אמא לילד מיוחד
קשה לי להתאבל על חורבן הבית, שהתרחש לפני מעל 2000 שנה
ריעות לוי, אמא לאיתן מיכאל בן 8 שנפצע בתאונת דרכים, מעלה תובנות מרגשות שכל הורה יכול להזדהות איתן ולהפנים
- ריעות לוי
- י' אב התשע"ט
(צילום: אלבום פרטי)קשה לי להתאבל על חורבן הבית
שהתרחש לפני מעל 2000 שנה,
אני מרגישה שיש לי מספיק על מה להתאבל ביום זה.
אני מתאבלת על חורבן הבית הפרטי שלי
לפני 16 שנה
על התמימות שלי בחיים, שהתמוגגה.
על הדימיונות להיות נשואה באושר
באהבה
בנתינה
שלא התממשו בנשואיי הראשונים.
על אהבה שלא היתה
על הרצון להיות נאהבת
להיות מלכה בבית
שלא היה.
על חלום לגדל ילד
ששני הוריו מתמסרים אליו
והוא גורם להם אושר אין סופי.
אך ילדי נולד למציאות שאין אהבה בין הוריו
וכשהיה בן שנתיים, ביתו התפרק.
והייתי צריכה לגדלו לבד
ולהעניק לו חיים טובים.
ו"בן של הורים גרושים"
מלווה אותו בכל צומת בחייו.
אני בוכה על הבטחון העצמי שלי
שהיה צריך הרבה עבודה כדי להחזירו
ועל האישיות שלי שהיתה צריכה חיזוקים
שיאהבו אותה ביום מן הימים.
אני בוכה על השנים הרבות
שהבן שלי לא איתי בחלק מהשבתות והחגים
לא איתי בנופשים, ועכשיו גם בבידוד,
כי הוא אצל אבא שלו.
מרגישה חוסר ענק
לראות את חדרו הריק
ואני
שותקת
מתאבלת בשקט
כדי שלא יכאב לו.
ואני בוכה על הצלקות שבלב שהוטבעו בי
וצריך הרבה עבודה כדי להסתירן.
ונישאתי בשנית
והייתי מאושרת
ואז עברנו תאונה קשה
שבשנייה שינתה את חיינו
וגרמה לטלטלה גדולה בנפשי
ובאמונה שלי.
אני מתאבלת על בני השני, פגוע המוח
שצפינו לו חיים מאושרים, פעילים
וכבר שבע שנים, מהתאונה שעברנו
הוא שרוי בעולמו
וביתנו כמעט וחווה חורבן
ובכוחות על, אנו מנסים לשמור שיעמוד יציב.
אני מתאבלת על הרגש שלי
שחווה המון טלטלות
וכבר נדמה שהוא קהה חושים.
אני מתאבלת על המורכבות של חיי
וחיי ילדיי,
על גופו הרפוי של בני
ועל שיכלו שלא מתפתח.
על עתיד לוטה בערפל
ועל מצבו הגופני שהולך ומדרדר.
על שהוא חי בעולם משלו
ולא יודע מה העולם עובר
אני מתאבלת על המדינה שלנו
שאין לה מנהיגות יציבה
על המתים מהקורונה
שבחדשות הם עוד מספר
על המשפחות שבעקבות השהייה בבידוד
חצויות
או מתמודדות עם קשיים גדולים
על הבידוד החברתי שנכפה עלינו
ומנוגד לאופי שלנו
עלי, שמתמודדת יום יום
עם מחשבות קשות
ומנסה להתגבר עליהם
אך מבודדות
ולבד
ושומרת לעצמי את המחשבות.
אז לא חסר על מה להתאבל
ואני יום בשנה מרשה לעצמי להתאבל
להתעצב
אבל זה לא קל
כי זכינו להיות אופטימיים.
כי אנחנו עובדים על זה
להשאר אופטימיים..
אז אני מנסה קצת להיות עצובה
כדי לעשות חשבון נפש
איפה הייתי
ואיפה אני כיום.
ובמוצאי הצום אמשיך לחייך
כי זכיתי להרבה טוב
וקשה להיות עצובים הרבה זמן.
צום מועיל.
שנזכה לצאת מהמיצר בו אנו מצויים
שנהיה מאוחדים
ונאמר די לצרותינו.
בסרטון, התוצאות של השמחה, איתני מאושר, מזיס יד ללטף את הארנבת
ריעות לוי
רמלה
המייל של ריעות לוי (נשים בלבד) - reutlevik@gmail.com
לכל הטורים של ריעות לוי, לחצו כאן.