משפחה יקרה שלי, קבלי אותי כמו שאני

למשפחה היקרה שלי!

אני כותבת את זה מתוך כאב, מתוך הרגשה של שוני, של ריחוק ולפעמים גם של זרות.

אני לא מבקשת מכם הרבה, בכלל לא. רק שתקבלו אותי, את מי שאני, את מי שבחרתי להיות. שתבינו את הדרך שלי, את הכאב שאני חווה בכל יום.

הכי מצחיק אותי לפעמים, שאתם לא משפחה חילונית - אבל בכל זאת אני מרגישה כאילו אני נלחמת מלחמות של בעלות תשובה. נכון, אולי אני חרדית יותר מכם, נכון שאני רואה לפעמים דברים אחרת מכם, אבל אני אני עדיין אותה אפרת שאתם מכירים.

למה לי קל כל כך לקבל אתכם, ולכם קשה כל כך לקבל אותי?

פעם זה לא היה ככה - מאז שעברתי לסמינר, לפנימייה, אני מרגישה שאני לא מכירה אתכם.

פתאום אני חוזרת כל סופ"ש מירושלים ומרגישה את ההבדל התהומי שנפער ביננו. אתם חושבים שאני "דוסית", מרובעת שלא מבינה את העולם. אבל אולי אלה אתם שלא מבינים את העולם?!

נכון שאולי אני קצת אחרת - אבל בחיים לא הערתי לכם הערות "דתיות" על איך שאתם נראים או מתנהגים. אבל אתם בכל זאת חושבים שאני מתנשאת עליכם, כי אני נראית קצת אחרת - ממש קצת, לא בהרבה.

אבל כשאתם מעירים לי, קוראים לי "דוסית" - זה לא מתוך התנשאות מעלי? כשאתם יושבים ועושים כאילו סלפי עם הטלפון הכשר שיש לי, כשאתם אומרים שאני מנותקת ולא יודעת מה קורה בבית כי אין לי וואצאפ – זה לא ממקום מתנשא קצת?

אני מבקשת, מתחננת, גם ככה קשה לי. אני מגיעה אחרי שבוע שאני לא בבית, ואחרי כמה רגעים כבר רוצה לחזור, כי אתם מקשים עלי.

אני לא מבקשת הרבה. רק שתקבלו אותי, שתסמכו עלי שאני בוגרת מספיק לעשות את הבחירות שלי. קבלו אותי עם כל מה שאני - עם הטלפון הכשר שנראה כמו שלט למזגן, עם חולצת הבסיס שאני לובשת גם בקיץ, עם הגרביונים באוגוסט, עם זה שאני רוצה בית קצת אחר, בית של תורה, עם זה שאני לא מפחדת מהפרנסה וסומכת רק על אבא שבשמיים. אל תפחדו בשבילי.

עזרו לי לאחות את הקרע שנפער ביננו. אני לא יכולה להילחם לבד יותר.

אני לא רוצה להילחם יותר.

רוצים גם אתם לקחת חלק במדור של אתר הידברות, "המכתב שלא יישלח לעולם"? שלחו לנו את המכתב שלכם לכתובת support@htv.co.il ואולי נפרסם גם אותו.