מגזין

הגביר שמחלץ משפחות ממצוקה: "עשיתי משא ומתן עם הקב"ה, וזה הצליח"

רפאל ברבי, איש עסקים משגשג בפריז, עזב את חייו הזעיר בורגניים ועלה ארצה כדי להקים את הסופרמרקט הראשון והיחיד לנזקקים בישראל. על החיים בכפר סבא, רכבי יוקרה, הדיל שעשה כשהיה על ערש דווי ובית התבשיל שפתח לאחרונה לזכרו של החייל יוסף כהן הי"ד: "הוא הנפש התאומה שלי". המלאך רפאל

| כ"ח אייר התשע"ט |
רפאל ברבי  (צילום: אלבום פרטי)
אא

יש לו פנים חייכניות לרפאל ברבי, 38, בעל עמותת "אור מצווה" שמתפעלת את הסופרמרקט הראשון בישראל לנזקקים. העיניים חודרות, עמוקות, מכילות. "אני לא מכאן", הוא אומר במבטא פרנקוני כבד, "אני מהגולה, מצרפת, עכשיו ברוך ה' אני פה, בישראל. זהו גמרתי שמה", כך בעברית רצוצה, הנעזרת בסלנג פריזאי הוא מתאר את הרקע למפגש החייכני איתו: פתיחת בית התבשיל החדש לזכרו של החייל יוסף כהן הי"ד שנרצח בפיגוע בגבעת אסף לפני כשמונה חודשים. בית התבשיל הוקם, כאמור, במתחם של הסופרמרקט הראשון, ועד כה היחיד בישראל, לנזקקים בכפר סבא. מידי יום מגיעים למקום מאות נצרכים מכל אזור השרון והמרכז, "ללא הבדל דת מין ועדה", כפי שהוא מציין בגאווה, ספק בגלל התוכן של המילים ספק בגלל העובדה שהצליח לאומרן ללא טעויות הגייה.

רפאל ברבי

 

שנסונים ועסקים

ברבי הגיע למפגש בחולצת תכלת מגוהצת של 'פייר קרדין', שעון מוזהב ויוקרתי שחששתי לשאול לשמו, משקפיים ממותגים וברוסלינו אפרפר.  השיחה עימו התנהלה על "קפה אולה' (קפה הפוך בשבילכם) בבית קפה לנדוור בכפר סבא שם הוא מתגורר, ונמשכה זמן ארוך מהמוקצב לראיונות מסוג זה. הסיבה להימשכות הזמן הייתה סקרנותו לחיים במדינת ישראל, או יותר נכון ל'ישראלים' החיים במדינה, להווי התרבותי, לשילוב בין קודש לחול, שהוא כה ידבר בשבחו במהלך כל הריאיון. סקרנות, הגובלת בנאיביות ינקותית, שמדי פעם הגניבה חיוכים מהסובבים אותנו ששמעו את שאלותיו התמימות.

הוא נולד לפני כ-38 שנה בבית ליברלי ממוצא צפון אפריקאי המשתייך לחסידות חב"ד בפרבר פריזאי אמיד: "ההורים לא היו עשירים במיוחד, אבל לא היה לנו רעב בבית. יוקר המחיה בפריז היה גבוה, אבל הסתדרנו. אבא עובד, אמא עובדת. הכול מצוין. האחים גם בסדר גמור. אבא כמובן רצה שנלמד בבתי ספר יהודיים, ולמרות שבצרפת יש גם כאלו, הוא שלח אותי בילדותי ללמוד בכפר חב"ד בישראל, אבל למען האמת, לא הייתי מחובר כל כך לזה. אתה יודע, יש אהבה למסורת, שבתות , חגים, כשרות, אבל יש גם חיים אחרים, בילויים. גם צריך להגיד את האמת שבצרפת זה לא מוזר שאתה יוצא לבלות ואתה אדם שנחשב דתי. זה לא פרדוקס. כשאני התבגרתי קצת אבא שלי שאל אותי אם אני רוצה ללמוד בישיבה, ואני אמרתי לו 'לא' אני רוצה ללכת לעסקים'".

בית התבשיל

לאיזה עסקים פנית?

"החלטתי שאני מתעסק בכיוון של הייטק ומסחר קמעונאי של מוצרי צריכה. פתחתי כמה מקומות, בפריז בעיקר, אתה יודע שמדובר בעיר שהיא ענקית כמו חצי ישראל, והייתה לי הצלחה גדולה. הקמתי מרכז ענק למוצרי צריכה איכותיים במחיר סביר  ודי הצלחתי. "גם תרגמתי את הצלחה הזו לחיי האישים", הוא צוחק מבעד לזקנקנן המעוצב שנזרקו בו מעט שיערות שיבה, "הייתה לי מכונית יפה, בגדים טובים, נהניתי כמו שאומרים".

זה לא עבר לך, אני רואה.

"מה, הבגדים? לא, אין לזה איסור נכון? יש לי בגדים של שבת עם פראק חסידי וכובע והכול, אבל ביום חול אני חייב גם את זה לעצמי, זה עושה לי טוב, גם אחרי שהתחזקתי מאוד מאוד".

 

דיל עם הקב"ה

ברבי המשיך בחייו הזעיר בורגנים, כיהודי נקרא לו 'נובוריש' בפריז, "נהנה מכל העולמות", כמו שהוא מגדיר, ובהגיע זמן פרקו הכיר בחורה יהודייה "מבית מרוקאי טוב, ככה שאני אוכל דליקטס ברוך ה'", הוא קורץ כשבת צחוק שובבית מזנקת מבין שפתיו. הם התחתנו ולאחר זמן מה נולד להם בנם הבכור.

המאורעות שהגיעו לאחר תקופת "הזהב" הזו, ושינו את חייו באופן קוטבי, הם אלו שהפכו אותו למה שהוא היום. "לפני חמש שנים", משחזר ברבי, "קיבלתי את 'הזפטה הגדולה בחיי'. באחד הימים, כנראה בגלל המגע הרב שהיה לי עם כל מיני סוחרים ברחבי צרפת, קיבלתי זיהום חריף מאוד מחיידק מסוכן שבו נדבקתי. סוג של חיידק טורף. אשתי הבהילה אותי לבית החולים בפריז, והרופאים לא נתנו לי סיכוי, הם אמרו לאשתי שאם אנחנו יהודים נותר לנו רק להתפלל לאלוקים. הייתי בבידוד מאוד חמור, ואני איש עסקים כמו שאומרים, אז עשיתי דיל עם הקב"ה ואמרתי לו שאם אני יוצא מכאן אני מקדיש את חיי לעזרה לנזקקים".

למה דווקא נזקקים?

"לא יודע להגיד לך. זה כנראה אופי. ברור שאני מגיע ממשפחה עם חמלה, וראיתי לצערי גם במסגרת העבודה לא פעם אנשים קשי יום שהייתי תורם להם כמובן, אבל אני חושב שזה עניין יותר של אופי. בכל אופן, כנראה הדיל עבד. אני סוחר טוב, אבל לצערי אחרי שהבראתי שכחתי מזה. כי בוא לא נשכח שהייתי עם הרבה מורפיום ולפעמים כשאדם נמצא בצרה הוא אומר כל מיני דברים ואחר כך, אולי בתת מודע, שוכח אותם. מה גם שההיעדרות שלי מהעסקים חייבה אותי לחזור אליהם באינטנסיביות, ככה ששכחתי. מספר חודשים אחר כך, כהרגלי כשהייתי מגיע להורים, פתחתי את אגרות הקודש של הרבי מליובאוויטש, ויצא לי בדיוק מילים בנוסח: 'שליחות לנזקקים', ובום. זה פתאום היכה בי ונזכרתי בהבטחה שלי. פחדתי מאוד מהנדר הזה שהבטחתי והחלטתי שאני פועל להגשמתו. אני סוחר הגון שמילה שלו היא מילה עם סוחרים בני אדם, אז שאני לא אקיים את המילה שלי לקב"ה? מיד שכרתי מקום של 200 מטר בפריז וקראתי לו 'אור מצווה' שלמעשה היה מיועד למוצרי בסיס איכותיים במחירי רצפה. ביורו אחד יכולת לעשות ארוחת בוקר עשירה. מצאתי את עצמי, מתמקד, במסגרת כל עסקיי, דווקא שם. נמשכתי לזה. כי פתאום אני רואה אנשים נזקקים מגיעים בהמוניהם ויוצאים שמחים. זה עשה לי טוב. תוך שנה התרחבתי ל-400 מטר ושנה לאחר מכן ל-1000 מ"ר בפריז. אתה יודע על מה אני מדבר? אלף מ"ר של סופר מרקט לנזקקים בפריז זה לא דבר שהולך ברגל".  

זה היה מיועד רק לקהילה היהודית?

"לא. כל מי שרעב ללחם וחסר לו נכנס, יהודים, מוסלמים, נוצרים. כולם. חביב אדם שנברא בצלם, כל אדם. אצלי בעניינים האלו אין שום הבדל. מי שזקוק יקבל. הוא יציר של הקב"ה".

 

המעבר לישראל

הדקות חלפו, וקפה החליף את זולתו, וברבי מנסה להבין דרכי האם מה שהוא אמר בנוגע לדאגה לבני כל הדתות יכול ליצור לו בעיות בישראל. יושבי בית הקפה ששמעו בחטף את דבריו, התרשמו ממנו לטובה, וגם דבריי שנועדו להרגיעו והסבירו שזו השקפה שאינה סותרת את היהדות, הביאו אותו להמשיך ולגולל את קורות חייו שגרמו לו לעלות לישראל.   

"לפני כשלוש שנים בערך התחילה להתגבר תופעת האנטישמיות בפריז בפרט ובצרפת בכלל, והיו לי הרהורים לעזוב. היו כמה אירועים מאוד לא טובים. אומנם אני לא חוויתי את זה באופן אישי אף פעם, כי כולם היו מעריכים אותי, מוסלמים ונוצרים, אבל לא הרגיש לי טוב. מה גם שמאז שהתחלתי להתמקד בעניין הנזקקים התחזקתי והלבוש השתנה, יש כבר כיפה על הראש כל הזמן, ואל תשכח שכבר הייתה לי משפחה קטנה, וצריך לחשוב על הכול. אשתי היא אומנם צרפתיה אבל גם אוהבת את ישראל מאוד, ככה שאמרנו לעצמנו שהגיע הזמן. ביקשתי 'דעת תורה' והבנתי מהרב של חסידות חב"ד שגם בארץ ישראל אפשר לעשות שליחות חשובה. הכרעתי בעד העלייה לארץ ישראל, בתקווה ליישם כאן את השליחות של סיוע לנזקקים. חיפשנו מקום טוב, שמענו על כל מיני מקומות שהגיעו אליהם הרבה צרפתים, אבל החלטנו להגיע דווקא לכפר סבא, יחד עם ארבעת ילדינו היקרים".

ברבי מוסיף בהתרגשות: "אני חייב לומר לך שבכפר סבא אנשים מדהימים. ידם נדיבה ורחבה לנזקקים, והלב שלהם ענק כמרחבי ים.  ככה זה יהודים, לא משנה אם יש להם כיפה או אין, אנחנו מצווים לאהוב כל יהודי באשר הוא, ואני רואה בחוש שזה מה שקורה".

 

"יש אנשים שאין להם שקל"

המעבר לישראל עם משפחתו לפני כשנתיים וחצי, עברה באופן חלק, וגם את השליחות שלו הוא לא שכח. תוך שבועות ספורים פנה ברבי למלאכת הקודש והקים את הסופרמרקט הראשון בישראל לנזקקים באזור התעשייה בכפר סבא: "הכול זה סייעתא דשמיא, אני חיפשתי מקום טוב מאוד, אבל השכירות הייתה מאוד יקרה בעיר, 15 אלף שקל בחודש, בנוסף לארנונה יקרה. למרות שהיה לי כסף, בכל זאת כל חודש 15 אלף שקל לא כולל התכולה, זה המון. חשבתי לעבור למקום קטן יותר, אבל אז הגיע צדיק גדול, הבעלים של יינות ביתן, ואמר לי שהוא מוכן לקחת על עצמו את השכירות. זו התרומה שלו. ככה היינו במשך שנה וככה התחיל בעצם הסופרמרקט הראשון. אחרי שנה הוא מכר את העסק שלו בכפר סבא, ואני הבנתי שאנחנו צריכים לעבור למקום קטן יותר. ידעתי שאני נכנס עכשיו להתחייבות גדולה, אבל לקחתי את זה על עצמי, כי לא יכולתי להזניח את המשפחות הרבות שהיו כבר קבועות. הייתה לי תחושה מאוד חזקה שהקב"ה ישלח מלאכו לפניי, ואכן הגיע איש יקר, שמעדיף להישאר בעילום שם, שתרם מקום גדול מאוד ברחוב התע"ש 14, שם אנחנו פועלים עד היום".

מה יש לכם בסופרמרקט?

"הכול מהכול, מוצרים לתינוקות, ביגוד, פירות וירקות, מזון וכל מה שאתה רוצה. מגיעות משפחות ממחלקות הרווחה באזור, רובן מכפר סבא, אבל גם מרעננה, הרצליה, הוד השרון גוש דן והמרכז, ובכלל זה פתוח לכל תושבי ישראל, ומשלמים 2 שקלים, 5 שקלים למוצר, אם יש להם כמובן. הם צריכים לבוא דרך מחלקת הרווחה שנותנת להם טופס מיוחד".

סופרמרקט אור מצוה

בכמה משפחות מדובר?

"בין 50 ל-60 משפחות בכל יום. אלו שמגיעים הם ממש אנשים נזקקים שאין להם מה לאכול בבית. יש אישה אחת שמגיעה אלינו ותמיד יוצאת עם עגלה מלאה ואני לא נותן לה לשלם, כי אין  לה אפילו שקל אחד בכיס. אני יודע זאת בוודאות. לא כל המשפחות הן כאלו שנולדו נזקקות. מגיע אלינו למשל מישהו שהיה קבלן גדול  שגילו לו את מחלת הסרטן, ומאז הוא הפסיק לעבוד ואת כל החסכונות שלו והבתים הוא מכר בגלל התרופות. הגעתי אליו לביקור בית, ומה אני אגיד לך, נקרע הלב, פשוט אין לו מה לאכול. ממש".

 

הנפש התאומה שלי

השיחה עם ברבי קולחת. למרות העברית השבורה ברסיסי צרפתית שבפיו, ניכרת בו ההתלהבות הרבה והניצוץ בעיניים כשהוא מספר על 'הפרויקטים לנזקקים' אותם הוא יוזם ומתפעל. אבל זה לא מסתכם בכך.

"לפני כחצי שנה ראיתי סרטון ויראלי של אביו של החייל יוסף כהן הי"ד שנרצח בפיגוע בגבעת אסף", מספר ברבי, "אביו דיבר על הנתינה האינסופית של בנו למען ארץ ישראל ועל האהבה שלו לעם ישראל. לפתע אני שומע שאחד החברים של יוסף הי"ד מספר איזה סיפור עליו. הוא סיפר שבאחד הערבים בבסיס, החבר'ה החליטו להזמין פיצות, וכל אחד מהחיילים שילם. יוסף ראה שאחד הלוחמים מוותר על הפיצה כי אין לו כסף, ושלף מהארנק שטר של 50 שקל, כדי שגם הוא יאכל יחד עם כולם, ירגיש שווה בין שווים ולא יישאר רעב. יוסף לא היה מסוגל לראות חיילים רעבים, שחסר להם. הוא נתן גם כשלא היה לו, הייתה לו נתינה אינסופית, הייתה לו נשמה גבוהה. מיד הרגשתי חיבור אליו, כאילו הוא הנפש התאומה שלי, והחלטתי להקים בית תבשיל לזכרו.

החייל יוסף כהן הי''ד  (צילום: דובר צה"ל)

"באותו מקום שבו ממוקם הסופרמרקט, שברנו כמה קירות, ובנינו מטבח גדול מאוד, שקיבל את אישור משרד הבריאות. גייסנו כמה אולמות שמוכנים לתרום אוכל, אבל לא מה שנשאר, אלא שף מיוחד שמבשל לנו. יש לי עיקרון: מה שמתאים לי, מתאים לנזקק. אם אני לא אוכל שאריות, גם הנזקק לא יאכל שאריות. הוא יאכל אוכל ברמה הכי גבוהה של מסעדה יוקרתית. הספקים שמביאים לנו את האוכל תמיד נותנים לי לטעום לפני, אם זה ערב לחיכי וזה טוב, זה יהיה בבופה. אם לא - לא.

"הקמנו בופה גדול, שפתוח כל שעות היממה, עם אוכל טרי, בשר, עופות, דגים, מה שאתה רוצה. מנות ממש משובחות. כל מנה כזו עולה 2.5 שקל. באים אנשים ולוקחים הביתה. גם לשבתות וגם לחגים. יש לנו היענות גדולה". 

סיפרת להורים שלו על בית התבשיל לזכרו?

"בוודאי, הם היו כאן בפתיחה שעשינו. היה מרגש מאוד מאוד. האבא פשוט לא הפסיק לבכות, וגם אני, ואני חושב שלא הייתה עין אחת יבשה בערב המהמם הזה". ברבי ואביו של החייל

 

"אשתי - מקור הברכה"

ברבי, שכאמור, אחוז תזזית בכל הקשור לסיוע ועזרה לנזקקים, כבר שוקד על המיזם הבא שכרגע נמצא בתוכניות, אבל לפני הכול הוא חייב לומר כי הברכה האמתית שיש לו מגיעה מאשתו: "אשתי היא הברכה שלי", הוא אומר, "היא אישה מאוד משכילה, והרבה יותר נדבנית ממני. לא מעניין אותה חשבונות ולא כלום. העיקר לקנות ולעזור. היא תמיד אומרת לי: 'השלך על ה' יהבך. אל תדאג, הכול יחזור'. בכל פעם היא צודקת. לפני כל פסח היא מפזרת הרבה שיקים לקניית מוצרים ומעמיסה את הסופרמרקט, רק שיהיה. ואני, יש לי עדיין ראש של איש עסקים, קצת מפחד מלפזר שיקים, אבל לה אין בעיה. היא אומרת: 'עזוב חשבונות, הקב"ה לא יאכזב', ואני חייב להגיד לך, שהיא צודקת תמיד. יש לה ברכה ושפע".


דרגו את המאמר - ותעזרו לקידומו בגוגל:

ממוצע 4.4 (163 מדרגים)
הנקראים ביותר
הידברות שופס

סט ארכיאולוגיה תנ"כית - הרב זמיר כהן

319לרכישה

מוצרים נוספים

המדריך המלא לחינוך ילדים - הרב זמיר כהן

בוסר המלאכים - ארגז כלים להורי המתבגר - הרב דן טיומקין

רזי התזונה - להתנקות, להבריא, לרזות בקלות

תיק מהודר עם ידית לטלית ותפילין

נטלה מהודרת "עיטורים"

ערכה מהודרת להבדלה

לכל המוצרים