אמונה. אחת ההגדרות המעניינות והבולטות ביותר היא כפי שמלמד רבי נחמן מברסלב: "האמונה מתחילה איפה שהשכל נגמר!".
משפט שלכאורה יכול להיות קצת קשה להבנה, אבל ממש לא.
המשפט הזה קובע דבר ברור: השכל שלנו מסוגל להכיל רק מה שהוא מבין ורק מה שהוא באמת תופס שזה אמת, ע"י זה שהוא מקבל מידע מהעיניים ומצוות הקבינט שיושב אצל כל אחד בשכל מאתנו ומאשר זאת.
השכל אינו מצליח לתפוס או להכיל משהו שמעליו, כי זה לא נראה לו הגיוני. לפיכך, אין לנו לומר אלא שהשכל שלנו מוגבל ביותר רק למה שכל אחד מאתנו מצליח לתפוס.
אם ניקח לדוגמה אדם עם פיגור (לא עלינו) ונסביר לו משוואה מסובכת במתמטיקה שלמדנו בכיתה, הוא לא יבין מבחינתו זאת תהיה אקסיומה לגמרי. אנחנו כן נבין כי למדנו ויש לנו היכולת להבין. אבל מה לעשות, לא הכל אנחנו יכולים להבין ולא הכל באמת מתיישב לנו בחיים בצורה כזאת שהכל ברור והגיוני.
ופה מגיע האמונה, אנחנו רואים דברים שהם מעל הטבע, מטבע השכל שלנו, דברים שהעיניים לא מסוגלות להבין והשכל יכול להכיל ובכל זאת הם לנגד עינינו. הקב"ה הוא מעל השכל, אנחנו לא מסוגלים להבין אותו ואת דרכיו. כאן למעשה, כשאנחנו לא מבינים ובחורים להתבטל ולומר – "אני לא מבין, אבל הכל מה' יתברך", פה ממש, מתחילה האמונה, במקום שהשכל נגמר ואין הוא יודע להסביר.

זה ממש לא פשוט להיות אדם מאמין, "לזרוק את השכל? להגיד שאני לא יודע? השתגעתי?!", אלו חלק מהמשפטים שעולים אצל אנשים כשהם מבינים שיש סוף לשכל, הם לא מצליחים להכיל את זה שכל הזמן הזה הם נשענו על השכל האולטימטיבי שלהם ופתאום יש לו קו גבול מסוים. חלקנו יכולים להרגיש פחד או בלבול, וזה די טבעי, בתור אנשים רגילים שסומכים בעיקר על השכל שלהם ועל היכולות שלהם.
אבל דווקא אז, כשאנו חסרי אונים ומבולבלים, ואיננו יודעים איך להציל את עצמנו, באה האמונה ואומרת לנו "עזוב, שחרר שליטה, אבא כאן, תן לו לנהל את העניינים", לא רק במצבים הקשים והמתאגרים בחיינו, אלא אפילו במצבים הפשוטים שיש לנו בחיים, כמו אוטובוס שעבר על פנינו ולא הספקנו, או כשבדיוק ממש רצינו לקחת משהו והוא פתאום נעלם, שם ממש ובכל מקום אנו פוגשים את האמונה שאומרת לנו לא לכעוס ולא להיות עצובים לתת לגדול מכולם לנהל את החיים ולסמוך עליו ולא עצמך.
הקב"ה שהוא מעל הטבע, אוהב אותנו הרבה מעבר למה שהשכל יכול להכיל והלב לדעת, בא ונותן את אהבתו והגנתו.

בואו נעשה לעצמנו טובה קטנה. בפעם הבאה שאנו מנסים להסביר לעצמנו למה משהו קרה או לא הלך כמו שרצינו או להביל כשזכינו למשהו טוב, פשוט נאמין, בלי הסברים, שיש כאן אבא אוהב ודואג וכל מה שנותר זה לחייך, להאמין ולהמשיך הלאה במסע.
כשנהיה רגועים בכל מצב בלי לתת הסברים מהשכל "מה, למה וכמה", אז נדע – אנחנו אנשים מאמינים!