מבחן האמונה: למה לא זכיתי להיפקד בילדים?

אוֹמְרִים חֲזַ"ל: מִפְּנֵי מָה הָיוּ הָאִמָּהוֹת עֲקָרוֹת?- מִפְּנֵי שֶׁהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ- הוּא מִתְאַוֶּה לִתְפִלָּתָן שֶׁל צַדִּיקִים.

כְּדַאי לוֹ לְהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא לְצַעֵר אֶת הָאִמָּהוֹת, לְלֹא שׁוּם עָווֹן וְעָוֶל בְּכַפָּם, פָּשׁוּט רַק כְּדֵי שֶׁנֹּחַ לוֹ וּמִתְאַוֶּה הוּא כִּבְיָכוֹל לִתְפִלָּתָן, שֶׁכַּמּוּבָן, בְּסַךְ הַכֹּל הַתְּפִלָּה הִיא לְתוֹעֶלֶת הַמִּתְפַּלֵּל.

אִם כֵּן, אֵין לָנוּ שׁוּם יַחֲסִיּוּת בַּעֲרָכִים, מַה שָּׁוֶה יוֹתֵר מִמַּה; לָנוּ נִרְאֶה שֶׁוַּדַּאי מַה יּוֹתֵר טוֹב מֵאֲשֶׁר יֵשׁ לָאָדָם בָּנִים וּבָנוֹת סָבִיב לְשֻׁלְחָנוֹ, וְאִלּוּ הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא אוֹמֵר: לִי יוֹתֵר חָשׁוּב שֶׁתֵּשֵׁב כָּךְ בְּבֵיתְךָ לְלֹא נֶפֶשׁ חַיָּה, וְרַק בִּשְׁבִיל שֶׁתָּרִים אֶת עֵינֶיךָ אֵלַי, וְצַעַר זֶה וְעָגְמַת נֶפֶשׁ זוֹ תִּגְרֹם לְךָ לִהְיוֹת קָשׁוּר עִם ה' בְּלֵב נִשְׁבָּר, וּמִתּוֹךְ אֱמוּנָה וְקַבָּלַת הַיִּסּוּרִים בְּשִׂמְחָה, וְזֶהוּ הָעֹנֶג הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר שֶׁיֵּשׁ לַה' יִתְבָּרַךְ מִמְּךָ.

וְכֵן יִתְבּוֹנְנוּ זוּג זֶה כַּמָּה מִתְאַפְשֵׁר לָהֶם בְּכָךְ לְהַרְבּוֹת מַעֲשֵׂי חֶסֶד וּצְדָקָה, מַה שֶּׁאֵין מִזְדַּמֵּן לִמְטֻפָּלִים.

וְכֵן יֵשׁ לָהֶם לְהִתְבּוֹנֵן בְּדִבְרֵי הַ"חוֹבַת הַלְּבָבוֹת" שֶׁאוֹמֵר, שֶׁתָּמִיד צָרִיךְ לִרְאוֹת אֶת הַצַּד הַטּוֹב שֶׁבַּיִּסּוּרִים.

דֶּרֶךְ הָאֱמוּנָה לַמִּתְנַסִּים בְּכָךְ שֶׁלֹּא זָכוּ לְהִפָּקֵד

וְלָכֵן, יִתְבּוֹנְנוּ כַּמָּה סוֹבְלִים אוֹתָם שֶׁאָמְנָם זָכוּ לְהִפָּקֵד, כַּמָּה דְּאָגוֹת, עָגְמַת נֶפֶשׁ, עֲצַבִּים, מְתָחִים לְאֵין סוֹף מִבְּרִיאוּתָם וּשְׁמִירָתָם, עֲמַל פַּרְנָסָה יָמִים וְלֵילוֹת, לְגַדְּלָם, לְכַלְכְּלָם, לְהַלְבִּישָׁם, וּלְהַמְצִיא לָהֶם כָּל צָרְכֵיהֶם, וּבְיוֹתֵר לְבַסּוֹף לְהַשִּׂיאָם אִשָּׁה. וּבְקִצּוּר, עַד סוֹף יָמָיו שֶׁל אָדָם מָלֵא הוּא מִדְּאָגוֹת מִבָּנָיו וּבְנוֹתָיו.

לְעוֹלָם יִשְׂמַח הָאָדָם בְּמַצָּבוֹ. וּכְמוֹ שֶׁהֵבִיא הַ"חוֹבַת הַלְּבָבוֹת" (בסוף שער הביטחון) בְּשֵׁם הֶחָכָם שֶׁאָמַר: "מֵעוֹלָם לֹא קַמְתִּי מִמִּטָּתִי וְרָצִיתִי מַצָּב אַחֵר מִמַּה שֶּׁהָיִיתִי שָׁרוּי בּוֹ".

בְּיוֹם הַיָּארְצַיְט הַמְקֻבָּל שֶׁל רָחֵל אִמֵּנוּ, בְּי"א מַרְחֶשְׁוָן בַּלַּיְלָה, בָּא רַבִּי חַיִּים שְׁמוּאֵלֶבִיץ וְהִתְפַּלֵּל עַל קִבְרָהּ שֶׁל רָחֵל אִמֵּנוּ, וְהִנֵּה נִשְׁמַע בְּאָזְנָיו מֵהַצַּד הַשֵּׁנִי קוֹלָהּ שֶׁל אִשָּׁה חֲשׂוּכַת בָּנִים אוֹמֶרֶת וּמִתְחַנֶּנֶת: "אִמָּא רָחֵל! הֲרֵי אַתְּ בְּעַצְמֵךְ הִרְגַּשְׁתְּ אֶת הַטַּעַם הַמַּר הַזֶּה בְּלִי בָּנִים, רַחְמָנָא לִצְלַן. אִם כֵּן, אָנָּא, אִמָּא, הַמְלִיצִי טוֹב בַּעֲדִי שֶׁאֶפָּקֵד בְּזֶרַע שֶׁל קְיָמָא..." מִיָּד כְּשֶׁשָּׁמַע רַבִּי חַיִּים תְּפִלָּה זוֹ, הִתְרַגֵּשׁ מְאֹד וְאָמַר: "בְּטוּחַנִי שֶׁתְּפִלָּה זוֹ נִתְקַבְּלָה בַּמְּרוֹמִים, וּבַשָּׁנָה הַבָּאָה אֲנִי רוֹצֶה לְשַׁמֵּשׁ סַנְדָּק בִּבְרִית זוֹ". הוּא בִּקֵּשׁ לְבָרֵר מִי הִיא אוֹתָהּ אִשָּׁה, וְכָךְ הָיָה- לַשָּׁנָה הַבָּאָה שִׁמֵּשׁ כְּסַנְדָּק אֵצֶל אִשָּׁה זוֹ. (ספר הזיכרון)

המאמר לקוח מתוך הספר "חי באמונה". לרכישת ספרו של הרב יעקב ישראל לוגסי הקליקו כאן.