הפרעת קשב וריכוז (ADD, ADHD): מהם התסמינים, וכיצד מאבחנים ומטפלים ביעילות?

בגיל 12, 5-10 אחוזים מכלל ילדי בית הספר סבלים מהפרעת קשב וריכוז, לרוב מסוג ADHD. בנים סובלים מן ההפרעה הזו פי 3 מאשר בנות, אך בכל הנוגע להפרעת קשב ADD, שיעור הבנים והבנות הלוקים בה זהה.

הרבה מידע, אבל מהי בכלל הפרעת קשב וריכוז? מי עלול לסבול ממנה? מהם התסמינים ואיך מאבחנים אותה? ובעיקר – איך מטפלים בה? כל מה שרציתם לדעת.

ילדים (וגם מבוגרים) אשר סובלים מהפרעת קשב וריכוז חווים, בדיוק כפי שניתן להבין משמה של ההפרעה – הפרעות ביכולת הקשב שלהם וביכולת הריכוז שלהם. הם סובלים מאימפולסיביות ומהעדר שיקול דעת במקרים רבים, ולעיתים קרובות גם מפעילות יתר. הפרעת קשב וריכוז עלולה לגרום לפגיעה בהישגים הלימודיים, לנזקים חברתיים, התפתחותיים ופסיכולוגיים, ולקשיי התנהגות. לכן ישנה חשיבות גדולה לאבחון מוקדם ככל האפשר, ולטיפול מתאים בשלב מוקדם.

רוב הילדים אשר לוקחים בהפרעת קשב מסוג זה או אחר מאובחנים במהלך שנותיהם בבית הספר היסודי. במקרים קיצוניים יותר ניתן לראות את הסימנים ולאבחן כבר בגיל הגן, ובמקרים מסוימים ילדים נותרים בלתי מאובחנים גם כאשר הם מתבגרים.

שני הסוגים העיקריים של הפרעות קשב וריכוז הם, כאמור, ADD ו-ADHD, כאשר האחרונה היא הנפוצה והמוכרת ביותר. אל הפרעת הקשב והריכוז מצטרפת גם היפראקטיביות (ADHD - Attention Deficit Hyperactivity Disorder), בעוד ש-ADD היא הפרעת קשב וריכוז ללא התנהגות היפראקטיבית (ADD - Attention Deficit Disorder). לעיתים קרובות, ילדים הסובלים מ-ADD, בפרט אם הם בעלי אינטליגנציה גבוהה, מצליחים להסתיר את הפרעת הקשב שלהם, כך שהיא נותרת בלתי מאובחנת במשך זמן ארוך.

מהם התסמינים של הפרעת קשב וריכוז?

בגילאים צעירים, גילאי הגן, ניתן לראות מאפיינים ייחודיים של הפרעות קשב וריכוז, כמו חוסר משמעת וחוסר שקט באופן כללי, התפרצויות זעם ובכי בצורה קשה, חוסר רצון – או יכולת – להשלים משימות, קושי לציית לחוקים ולכללים של משחק, חוסר ריכוז באפן כללי, ולעיתים גם פעילות יתר. התיאור הנפוץ ביותר של ילדים בעל הפרעת קשב היפראקטיבית היא שהם "כאילו מופעלים על ידי מנוע", ונעים בקצב מהיר ובצורה אימפולסיבית. ילדים קטנים גם אינם מודעים לסכנות, ולכן ניתן לראות אצלם פעולות כמו טיפוס למקומות מסוכנים, ריצה לכביש וכדומה. ההתנהגות בגיל זה לרוב מעוררת את כעסם של המבוגרים, ולעיתים קרובות גם של הילדים הקרובים אליהם, כך שרואים לעיתים קרובות גם בעיות חברתיות. בעקבות הבעיות הללו, ילדים בעלי הפרעות קשב עלולים לפתח תגובות של הסתגרות, או במקרים אחרים – נטייה למעשים אלימים.

בגיל מעט מבוגר יותר, בבית הספר היסודי, רואים בעיקר אימפולסיביות ופזיזות, כמו גם התפרצויות זעם, ובמקביל – נטייה להסתגרות. ילדים אלה לעיתים קרובות אינם מקובלים בחברה, ולעיתים נוטים לאלימות. במקביל, בגיל בית הספר ניתן לראות תופעות של ציונים נמוכים, לעיתים שלא בהתאמה לרמה השכלית של הילד, הימנעות מהכנת שיעורי בית, וגם קשיי התארגנות.

הרב זמיר כהן - איך מתמודדים עם ילד היפראקטיבי ונשארים רגועים?

בגילאים בוגרים יותר ניתן לראות ילדים רבים הסובלים מהפרעות קשב וריכוז נושרים מהלימודים. כאשר הם נעשים בוגרים, לעיתים קשה להם למצוא עבודה, וכשהם מוצאים עבודה – הם מתקשים להחזיק בה מעמד לאורך זמן. מבוגרים בעלי הפרעות קשב וריכוז נוטים יותר מאחרים להתמכרויות – לעישון, לאלכוהול ולסמים, כמו גם לפשיעה. הם גם נוטים יותר מאחרים לתאונות – הן תאונות דרכים והן תאונות אחרות.

למרות כל אלה, האבחון המדויק של ההפרעה חשוב מאד. ישנם ילדים פעילים מאד, ואפילו פעילים באופן חריג, שאינם סובלים מ-ADHD, אלא מתופעות אחרות. לכן חשוב מאד לבצע אבחון מקיף ומדויק, על מנת להעניק לילד את הטיפול הנכון.

את האבחנה מבצע רופא ילדים בעל התמחות בתחום הקשב והריכוז, או נוירולוג ילדים, או פסיכיאטר ילדים ונוער. לעיתים ייעזר הרופא באנשי מקצוע נוספים לצורך האבחון, וכן בסוגים שונים של אבחונים, כמו אבחונים דידקטיים ופסיכו-דידקטיים, מבחן TOVA או MOXO, ועוד.

איך מטפלים ביעילות בהפרעות קשב וריכוז?

טיפול מתאים ומוקדם בהפרעות קשב עשוי לסייע מאוד למטופלים, ולמנוע את הפרוגנוזות הקשות והמורכבות שמרכיבות את חייהם של אלה שאינם מטופלים, החל במניעת תאונות, דרך שיפור התפקוד במסגרת בית הספר או העבודה, ועד ליחסים בין אישיים ובריאות הנפש.

טיפול יעיל בהפרעות קשב וריכוז הוא טיפול רב-מערכתי, שאינו מתמקד רק בהיבט אחד של ההפרעה, אלא מטפל בכולם במקביל. לכן, כל מטופל זקוק, למעשה, לתוכנית אישית המותאמת עבורו, בהתאם לסוג ההפרעה בה הוא לוקה, ובהתאם לתופעות הנלוות אל ההפרעה.

בשלב הראשון, המודעות לעצם הבעיה ולאפשרויות הטיפול גם הוא מועיל מאוד, משום שלעיתים קרובות ילדים ובוגרים בעלי הפרעות קשב וריכוז אינם מבינים בעצמם מדוע הם מתנהגים באופן כזה או אחר, מה שמוביל לדימוי עצמי נמוך, לחוסר ביטחון עצמי וכדומה, ואלו – מחמירים עוד יותר את התופעות. מתן שם לתופעה והסבר על דרכי טיפול מהווה הקלה ראשונית חשובה.

הטיפול המוכר ביתר להפרעות קשב וריכוז הוא הטיפול התרופתי. למרות השם הרע שיצא לתרופות הייעודיות, הן עשויות לעיתים קרובות לסייע מאוד ללוקים בהפרעות קשב וריכוז, לווסת את ההתנהגות שלהם ולשפר את טווח הקשב והריכוז שלהם. עם זאת, חשוב להתאים את הטיפול התרופתי למטופל באופן מדויק, משום שלא כל תרופה מתאימה לכל מטופל, ובמקרים מסוימים עלולות להיות תופעות לוואי חמורות, גרועות מן ההפרעה המקורית, מה שמחייב החלפה של הטיפול.

במקביל לטיפול התרופתי, מומלץ להעניק לילד טיפול מקיף ותומך. טיפול פסיכלגי, אימון אישי, נוירופידבק, CBT וכדומה יכולים לסייע לילד בחיזוק הדימוי העצמי, בהתמקדות בתחומים שבהם הוא טוב ומצליח, בהתמודדות עם מצבי לחץ, בוויסות עצמי וגם בהקניית מיומנויות למידה למרות הקשיים.

ככל שהטיפול בהפרעה ניתן בגיל צעיר יותר, כך ניתן למנוע קשיים משניים – כמו קשיים רגשיים ופסיכולוגיים. עם זאת, גם אם הטיפול מתחיל בגיל מבוגר יותר, ואפילו כאשר האדם כבר בוגר, ניתן לסייע לו, אלא שיש לקחת בחשבון את הקשיים הנלווים שהצטברו לאורך השנים.

הרב אייל אונגר - הפרעת קשב וריכוז