הרהורים על חני וינרוט

אני שונה ממך, חני. שונה מאד.

אני לא חובשת פאה, ומעולם לא שמתי לק.

גם ההשקפות שלי שונות. מאד.

ואף על פי כן, שינית לי את החיים.

למדתי ממך את קדושת החיים וערכם.

לפעמים אני חושבת, שאם רופא יאמר לי שנותרה לי חצי שנה - אני פשוט אכנס למיטה ואחכה למלאך המוות.

אתן לו, במנות קטנות, את חיי.

עקבתי אחריך בהשתאות ואחר כך בפחד, כי לא רציתי לאבד מורה איכותית שכמוך.

כולי מלאה פחדים מהמוות, מהחיים עצמם ומהעולם שאחרי.

ואת, ביד רכה, העזת לעשות סדר, וחיית את חייך במלוא העוצמה.

עד הרגע האחרון בו נתנו לך חיים.

זה מעניין, שאת הלכת לארץ החיים -

ופה יש כמוני, שנשארו כמעט מתים. כי אם אני לא חי, אז מה אני?

חני, במותך ציוות לנו חיים. אני מודה לה' שהוריד לכאן נשמה מאירה כמוך,

ומשתדלת להיצמד למתכון חיים-טעים שהשארת לנו פה.

שיהיו הרגעים האלה לזכותך.

יהי זכרך ברוך.