לכל משפחה יש אלבום, פרק ח': זו עיר ולא כפר, סבא!

לפרקים הקודמים בסדרה, לחצו כאן.

כתה י' הסתיימה, וגם בחופש גדול זה לא יצאה שבי למחנה. במקום זאת טסה לארה"ב לשהות עם סבתא סטון, ששברה את רגלה והייתה זקוקה לעזרה. קדמו לטיסה שיחות ארוכות בין אביה של שבי ואמו, סבתא סטון. ברר אם עדיין שומרים בבית על מטבח כשר כמו כשהיה עדיין בארה"ב. הוקל לשבי ולאביה כשסבתא סיפרה להם שכל סדרי הכשרות לא השתנו, וכן הבטיחה לאפשר שמירת שבת כהלכתה. כיוון שבבית הייתה זו שבי שהעמידה את הפלטה לשבת והגישה אוכל לשולחן - ידעה שבי שגם אצל סבתא תדע להסתדר בשבת אם רק תהיה לה פלטה.

שבי מצאה את עצמה במטוס אל על בדרך לארה"ב. שחזרה כיצד הביא אותה אבא לשדה התעופה וכיצד עברו דרך חנות ה"דיוטי פרי" וקנו מתנות לסבים ולסבתות ומזכרות לחברות, שיהיו לה לכשתחזור. אבא ליווה אותה בכל השלבים והעביר אותה דרך כל נקודות הביקורת. הכל עבר מהר כל כך. זכרה שעמדה על מדרגות המטוס, מנפנפת בידה לכיוון בו עמד אבא. היא לא יכלה לראות אותו, אך היא קיוותה שהוא יכול לראות אותה. מלאה התרגשות ונסערת הלכה אחרי הדיילת שהראתה לה את מקומה ליד החלון. התיישבה והציצה דרך החלון. דיילת עזרה לה לחגור את עצמה. ראתה את המדרגות נסוגות אל תוך המטוס. הדלתות נסגרו והמטוס החל לגלוש על גבי המסלול, ובנסיקה המריא אל על והיא נסקה אל הרהוריה.

היא אינה זוכרת דבר מארה"ב, הארץ בה נולדה, ועד היום גם לא ביקרה בה. אמנם עם סבתא היא משוחחת מדי שבוע, אך כיצד יקבל אותה סבא? האם גם אליה יתנכר כמו שהוא מתנכר לאביה? כשלראשה כובע קש ובידה זר פרחים מלאכותיים בצבע צהוב וכחול ירדה מהמטוס, תוהה מי יבוא לקחת אותה. רעיון הפרחים המלאכותיים הצבעוניים היה של סבתא. היא הציעה ששבי תחזיק אותם בידה, וכך יוכלו לזהות אותה כשתרד מהמטוס.

עמדה בראש הכבש מתבוננת בשדה התעופה הענק. אוטובוס זעיר העביר את הנוסעים אל טרמינל. עמדה ליד הדלפק של אל על הביטה ימינה ושמאלה אל ים האנשים העובר חולף על פניה. נשכה את שפתיה.

- שבי? - היא פנתה לאחוריה וראתה אותו. אדם גבוה, מבוגר, עיניו ירוקות ומחייכות.

- כן, זו אני - אמרה, נבוכה. לשאול מי הוא או לא? - התלבטה והמשיכה לנשוך את שפתיה. מאיפה יודע האיש הזה שהיא צריכה להגיע לשדה התעופה? מאיפה הוא יודע את שמה ואת סימן ההיכר שקבעה עם סבתה? אולי שלחו אותו לאסוף אותה? הרי סבתא שברה את רגלה והיא לא יכולה לבוא לכאן...

- שבי סטון, מישראל? - המשיך ושאל בעברית במבטא צברי טהור.

היא רק חייכה ועיניה גדולות ושואלות.

- את דומה לאבא שלך! - קבע.

שבי המהמה להסכמה. עוד לא הבינה מי הוא אבל הוא היה נראה לה ידידותי.

- אני סבך, ג'רי סטון, בגודל מלא וטבעי - הציג עצמו בחיוך.

שבי בלעה אוויר, בלעה את רוקה וגמגמה: - אה.. א.. שלום סבא, מה שלומך?

ההלם היה מוחלט. דווקא סבא בא לאסוף אותה? היה זה מחוץ לטווח הציפיות שלה. כל הדרך חשבה איך תתמודד עם הדחיה שלו, ופתאום הוא פה, ממש מולה...

- או קיי - אמר סבא וחייך - מה קרה, ילדונת? - שאל מופתע כלשהו משהרגיש במבטיה.

- לא, כלום. זה סתם.

- כך מקובל אצלכם? - שאל.

- מה מקובל? - לא הבינה שבי.

- לגמגם ולהסתבך?

שבי הסמיקה. היא הרגישה שסבא רוצה לדובב אותה, שהוא סקרן, וגם היא הייתה סקרנית לדעת עליו.

- מאיפה אתה יודע כל כך טוב עברית? אתה דובר עברית כאילו נולדת בארץ - ציינה.

- זה סיפור ארוך - אמר ופניו נראו לפתע עייפות. צל עבר עליהן, אם כי מיד הוא חזר להיות חביב כמקודם. בדרך אל הרכב הוא שאל אותה באיזו כיתה היא, והיא סיפרה שהיא עולה לכתה י'א. ואיפה את לומדת? התעניין כשהתניע את רכבו. סיפרה לו שבתיכון "בית יעקב" בחיפה.

- "בית יעקב"? - קרא סבא בהתרגשות והתבונן בה בריכוז - כן, בעצם אני שם לב שאת לבושה כחרדית. מה, אתם חרדים? לא ידעתי. סבתא לא סיפרה. ובכן, את לומדת בחיפה! אהה, כן, הרי אבא פרופסור בטכניון - העיר, כשהוא מנסה לקלוט את כל המידע החדש ולהבין מה קורה עם בנו יחידו - וטכניון יש עדיין רק בחיפה? - שאל.

- כן.

- אתם גרים ליד הטכניון, שם בנווה שאנן?

- מה פתאום? מה? סבא אינו יודע שאנחנו גרים כבר יותר משש שנים מחוץ לחיפה? - תמהה.

- לא. סבתא לא סיפרה לי - אמר נבוך - או קיי. את צודקת, קטנה. אני רואה לפי האף שלך שאת חושבת שזה לא בסדר, אני מקבל. מבטיח! אעשה תשובה. עכשיו תעדכני אותי, איפה אתם גרים?

הוא חייך אליה והיא חשבה שהוא אדם נחמד כל כך. לא הסתדרו לה הסיפורים עליו. לא הסתדר לה שהוא לא מדבר עם אבא שלה. היא דמיינה אותו כאדם זעוף, בעל מבט קשה, ולפתע היא מוצאת שזה כלל לא כך. החליטה שהיא חייבת לברר למה. למה ה"ברוגז" עם אביה.

- אנחנו גרים בקרית אתא.

- קרית אתא?! נראה היה לה שעכשיו זה תורו לבלוע אוויר. - מעניין, אני מכיר מקום בשם כפר אתא - אמר בקלילות.

- קרית אתא היא כפר אתא לשעבר - צחקה שבי - היום אין זה כפר, זוהי עיר.

- או לא! - נאנק סבא סטון.

- קרה משהו? - נבהלה שבי.

הוא השהה את תשובתו. שבי התבוננה בו חדות וראתה שהוא כאילו נאבק עם עצמו, אך לא הייתה בטוחה כיוון שמיד חייך את חיוכו הנעים ואמר - הכל בסדר, קטנטונת. אז את מכפר אתא?! היום זו עיר? מעניין!

- איך הסבא הכיר את כפר אתא? - שאלה.

- כשאני ראיתי את כפר אתא הוא היה שילוב של כפר עם סממנים תעשייתיים. מצד אחד היו בו בתי חרושת ומצד שני היו בו רפתות, משקים, שדות ופרדסים. אני עוד זוכר את השדה בצבע חום אדמה עם התלמים הארוכים שהייתי מדלג ביניהם. כאן בארה"ב זה אפילו לא היה נחשב לכפר - אמר בביטול - אגב, את יכולה לפנות אלי במלה "אתה", או סבא. גם כך זה יהיה כיבוד הורים. אבל הנה הגענו הביתה, וסבתא מחכה לך כבר בקוצר רוח.

שבי תהתה אימתי ראה סבא את כפר אתא, ומהיכן יודע הוא על מצוות כיבוד הורים. היא לא הייתה מעלה על דעתה שהוא יודע שיש מצוות ושיש מי שציווה עליהן. מעניין אילו הפתעות נכונו לה עוד עם סבא, תהתה, אבל כמה נפלא זה שהיא יכולה לדבר אתו בעברית. אמנם גם אנגלית היא יודעת מצוין, אבל לדבר בעברית בארה"ב זה להרגיש משום מה קרוב לבית...

*  *  *

הבית של סבא וסבתא סטון היה בשכונה טבולה בדשא ובירק, בתים בודדים, מפוזרים ונביחות של כלבים. הבית היה בנוי לבנים אדומות מבחוץ. בית בן שתי קומות. סבתא ישבה על האכסדרה, רגלה המגובסת מונחת על כיסא לפניה.

- שבי היקרה - קראה אליה באנגלית - מה שלומך? איך עברה הטיסה? האם מצאת אותה בקלות, ג'רי?

- כמה שאלות? סבתא, תני לה להתאושש!

- אתה רואה איזו נכדה גדולה יש לך, ג'רי! תיארת לעצמך שיש לך כזו נכדה מתוקה?

- לא - אמר בטוב לב - לא העליתי אפילו על קצה דעתי שיש לי כזו נכדה נחמדה וחכמה, מנומסת ובעלת מידות טובות.

סבתא צלצלה בפעמון, ומיד הופיעה משרתת. סבתא בקשה ממנה להביא את הכיבוד, וזו הביאה שתייה מרעננת וגלידה בגביע שקוף על רגל שהחלק העליון שלו נראה כתפרחת של פרח.

- שבי ודאי עייפה מאוד אחרי הטיסה הארוכה - העיר סבא.

- כן, כן, חמודה - פנתה אליה - ג'ודי תראה לך את חדרך. לכי ושני טוב. החליפי כוח. מחר נדבר יותר. אגב, בארון שבחדרך יש ביגוד. הוא כולו בשבילך. אני מקווה שימצא חן בעיניך.

שבי עלתה אחרי ג'ודי בגרם מדרגות. יכולה להתרשם מהתמונות שעל הקירות, מהרהיטים ומכל האבזור. אם כן, סבא וסבתא סטון צריכים להיות אנשים אמידים מאוד, חשבה.

החדר שלה היה גדול ויפה. כיסוי מרהיב, תואם לווילון, כיסה את המיטה הגדולה, ולידה שידה רחבה מעץ כהה עם מראה גדולה ונורות קטנות שהיו קבועות מעליה ומצדיה. על השידה היו מפיות רקומות תחרה. הכל הביע עושר ורחבות. בפינת החדר הייתה דלת לחדר אמבטיה. היא ניגשה לארון. במדפים מצאה פרטי ביגוד עשיר ומגוון שהתווית עדיין מחוברת אליהם, בדיוק בגודל שלה ובצבעים המועדפים עליה. סבתא החמודה - חשבה שבי - וודאי התעניינה אצל אבא ודאגה לצייד אותי בהתאם.

התארגנה לשינה ופנתה לחדר האמבטיה המפואר.

*  *  *

- התאוששת? - שאלה אותה סבתא כשירדה סוף סוף מחדרה.

סבא וסבתא חייכו אליה בחיבה. נראה היה שהם ציפו כבר לרגע שבו תרד.

סבא וסבתא, שישבו לארוחת בוקר, הזמינו אותה להצטרף, אך היא אמרה שעדיין לא התפללה. בררה היכן צד מזרח והתפללה שהיחסים בינה ובין סבא ימשיכו להיות טובים, ואולי אף תביא אותו לשנות את יחסו כלפי אביה. חשה שסבא בוחן אותה בתשומת לב.

נטלה ידיה, ברכה המוציא ואכלה בתיאבון את האוכל הטעים, לא לפני שסבתא טרחה להראות לה את תווית ההכשר שעל כל מוצר. שבי ידעה שאבא הסדיר את כל נושא הכשרות טרם בואה לארה"ב. מה ששבי לא ידעה זה עד כמה היה סבא מעורב ועד כמה הוא עזר לסבתא לארגן את הכל על הצד היותר טוב. בארוחת הבוקר שאל אותה סבא אם תרצה לבקר בכל מיני אתרים בארה"ב. שבי אמרה שבאה להיות עם סבתא ולעזור לה. סבא צחק ואמר ששבי הלא רואה שסבתא מסתדרת מצוין עם ג'ודי.

- סבתא בקשה שאבוא, כנראה שסבתא רצתה שאהיה אתה.

- נכון שאני רוצה לראות אותך ולשוחח אתך, יקירה - אמרה סבתא נבוכה - אך אהיה מרוצה מאוד אם אדע שסבא לוקח אותך לכל מני מקומות מעניינים.

- אולי בהמשך. כעת הייתי רוצה להישאר אתך בבית - השיבה בחיוך.

- איפה למדת להיות בעלת מידות טובות כל כך? - שאל סבא - אני גם הבחנתי שאת ממש חרדית. מברכת, מתפללת, מחונכת. איפה למדת את כל זה, ילדונת?

- איפה? - צחקה שבי במבוכה - בבית הספר, בבית, אצל השכנים שלי. גם החברות שלי מתנהגות כך.

- לאט, לאט - אמר סבא בחיוך - סיפרת שאת לומדת בתיכון בית יעקב בחיפה, נכון?

- כן

- רציני! - הגיב סבא - ומי השכנים שלך שאת לומדת אצלם?

- המורה זילבר. למה? אתה מכיר אנשים מקרית אתא? - התפלאה שבי.

- הכרתי כמה. הכרתי הרבה אנשים בארץ. בכלל, כשהייתי בארץ היו מעט אנשים, ורוב האנשים הכירו זה את זה או לפחות ידעו זה על זה.

- היום זה בכלל לא כך - ציינה שבי - הציבור החרדי גדול ומורכב מאוד. אם כי אני מוכרחה לציין שחברותי מכירות הרבה יותר אנשים ממני.

- למה? - שאלו סבא וסבתא. השיחה איתם התנהלה באנגלית, כיוון שסבתא לא הבינה מילה בעברית.

- כי הם אינם בעלי תשובה כמונו. הם ממשפחות וותיקות, ולכן חוג המכירים שלהם רחב הרבה יותר.

- מי החברות שלך? - התעניין סבא.

- אנחנו קבוצה של חמש בנות - השיבה שבי בגאווה - מירב, שיפי, שולמית שירה ואני.

- גם הן מכפר אתא?

- מקרית אתא? לא. הן כולן מחיפה.

- זה לא קשה לך? - התפלא סבא - לפעמים רוצים להיפגש אחרי הלימודים, ללמוד למבחנים...

- למה זה קשה? - לא הבינה שבי.

- כפר אתא רחוקה מחיפה. ועד שבא אוטובוס אורך הרבה זמן. אגב, זה עדיין קו מספר 14? - שאל בחיוך.

- 14? - תמהה שבי - מה פתאום. יש כמה קווים: 61, 62 ו - 63.

- כל כך הרבה קווים לכפר אתא? - התפלא סבא.

- סבא - קראה שבי - קרית אתא, לא כפר אתא.

- או, כן, שכחתי. אני רגיל כל כך - התנצל - כשאני הייתי בארץ היה רק קו אחד, וגם הוא - עד שהיה מגיע, היינו מתייבשים.

- נראה לי שהדברים מאוד השתנו מאז היית בארץ. אולי כדאי, סבא, שתבוא לבקר - האירה בחיוך.

צל עבר על פניו של סבא והוא לא ענה. היה רגע של שתיקה. הרגישה נבוכה. אולי לא הייתה צריכה לומר לו...

- בגיל הזה החברה משמעותית מאוד - אמר סבא שניסה לטשטש את ההפסקה בשיחה השוטפת - את לא מתגעגעת אליהן?

- דווקא מאוד - אמרה שבי.

- אם את רוצה, את יכולה להתקשר אליהן - הציעה לה סבתא.

- תודה - הודתה שבי מעומק הלב. זה יהיה נחמד לשוחח איתן, חשבה.

- הן במחנה עכשיו - אמרה - כשתחזורנה מהמחנה אתקשר אליהן.

- אוהו - קרא סבא בהתפעלות - גם בבית יעקב עושים מחנה? איזו התקדמות!

- וודאי שיש מחנות - אמרה שבי - גם טיולים. היה מחנה ביד בנימין ונסענו לטיול בגולן. אמנם במחנה ביד בנימין לא הייתי...

- למה? - התעניינו סבא וסבתא.

- שיבצו אותי עם בנות שלא היה לי קשר איתן, ולכן החלטתי שלא לצאת למחנה זה.

- יהודייה עם עקרונות! - חייך סבא - ולא הצטערת?

- לא! מה, עדיף להיות עם בנות שלא מוצאות חן בעיני?! כל המחנה היה מתקלקל לי! הייתי בוכה כל הזמן. לא! לי זה לא היה שווה.

- ואת וויתרת השנה על המחנה רק כדי להיות איתי? - התפלאה סבתא.

- אמרתי לך שהיא בעלת מידות טובות - העיר סבא בחיוך.

- הייתן בגולן? - המשיך ושאל - אני ראיתי את הגולן רק מלמטה, מהכנרת.

- מאז מלחמת ששת הימים לא היית בארץ? - התפלאה שבי - לא היית בכותל?

- הייתי עסוק - התחמק סבא ושוב עבר צל על פניו. לפתע הודגשו הקמטים בפניו שקבלו הבעה קשוחה. מבטו היה קשה, לא מרוכז, משהו. הוא קם ואמר שיש לו כמה עניינים לסדר.

- היה מעניין מאוד - הוסיף - אשמח להמשיך לשוחח אתך בארוחת ערב.

למחרת בערב הגיעו סבא וסבתא רפאל, הוריה של אמה ז"ל, שבאו לבקר אותה אצל סבא וסבתא סטון. סבא וסבתא רפאל היו חרדים לכל דבר. הרגישה שבחברתם היא מתוחה פחות ונינוחה יותר,  אף על פי שסבא וסבתא סטון היו מאוד נחמדים אליה והשתדלו להנעים לה את זמנה.

הרגישה שהיחסים בין סבא וסבתא רפאל לסבא סטון היו קרירים, מנומסים ומסויגים. יותר מדי מנומסים. אבל כולם היו מאוחדים בהבעת חביבות כלפיה. לקראת סוף השבוע עברה אל ביתם של סבא וסבתא רפאל. אין מה לומר, אצלם הרגישה ממש בבית. הבית החרדי לכל דבר, ספרי הקודש של סבא, פעילויות החסד של סבתא, לכל אלו היה ניחוח מוכר.

ביום ראשון בא סבא סטון להחזיר אותה לביתם. סבתא קבלה אותה בחביבות ובמאור פנים.

- איך היה אצלם? - התעניינו.

- היה נפלא! - אמרה שבי - הלכנו לבית הכנסת. יש להם בית כנסת מפואר שם לקהילה החלבית.

- כן! - אמר סבא - זו קהילה עשירה מאוד.

- כולם היו סקרנים לראות את האורחת מארץ ישראל - צחקה שבי בשובבות - כמעט שארגנו שאתן להן הרצאה. טוב שהצלחתי להתחמק מזה - הפטירה בהקלה.

- תעלי ותארגני את המזוודה שלך בחדר, ורדי לארוחת ערב. אנחנו מחכים לך, יקירה - בקשה סבתא.

בחדרה מצאה מתנה ארוזה על מיטתה. פתחה אותה, והיה זה סידור מעור כהה עם ריקועים מעניינים. שבי הריחה את העור ופתחה את הסידור. הייתה זו מתנה מסבא סטון. שבי התישבה נועצת מבטיה בסידור ותמהה. מכל הדברים בעולם בחר סבא לקנות לה דווקא סידור למתנה? מה יחסו לעובדת היותם חרדים? אולי הוא לא מתנגד כל כך? - תהתה.

כשירדה לחדר האוכל פגשה את עיניו של סבא, והייתה בהם ציפייה. היא חייכה אליו והודתה לו על מתנתו היפה.

- אשמח להתפלל מסידור זה - אמרה.

- תתפללי עלינו, קטנטונת - אמר והרבה עצב היה בעיניו - אגב, גם אבא חרדי? שאל.

- כן, וודאי!

- ממתי? התעניין.

- אני חושבת שהיה זה תהליך - השיבה מהורהרת - כשעברנו לקרית אתא התקרב אבא לחוגי החרדים. אותי הוא הכניס לבית יעקב, ובמשך הזמן הפך הבית שלנו לחרדי לכל דבר.

- מעניין - אמר סבא מהורהר ושבי תהתה מה מעניין בזה, ואם בעקבות עובדה זו הוא כן ידבר עם אבא, אלא שלא העיזה לשאול אותו בגלוי. אולי, חשבה, עדיף שלא לדבר?

הזמן חלף במהירות, וכבר הייתה צריכה להתארגן לשיבה ארצה. סבא לקח אותה לשדה התעופה. היה זה אחרי שנפרדה נרגשות מסבא וסבתא רפאל ומסבתא סטון.

- הייתה זו חופשה נהדרת - אמרה לו.

- זו חופשה? - שאל - כלל לא ניצלת אותה כדי לבקר בכל מיני מקומות.

- באתי רק לשבועיים, סבא, והיה לי חשוב מאוד להיות אתכם ועם סבא וסבתא רפאל. אתה מבין? אתרים יש גם בארץ, אבל משפחה אין לי שם. זה היה מיוחד מאוד להרגיש שגם לי יש משפחה.

- את באמת ילדה מיוחדת! - העיר סבא - יש לך העדפות מעניינות!

- סבא - אמרה לו בהביטה אל עיניו בריכוז - אני מקווה שגם אתה תבוא לבקר אותנו בארץ. אבא מתגעגע אליך מאוד.

- נראה, ילדונת, נראה - אמר והיה נראה מוטרד ביותר. אחר כך נכנסו לסדרה של פעילויות הקשורות בעליה למטוס, ולפני שהספיקה לעכל את הדברים כבר הייתה עליו בדרך חזרה ארצה.