ממני אליכם: בקשה קטנה שלי, אמא לילד מיוחד

ערב שבת

מותשים מכל השבוע.

אני באה לבית הכנסת

מחכה בחוץ 

מסיימים את התפילה,

ואז מגיע הרגע הקשה

כולם יוצאים

עומדים

מדברים

יציבים.

ובין כולם

ישנה עגלת נכים

ועלייה יושב הבן שלי

לבוש בחולצה לבנה

כיפה לבנה

נכה

לא זז

צופה בכולם מעגלתו.

אבי מביא לי אותו 

אני יושבת עם מספר נשים וילדיהן.

אני מביאה את עגלתו צמוד אלי

ליבי יוצא מאהבה אליו.

מתאספים סביבו ילדים

ואני מספרת להם שאיתני הולך לקייטנה

ביום א

ויעשה מלא דברים כיפיים.

אחת הילדות 

עמדה לשמאלו

והחלה לדבר ולשאול אותי שאלות על הקייטנה...

איתני החל לסובב את ראשו לכיוונה

לאט

לאט

לאט

הגיע אליה

הרים את עיניו

כדי לתפוס את מבטה

ואני כל כך התרגשתי...

אמרתי לה-

תדברי איתו חמודה

הוא הסתובב אליך 

הוא מבין הכל.

ואז

היא עשתה

פרצוף

של גועל

או

בהלה

או

עזבי אותי מהייצור המוזר הזה...

הניפה בידה בזלזול

שזה לא מתאים לה לדבר איתו.

ואני

כאב לי כל כך

פתאום חשבתי לעצמי שאנשים רואים אותו 

כילד מוזר

עין אחת חצי עצומה

יד עקומה

מבט לא ברור בעיניים

יושב ולא זז

רק הראש

אז באמת למה להתייחס אליו?

הוא לא שווה יחס

גם לא  בטוח שהוא  יגיב

למה להתאמץ?

אז כן

תתייחסו אליו

אליהם 

לילדים המיוחדים

כי הם עם נשמה ענקית

ורוצים לקלוט את מבט עיניכם

ורוצים ליטוף קל

ומילה טובה.

בקשה קטנה שלי

אמא לילד מיוחד.

כדי שאמהות מיוחדות נוספות

לא יחוו 

חוויה כזאת כואבת.

ריעות לוי

רמלה

המייל של ריעות לוי (נשים בלבד) - reutlevik@gmail.com  

לכל הטורים של ריעות לוי, לחצו כאן.