"ובחרתי בחיים", פרק ח’ - בת מצווה

היום יום ההולדת שלי. יום הולדת 12. בת מצווה. 

כמה אני ואבא שלי תכננו את האירוע הקסום שלי.. כבר קנינו שמלה, כבר חשבנו על שיר כניסה, כבר... איך כל התוכניות התפוצצו לי בפנים.

בסוף עשינו מסיבה קטנה בבית עם כל המשפחה. מסיבה שמזכירה יותר אזכרה מבת מצווה. טוב, אולי זה בגלל הכמויות של האזכרות שהיו פה בחודש האחרון. 

אני מרגישה את הבכי בלב אבל מחייכת. 

הביאו לי המון מתנות ואני צריכה להראות להם שהם הצליחו לשמח אותי בשעה קשה זו, כפי שהם שאפו לעשות. אני מבינה שהכוונות שלהם טובות והם רק רצו שאתנחם במסיבה הזאת אבל האמת היא, שממש חיכיתי שה"מסיבה" תסתיים ואני אוכל לכתוב, לפרוק קצת. 

אני מביטה בחלון בין התריסים. יש אוויר חם, אוגוסט.

אני מביטה לשמיים. חושך מוחלט.
היי, יש כוכב קטן שמאיר. אני מרגישה שאבא שלח לי אותו, מלמעלה. 

הוא הבטיח לי שנחגוג ביחד בבת מצווה ויהיה כיף. הוא אמר שזה היום המיוחד שלי.

הוא גם אמר לי פעם שחייבים לקיים הבטחות, כך שמהבוקר בחרתי להאמין שהוא יבוא, רק לערב אחד, לחגוג וללכת. 

אבל.. כולם כבר הלכו והוא.. 

הוא עדיין לא בא. 
 

יום למחרת

למרות שידעתי שהוא לא יבוא, חיכיתי לו כל הלילה. לא עצמתי עין. אבל.. הוא לא בא.
אני לא חושבת שזה משהו שאי פעם יתעכל לי.

אבא, שהיה חלק ניכר מחיי, יום אחד פוף נעלם ללא זכר.

זאת אומרת, זכר של תמונות יש. אבל זכר ממשי אין. נעלם כלא היה. אבל.. הוא היה. והוא תמיד בליבי… איך יכול להיות שאני מתגעגעת כל כך?? 

היום דפדפתי באנשי קשר.

"אבא" הופיע בראש הרשימה.

משהו בתוכי לחץ "חייג". לא יכול להיות שהוא פספס את היום שלי. 

בהיסוס הנחתי את הפלאפון על האפרכסת והמתנתי.

מענה קולי.

מה חשבתי לעצמי?

"מחק איש קשר", מיד לחצתי.

"האם ברצונך למחוק את איש הקשר "אבא" לצמיתות?", שאל הפלאפון בנאיביות מרגיזה.

ואני, אני הרגשתי צביטה בלב.

"כן"

לעולם לא אתקשר לאבא או אקרא למישהו בעולם אבא. המילה הזאת כל כך פשוטה אבל פתאום, כל כך ריקה.

אבא שלי לא כאן. הוא עזב. עזב לעולם אחר, לעולם שכולו טוב.

לעולם לא אשמע את קולו מהצד השני של הקו.

הוא לעולם לא יבוא. לא ליום הולדת שלי, וגם לא סתם ביום רגיל. 

אף פעם לא אעכל את עצם העזיבה, או בלשונכם – המוות.

אני מרגישה תמיד שהוא איתי, שהוא לא עזב וגם אף פעם לא יעזוב אותי.

כל החיים שלי מושפעים מהנוכחות שלו, שהייתה קצרה אבל עוצמתית, לטוב ולרע.

אבא, תדע שאני אוהבת אותך.

נועה.
 

לפרקים הקודמים, לחצו כאן.