אחותי, איך יכול לשכוח אותי מהר כל כך?

אחותי,

רק לפני חודש וחצי התחתנת, וכבר שכחת אותי

את כל הרגעים היפים שלנו ביחד,

הקניות, הבילויים, השחנ"שים אל תוך הלילה.

את היית החברה הכי טובה שלי,

ועכשיו אני לבד.

אני כותבת לך ודמעות זולגות לי בלי שליטה.

מהחתונה שלך אני לא מצליחה להבין,

איך יכולת לשכוח אותי מהר כל כך?

ואני יודעת את התשובה.

יש לך בן זוג שממלא לך את הלב,

את החלק שהיה פעם שלי,

ועכשיו הוא שלו.

ולי אין.

והחסר הזה משתלט לי על הלב,

פתאום אני רוצה חבר הרבה יותר משרציתי לפני שהתחתנת.

ואני נלחמת עם עצמי להתגבר על זה.

את לא יכולה להרים טלפון?

לשאול מה שלומי?

לבוא לבקר אותי יותר?

לחבק אותי?

לתת לי הרגשה שעדיין יש לך מקום בשבילי?

אני אוהבת אותך נורא,

אני מתגעגעת אליך נורא.

אני משתדלת לא לבוא אליך בטענות.

זה הזמן הכי יפה של חייך,

של הזוגיות שלכם.

אבל קשה לי.

קשה לי מאוד.

אני רגילה לחזור הביתה מהלימודים/ העבודה,

ולצחוק איתך, ולדבר איתך, ולשתף אותך.

את תמיד רק הקשבת.

הקשבת ותמכת.

ידעת בדיוק מה אני רוצה לשמוע.

איך לחזק אותי בדברים שקשה לי בהם.

לתת בי אמונה חזקה יותר באלוקים.

אז אם את קוראת את זה,

רק רציתי לומר לך דבר אחד.

אני אוהבת אותך, ואוהב אותך לנצח!

רוצים גם אתם לקחת חלק במדור של אתר הידברות, "המכתב שלא יישלח לעולם"? שלחו לנו את המכתב שלכם לכתובת support@htv.co.il ואולי נפרסם גם אותו.