מבחן האמונה: בעת מחלה - מי הרופא האמיתי?

דָּרְשׁוּ חֲזַ"ל "וְרַפֹּא יְרַפֵּא" (שמות כא, יט)- מִכָּאן שֶׁנִּתְּנָה רְשׁוּת לָרוֹפֵא לְרַפֹּאת. מְעַנְיֵן לְדַיֵּק בִּלְשׁוֹן חֲזַ"ל "מִכָּאן שֶׁנִּתְּנָה רְשׁוּת לָרוֹפֵא לְרַפֹּאת", דְּמַשְׁמָע שֶׁהָיָה צַד אִסּוּר גָּמוּר לֵילֵךְ לָרוֹפֵא, וְהֻצְרְכוּ רַבּוֹתֵינוּ מִכֹּחַ דְּרָשָׁה וְלִמּוּד מִמִּלָּה מְיֻתֶּרֶת בַּתּוֹרָה לְחַדֵּשׁ שֶׁיֵּשׁ רְשׁוּת לָרוֹפֵא לְרַפֹּאת.

וִידוּעִים דִּבְרֵי הָרַמְבַּ"ן "מַה לְּעוֹבֵד ה' בְּבֵית הָרוֹפֵא"- יֵשׁ עַל הָאָדָם לִסְמֹךְ בִּטְחוֹנוֹ עַל הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא שֶׁהוּא רוֹפֵא חוֹלִים. אֲזַי אָמְנָם דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ שֶׁמֻּתָּר לֵילֵךְ לָרוֹפֵא, וְזֶה מִשּׁוּם שֶׁרְצוֹן ה' לְהַנְהִיג עוֹלָמוֹ בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע וּלְהַעֲמִידֵנוּ בְּמִבְחָן- הַאִם עַל אַף הֱיוֹתֵנוּ נוֹהֲגִים כְּדֶרֶךְ טֶבַע וּמִנְהַג הָעוֹלָם אֵינֶנּוּ מַזְנִיחִים אֶת אֱמוּנָתֵנוּ, אֶלָּא אַדְּרַבָּא- רַק יְשׁוּעָתוֹ וּרְפוּאָתוֹ לְנֶגֶד עֵינֵינוּ, וְהָרוֹפֵא אֵינוֹ אֶלָּא כְּשָׁלִיחַ שָׁלוּחַ מֵה' לְהַמְשִׁיךְ דַּרְכּוֹ אֶת רְפוּאָתֵנוּ, [וְדֶרֶךְ זוֹ הִיא לְאֵלּוּ שֶׁאֵינָם מְסֻגָּלִים לְחַדֵּד בִּטְחוֹנָם בַּה' בִּלְבַד מִבְּלִי לְיַחֵס שׁוּם כֹּחַ וְסִבָּה לַמְסוֹבֵב שֶׁהוּא הָרוֹפֵא, דְּאֵין הָכֵי נַמִּי אֵלּוּ הַבְּנֵי עֲלִיָּה- בַּעֲלֵי הַבִּטָּחוֹן הַמֻּשְׁלָמִים תִּתְקַיֵּם גְּזֵרַת רְפוּאָתָם לְלֹא רוֹפֵא וּלְלֹא מַרְפֵּא].

מַהִי עֲבוֹדָה זָרָה?

הַיּוֹם, לְדַאֲבוֹנֵנוּ, נֶהֶפְכָה מַעֲרֶכֶת הָרְפוּאָה לֶאֱלִילוּת גְּמוּרָה. תְּלוּת הַחוֹלִים בָּרוֹפְאִים וּבַתְּרוּפוֹת מַמָּשׁ כְּמוֹ בַּעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁהָיְתָה בַּזְּמַן הַקָּדוּם שֶׁהָיוּ עוֹבְדִים לַעֲבוֹדָה זָרָה.

שֶׁהֲרֵי נִתְבּוֹנֵן, מַהִי עֲבוֹדָה זָרָה? כּוֹתֵב הָרַמְבַּ"ם, לֹא שֶׁכָּפְרוּ בַּה'- הֶאֱמִינוּ בַּה' וְיָדְעוּ שֶׁיֵּשׁ כֹּחַ עֶלְיוֹן שֶׁבָּרָא עוֹלָם וּמְלֹאוֹ, וְהֵבִינוּ שֶׁפָּשׁוּט שִׁגָּעוֹן לַחְשֹׁב אַחֶרֶת שֶׁהָעוֹלָם קַדְמוֹן וְכוּ', הֵבִינוּ שֶׁבְּוַדַּאי הָעוֹלָם מְחֻדָּשׁ, וּבִפְרָט אֵלֶּה שֶׁהָיוּ קְרוֹבִים יוֹתֵר לִזְמַן בְּרִיאַת הָעוֹלָם כְּפַרְעֹה וּשְׁאָר גּוֹיֵי הָאָרֶץ שֶׁהָיוּ בִּזְמַן הָאָבוֹת. נְבוּכַדְנֶצַר אָמַר מִלּוֹת אֱמוּנָה וְהַשְׁגָּחָה שֶׁכִּמְעַט וְלֹא הָיָה מָקוֹם לִזְמִירוֹתָיו שִׁירוֹתָיו וְתִשְׁבְּחוֹתָיו שֶׁל דָּוִד הַמֶּלֶךְ ע"ה לְעֻמַּת שִׁבְחֵי וְדִבְרֵי הָאֱמוּנָה שֶׁאָמַר נְבוּכַדְנֶצַר, כִּמְבֹאָר בַּגְּמָרָא (סנהדרין צב, ע"ב).[וְאַף שֶׁמִּסְּתָמָא שֶׁנְּבוּכַדְנֶצַר אָמַר מִלּוֹתָיו בְּדִבּוּר בְּעָלְמָא מִבְּלִי שֶׁיָּחוּשׁ בְּעַצְמוֹ- וַאֲפִלּוּ לֹא בְּמִקְצָת אֶת אֲשֶׁר הוּא אָמַר לִהְיוֹתוֹ רָשָׁע וּבַעַל תַּאֲוָה, וּלְעֻמָּתוֹ דָּוִד הַמֶּלֶךְ שֶׁאָמַר שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת הָיָה זֶה מִתּוֹךְ שֶׁכָּךְ הָיְתָה תְּחוּשָׁתוֹ הָאֲמִתִּית].

אִם כֵּן, מַה הָיְתָה טָעוּתָם? טָעוּתָם הָיְתָה בְּאָמְרָם עָזַב ה' אֶת הָאָרֶץ וְהִשְׁלִיכָהּ לְאֶמְצָעִים שׁוֹנִים. הַלָּלוּ הֶאֱמִינוּ בְּאֶמְצָעִי יָעִיל וּמוֹשִׁיעַ כַּשֶּׁמֶשׁ, וְהַלָּלוּ בַּיָּרֵחַ וְכוּ'. הֲרֵי שֶׁעֲבוֹדָה זָרָה פֵּרוּשָׁהּ אֱמוּנָה בָּאֶמְצָעִי בְּהִתְנַכְּרוּת וְהִתְעַרְטְלוּת מֵהַכֹּחַ הָעֶלְיוֹן- הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא.

אִם כֵּן, אָדָם שֶׁכָּל תְּלוּתוֹ בְּרוֹפְאִים וּתְרוּפוֹת וּמַאֲמִין שֶׁבִּלְעֲדֵיהֶם הִנּוֹ אָבוּד וְאָבַד סִכּוּיוֹ וְסִבְרוֹ מֵה'- אֵין בֵּינוֹ לְבֵין הָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה וְלֹא כְלוּם.

וְכַמָּה מְצַעֵר הוּא לִרְאוֹת בְּנֵי אָדָם, שֶׁבִּשְׁעַת חֹלִי אוֹ פְּצִיעָה, הַהִשְׁתַּדְּלוּת וְהַפְּנִיָּה הָרִאשׁוֹנָה הִיא לָרוֹפֵא, וְרַק לְאַחַר שֶׁמִּתְאוֹשְׁשִׁים פּוֹנִים גַּם לְהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא אוֹ לָרַבָּנִים שֶׁיְּבָרְכוּם וְיִתְפַּלְּלוּ עֲלֵיהֶם.

וּכְשֶׁהִנְּךָ בָּא לְבַקֵּשׁ תְּפִלָּה - רוֹצֶה אַתָּה זֹאת דַּוְקָא בְּחִנָּם?

וּמַעֲשֶׂה הָיָה בְּאָדָם שֶׁאֶחָד מִבְּנֵי בֵּיתוֹ חָלָה, וּפָנָה לַ"סַּבָּא מִנּוֹבַרַדוֹק" זצ"ל שֶׁיְּאַרְגְּנוּ תְּפִלָּה בַּיְשִׁיבָה עַל הַחוֹלֶה. הָרַב אָמַר לוֹ, אִם יֵשׁ בְּאֶפְשָׁרוּתוֹ לִתְמֹךְ בַּיְשִׁיבָה, וְכַיָּדוּעַ מְסִירוּת נַפְשׁוֹ הָעֲצוּמָה שֶׁבָּהּ הֵקִים הַ"סַּבָּא" אֶת יְשִׁיבוֹתָיו מוּל עֵינֵיהֶם הַשְּׂטָנִיּוֹת שֶׁל הַקּוֹמוּנִיסְטִים, וְהָיָה זָקוּק לִתְמִיכָה בִּישִׁיבוֹתָיו. עָנָה לוֹ אוֹתוֹ אֶחָד, שֶׁמַּצָּבוֹ לֹא מְאַפְשֵׁר לוֹ כָּל כָּךְ לִתְרֹם. הָרַב שָׁמַע אֶת דְּבָרָיו וְהֵסִיט אֶת הַשִּׂיחָה לְנוֹשְׂאִים אֲחֵרִים, וּמִנּוֹשֵׂא לְנוֹשֵׂא שְׁאָלוֹ לְאֵיזֶה רוֹפְאִים הָלַךְ וְכַמָּה שִׁלֵּם לְצֹרֶךְ הַטִּפּוּל, וְהַלָּה עָנָה שֶׁכְּבָר נִתְיָאֵשׁ, אַחַר שֶׁהָלַךְ כְּבָר לְכָל הָרוֹפְאִים וְשִׁלֵּם הוֹן רַב, וְלָכֵן מְחַלֶּה הוּא פְּנֵי הָרַב לְהִתְפַּלֵּל לַה' לְהַחְלָמָתוֹ שֶׁל הַחוֹלֶה. תֵּכֶף עָנָהוּ הָרַב: אֱמֹר לִי, לָרוֹפְאִים הִנְּךָ אוֹמֵר שֶׁהוֹצֵאתָ הוֹן רַב וְלֹא עָזַבְתָּ רוֹפֵא וּתְרוּפָה שֶׁלֹּא קָנִיתָ בְּכֶסֶף מָלֵא, וּכְשֶׁהִנְּךָ בָּא לְבַקֵּשׁ תְּפִלָּה- תְּפִלָּה מֵרִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם שֶׁאֵין כָּמוֹהָ מוֹעִילָה- רוֹצֶה אַתָּה זֹאת דַּוְקָא בְּחִנָּם וְאֵינְךָ מוּכָן לְשַׁלֵּם מַשֶּׁהוּ לְטוֹבַת הַבַּחוּרִים שֶׁיִּזְעֲקוּ לַה' בִּתְחִנָּה וּבַקָּשָׁה לִרְפוּאַת הַחוֹלֶה?!

סִפּוּר אֲמִתִּי זֶה מוֹקִיעַ רַבִּים לְהוֹכִיחָם עַל אֱמוּנָתָם בַּה', לְהִתְבּוֹנֵן עַד כַּמָּה צְרִיכִים עוֹד הֵמָּה לְהִתְחַזֵּק הַרְבֵּה בֶּאֱמוּנָה בַּה' וְלִרְאוֹת כִּי עֲדַיִן רְחוֹקִים הֵמָּה מְאֹד מֵהַכָּרָה אֲמִתִּית בַּה' יִתְבָּרַךְ.

אֵין לָאָדָם חֵלֶק בְּתוֹרַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ ע"ה עַד שֶׁיַּאֲמִין שֶׁכָּל דְּבָרֵינוּ וּמִקְרֵינוּ כֻּלָּם נִסִּים, אֵין בָּהֶם טֶבַע וּמִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם כְּלָל, בֵּין בָּרַבִּים וּבֵין בַּיָּחִיד, אֶלָּא אִם יַעֲשֶׂה הַטּוֹב- יַצְלִיחֶנּוּ שְׂכָרוֹ, וְאִם יַעֲשֶׂה הָרָע- יַכְרִיתֶנּוּ עָנְשׁוֹ. (רמב"ן סוף פרשת "בא")

המאמר לקוח מתוך הספר "חי באמונה". לרכישת ספרו של הרב יעקב ישראל לוגסי הקליקו כאן.