מחלוצי המתקרבים ליהדות: הרב מרדכי ארנון הלך לעולמו

הרב מרדכי ארנון ז"ל, שחזר בתשובה בצעירותו יחד עם הרב אורי זוהר, הלך לעולמו בסוף השבוע שעבר.

הרב ארנון ז"ל נמנה עם גל החוזרים בתשובה בקרב ידוענים מתחום המשחק, הבידור והאומנות של שנות ה-70.

בשנות ה-20 לחייו עבר הרב ארנון דרך כמעט כל בתי התיאטרון בארץ, ושיחק בכעשרה סרטים ישראליים. מספר משירי הסולו שלו הפכו ללהיטים.

בהיותו בן 34 נטש את עולם הבמה, עלה לירושלים והחל ללמוד בישיבת 'אור שמח', והפך ליהודי חרדי.

"הגעתי לשלב מסוים בחיי, בו אמרתי לעצמי שאני חייב לענות לעצמי באופן נוקב על השאלה מדוע אני חי", הסביר את חזרתו בתשובה בראיון שהעניק ל'מעריב'. "אם אדם מוכן לחיות כצינור עיכול מתנועע ומתרבה, ורוצה לסיים את חייו כשקית זבל אורגני לשושנים – שיבושם לו, אבל התסכול יגיע בגיל מאוחר יותר. אני רציתי תשובה לשאלה מדוע אני חי".

בתחילה, לא התכוון לחזור בתשובה. הוא רצה לקבל תשובת לשאלותיו. הוא לא רצה להיות דתי ("מה, אני משוגע?", אמר), אלא לעיין בצורה רצינית "פעם אחת ולתמיד".

"בירושלים פגשתי אנשים שומרי תורה ומצוות והקשיתי להם קושיות על הדת", המשיך ואמר. "הם לעומתי הקשו קושיות קשות יותר על החיים והמוות. אז הבנתי שאני חייב לבדוק את זה באופן מעמיק. עד אז מצאתי הרבה זמן לעסוק בהמון דברים אחרים, כמו 3 שנים ללימוד... אסטרולוגיה, והחלטתי להקדיש חודש כדי לנסות להבין מה זו יהדות. הבנתי שאם לא אשב ברצינות ואלמד – אעשה שקר בנפשי". 

"הייתי רוצה לראות צעירים מתמודדים עם השאלה המרכזית בחיים: מדוע אדם חי. אבל שיעשו זאת ללא התחמקות. שינסו לחקור בשאלה ולהגיע לתשובה האמיתית. אם תהיה תשובתם – אנחנו חיים כדי ליהנות מהחיים – עליהם לבדוק היטב אם תשובה זו הגיונית ועונה על כל הקושיות. גם על שאלת המוות המצפה לכולנו, הייתי רוצה שיהיו כנים, שיכריזו בריש גלי מה הם עושים ואיך הם חיים. שיחפשו את האמת. ואם הם מפחדים להתמודד עם היהדות – שיאמרו 'אנחנו מפחדים'.

הרב ארנון ז"ל נקבר בהר המנוחות, סמוך לכניסת השבת. יושבים שבעה בביתו, רחוב שערי חסד 17 ירושלים, בשעות: 8:00-14:00, 16:00-22:30.

אנא קראו תהילים לעילוי נשמתו של מרדכי בן ישראל:

מזמור מט:

לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי קֹרַח מִזְמוֹר: שִׁמְעוּ זֹאת כָּל הָעַמִּים. הַאֲזִינוּ כָּל ישְׁבֵי חָלֶד: גַּם בְּנֵי אָדָם. גַּם בְּנֵי אִישׁ. יַחַד עָשִׁיר וְאֶבְיוֹן: פִּי יְדַבֵּר חָכְמוֹת. וְהָגוּת לִבִּי תְבוּנוֹת: אַטֶּה לְמָשָׁל אָזְנִי. אֶפְתַּח בְּכִנּוֹר חִידָתִי: לָמָּה אִירָא בִּימֵי רָע. עֲוֹן עֲקֵבַי יְסוּבֵּנִי: הַבֹּטְחִים עַל חֵילָם. וּבְרֹב עָשְׁרָם יִתְהַלָּלוּ: אָח לֹא פָדֹה יִפְדֶּה אִישׁ. לֹא יִתֵּן לֵאלֹהִים כָּפְרוֹ: וְיֵקַר פִּדְיוֹן נַפְשָׁם. וְחָדַל לְעוֹלָם: וִיחִי עוֹד לָנֶצַח. לֹא יִרְאֶה הַשָּׁחַת: כִּי יִרְאֶה חֲכָמִים יָמוּתוּ. יַחַד כְּסִיל וָבַעַר יֹאבֵדוּ. וְעָזְבוּ לַאֲחֵרִים חֵילָם: קִרְבָּם בָּתֵּימוֹ לְעוֹלָם. מִשְׁכְּנֹתָם לְדוֹר וָדֹר. קָרְאוּ בִשְׁמוֹתָם עֲלֵי אֲדָמוֹת: וְאָדָם בִּיקָר בַּל יָלִין. נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ: זֶה דַרְכָּם כֶּסֶל לָמוֹ. וְאַחֲרֵיהֶם בְּפִיהֶם יִרְצוּ סֶלָה: כַּצֹּאן לִשְׁאוֹל שַׁתּוּ מָוֶת יִרְעֵם. וַיִּרְדּוּ בָם יְשָׁרִים לַבֹּקֶר. וְצוּרָם לְבַלּוֹת שְׁאוֹל מִזְּבֻל לוֹ: אַךְ אֱלֹהִים יִפְדֶּה נַפְשִׁי מִיַּד שְׁאוֹל. כִּי יִקָּחֵנִי סֶלָה: אַל תִּירָא כִּי יַעֲשִׁיר אִישׁ. כִּי יִרְבֶּה כְּבוֹד בֵּיתוֹ: כִּי לֹא בְמוֹתוֹ יִקַּח הַכֹּל. לֹא יֵרֵד אַחֲרָיו כְּבוֹדוֹ: כִּי נַפְשׁוֹ בְּחַיָּיו יְבָרֵךְ. וְיוֹדֻךָ כִּי תֵיטִיב לָךְ: תָּבוֹא עַד דּוֹר אֲבוֹתָיו. עַד נֵצַח לֹא יִרְאוּ אוֹר: אָדָם בִּיקָר וְלֹא יָבִין. נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ:

מזמור טז:

מִכְתָּם לְדָוִד, שָׁמְרֵנִי אֵל כִּי חָסִיתִי בָךְ: אָמַרְתְּ לַה` אֲדֹנָי אָתָּה, טוֹבָתִי בַּל עָלֶיךָ: לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה, וְאַדִּירֵי כָּל חֶפְצִי בָם: יִרְבּוּ עַצְּבוֹתָם אַחֵר מָהָרוּ, בַּל אַסִּיךְ נִסְכֵּיהֶם מִדָּם, וּבַל אֶשָּׂא אֶת שְׁמוֹתָם עַל שְׂפָתָי: ה`, מְנָת חֶלְקִי וְכוֹסִי, אַתָּה תּוֹמִיךְ גּוֹרָלִי: חֲבָלִים נָפְלוּ לִי בַּנְּעִמִים, אַף נַחֲלָת שָׁפְרָה עָלָי: אֲבָרֵךְ אֶת ה` אֲשֶׁר יְעָצָנִי, אַף לֵילוֹת יִסְּרוּנִי כִלְיוֹתָי: שִׁוִּיתִי ה` לְנֶגְדִּי תָמִיד, כִּי מִימִינִי בַּל אֶמּוֹט: לָכֵן שָׂמַח לִבִּי וַיָּגֶל כְּבוֹדִי, אַף בְּשָׂרִי יִשְׁכֹּן לָבֶטַח: כִּי לֹא תַעֲזֹב נַפְשִׁי לִשְׁאוֹל, לֹא תִתֵּן חֲסִידְךָ לִרְאוֹת שָׁחַת: תּוֹדִיעֵנִי אֹרַח חַיִּים, שׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ, נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח: