מדוע לא מומלץ להיות עצוב מול משברי החיים?

שלום וברכה מורי ורבותי!

מה גרם ליום תשעה באב להיבחר להיות היום הארור והעצוב ביותר לעם ישראל?

מהיכן זה התחיל? מה היה השורש? מי בעצם הצביע על היום הזה ואמר "זה הוא היום שבו יתנקזו ויתרכזו רוב ככל הצרות של עם ישראל לדורותיו"?

התשובה היא אחת- עם ישראל בכבודו ובעצמו.

היה זה כאשר המרגלים חזרו למדבר לאחר שראו שארץ ישראל לא כל כך מתאימה להם בגלל סיבות אישיות, הם הגיעו ושכנעו את העם עד כמה הארץ הזו היא "אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ" (במדבר יג, לב)- ארץ שלא כדאי ולא מומלץ לאף יהודי לגור בה.

באותו רגע ישבו כל עם ובכו, הם ובני משפחותיהם "אִישׁ לְפֶתַח אָהֳלוֹ" (במדבר יא, י), באותו רגע אמר הקדוש ברוך הוא: "אתם בכיתם בכיה של חינם, אתם בוכים עכשיו סתם בלי שום סיבה, כי הרי האלוקים יודע טוב מאוד מה טוב בשבילכם והייתי אמורים לסמוך עליי. אני מתחייב לכם שהיום הזה הוא יהיה יום של בכייה לדורות".

לדורי דורות בית המקדש הראשון והשני, ואפילו הימים הארורים ביותר בשואה היו דווקא ביום תשעה באב.

כי ברגע שאתה בוכה סתם, אתה בעצם מראה לקדוש ברוך הוא: "אני לא סומך עליך, לא נראה לי שאתה יודע טוב באמת מה טוב בשבילי", ואז אומר לך האלוקים: "אתה מחפש לבכות? אני אתן לך את הסיבות הטובות ביותר לבכות. במקום שתבכה בלי סיבה, בוא ותתחיל מהיום לבכות עם סיבה".

זה נכון לגבי תשעה באב, זה נכון לכל ימות השנה וזה נכון לגבי כל אחת ואחד מאיתנו.

בכית סתם? הזמנת סיבה טובה לבכי.

זכית והודית לקדוש ברוך הוא על מה שיש לך, על המעט מן האור שזכית לו, על האור בקצה המנהרה, אמרת גם עליו תודה? הרי שתזכה לקבל סיבות מאוד מאוד טובות עליהן תוכל תמיד להודות ולהלל לקדוש ברוך הוא.

ברוכים תהיו!