"התמדנו כל כך בטיפול בילד, עד שהקדוש ברוך הוא שלח לנו פרס הצטיינות"

יום חמישי אחד לפנות ערב נכנסתי למרכול כדי לקנות כמה מצרכים לשבת. כשהייתי סמוך למדפי הלחמים פנתה אלי לפתע אישה כבת ארבעים וחמש, חבושה בכובע על פאה, מובילה עגלת ילדים ובתוכה ילד כבן שלוש שנראה מוזר מעט.

"אתה כותב סיפורי אמונה?", שאלה.

"כן", עניתי.

"יש לי בשבילך סיפור אמונה שעוד לא שמעת בחייך!".

"כבר שמעתי וכתבתי סיפורים רבים. קצת קשה להפתיע אותי, אבל את מוזמנת לנסות".

האישה החלה לספר: "אני משתייכת לאחת החסידויות בעיר. יש לי עשרה ילדים, והסיפור החל כאשר ילדתי את ילדי התשיעי. מיד לאחר שנולד, התברר שהוא חריג. בתחילה קיבלנו את הידיעה בהלם. לא חלמנו שיקרה לנו מקרה כזה, ובפרט אחרי שמונה ילדים בריאים לגמרי. הבנו שמהלך חיינו משתנה כעת, ובהדרגה התחלנו לגייס כוחות. החלטנו לקבל את גזירת הקדוש ברוך הוא באמונה ולטפל בילדנו החריג בכל כוחותינו".

הבטתי בחמלה בילד שישב בעגלה, והיא המשיכה: "נתנו לו הכול. טיפלנו בו באהבה כפולה ומכופלת. בעלי ואני וכל הילדים השתתפו בכך. הטיפול בו תבע מאתנו טיפולים תכופים. כאשר גדל, נכנס לגן מיוחד שמתאים לו. הילדים שלנו ממש רבו ביניהם מי ישחק ויטייל אתו. בקיצור, נתנו את הנשמה. אני לא רוצה להתפאר, אבל ממש הצטיינו בטיפול".

ניסיתי להבין לאן היא חותרת. נכון, יש כאן סיפור של קבלת הדין באהבה ומסירות נפש למופת, אבל במה הוא שונה מסיפוריהן של משפחות אחרות שמתמודדות בגבורה עם מציאות כזו?!

"התמדנו כל כך בטיפול בילד, עד שהקדוש ברוך הוא שלח לנו פרס הצטיינות...".

הסתקרנתי. איזה פרס יכולים לשלוח משמיים למשפחה שמוסרת את נפשה כדי לגדל ילד חריג?! ובכלל, איך הם יודעים שזהו פרס על המאמצים הללו?!

האישה הצביעה על הילד שנמנם בעגלה ואמרה: "הוא שלח לנו ילד מיוחד נוסף...".

היא אמרה זאת באמונה שלמה, ללא נימת טרוניה. משפטה זעזע אותי. חשתי שהוא נוגע בתהומות ההשגחה. בדרך כלל סיפור השגחה מתחיל באיזה צער ומסתיים בהפי-אנד או לפחות בחוט של תקווה, ואילו הסיפור הזה מסתיים בסימן שאלה ואחריו נקודות שלא נגמרות... הודיתי: "באמת עוד לא שמעתי סיפור כזה...".

יצאתי מהמרכול, והרהורים על שכר ועונש הציפו את נפשי. אנחנו לא מבינים את השגחת הקדוש ברוך הוא בעולמו. יש "צדיק וטוב לו" ו"רשע ורע לו", שאת זה ניתן להבין, אבל יש גם את הצד האפל של ירח האמונה - "צדיק ורע לו" ו"רשע וטוב לו", שמתגבר מאוד באחרית הימים. יש על כך כל מיני תירוצים, אבל בעומק תהומי כזה לא נתקלתי אפילו בספר איוב: צדיקים שקיבלו ייסורים באהבה, ובזכות זאת הם מקבלים ייסורים נוספים. כאילו אמרו להם משמיים: "אם אתם יודעים לסחוב כזה עול באהבה, נעמיס עליכם עול כפול...".

פסעתי עם עגלת הקניות הקטנה על המרצפות האפורות בשדרת הברושים השלווה בדרך לביתי, העפתי מבט בשמיים המקדירים, וכדרכי כספתי אל עולם שטובו גלוי לעינינו, בלי תהומי תהומות, כאן ועכשיו.