מבחן האמונה: הניצחונות על יסורים קטנים – יסתכמו לחשבון עצום

פְּרוּטָה לִפְרוּטָה מִצְטָרֶפֶת. בְּכָל אֵרוּעַ קָטָן הַמְקוֹמֵם וּמְעוֹרֵר כַּעַס זַעַם וְקֶצֶף- וַהֲלֹא אֵרוּעִים שֶׁכָּאֵלֶּה הֵמָּה מִסְפַּר פְּעָמִים בְּכָל יוֹם- נִתְאַזֵּר בֶּאֱמוּנָה, שֶׁהִיא בְּעֶצֶם כֹּחוֹ וַאֲזוֹרוֹ שֶׁל מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ, וְכַנֶּאֱמָר (ישעיה יא, ה) "וְהָיָה צֶדֶק אֵזוֹר מָתְנָיו וְהָאֱמוּנָה אֵזוֹר חֲלָצָיו" הַנֶּאֱמָר עַל מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ, וּלְבַסּוֹף יִצְטַבְּרוּ לָנוּ הַרְבֵּה נִצְחוֹנוֹת עַל יִסּוּרִים קְטַנִּים שֶׁחָלְפוּ עָלֵינוּ מִמִּקְרֵי הַיּוֹם יוֹם וְיִסְתַּכְּמוּ לְחֶשְׁבּוֹן גָּדוֹל וְעָצוּם.

בּוֹאוּ וְנִהְיֶה סוֹחֲרִים מְמֻלָּחִים!

הָבָה נַעֲשֶׂה חֶשְׁבּוֹן:

כַּמָּה פְּעָמִים, מֵחֹסֶר אֱמוּנָה, כּוֹעֲסִים אָנוּ עַל יְלָדֵינוּ עַד כְּדֵי הַכָּאָה, חַס וְחָלִילָה, וּמְעַט נָשִׁים "עָשׂוּ חַיִל" לְקַלֵּל אֶת בְּנֵיהֶם אוֹ שֶׁמִּתְבַּטְּאוֹת אֲלֵיהֶם בְּהִתְבַּטְּאֻיּוֹת נוֹרָאוֹת, כְּמוֹ: "אֲנִי אֶהֱרֹג אוֹתְךָ!" אוֹ: "לֵךְ וְאַל תַּחְזֹר!", וְלֹא פַּעַם שָׁמַעְנוּ שֶׁקְּלָלָה שֶׁכָּזוֹ נִתְקַיְּמָה, רַחְמָנָא לִצְלַן, וְהַנְהָגָה כָּזוֹ נוֹבַעַת מֵחֹסֶר הַשְׁלָמָה עִם גְּזֵרַת שָׁמַיִם לִסְבֹּל וּלְהִצְטַעֵר בְּצַעַר זֶה שֶׁל "גִּדּוּל בָּנִים".

כַּמָּה פְּעָמִים מִתְבַּטְּאִים אָנוּ בְּזַעַף וּבְזַעַם מֵהִתְאַכְזְבוּת מִקְּנִיַּת חֵפֶץ מְסֻיָּם שֶׁבַּחֲנוּת. חָשַׁבְנוּ שֶׁהוּא לְפִי דְּרִישָׁתֵנוּ, וּלְבַסּוֹף הֻבְרַר שֶׁאֵין בֶּגֶד אוֹ חֵפֶץ זֶה מַתְאִים וְלֹא נִשְׁאַר אֶלָּא לְתִתּוֹ מַתָּנָה לְמִישֶׁהוּ.

וּכְמוֹ כֵן כַּמָּה מָצוּי הוּא שֶׁאָדָם קוֹנֶה מַשֶּׁהוּ בִּמְחִיר מְסֻיָּם, וּלְבַסּוֹף מִתְבָּרֵר לוֹ שֶׁיָּכֹל לִקְנוֹתוֹ בְּזוֹל יוֹתֵר בְּמָקוֹם אַחֵר, וּמַאֲשִׁים הוּא אֶת עַצְמוֹ עַל מֶחְדָּלוֹ בְּבֵרוּר נוֹסָף קֹדֶם הַקְּנִיָּה. אוֹ שֶׁקּוֹנֶה הָאָדָם מַשֶּׁהוּ, וּלְבַסּוֹף רוֹאֶה הוּא מַשֶּׁהוּ דּוֹמֶה אֵצֶל חֲבֵרוֹ וּמִצְטַעֵר עַל שֶׁלֹּא קָנָה אַף הוּא אֶת אוֹתוֹ הַדָּבָר [וְכָרָגִיל הוּא, שֶׁהַדֶּשֶׁא שֶׁל הַשֵּׁנִי תָּמִיד יָרֹק יוֹתֵר, וְאֵין אָדָם מְרֻצֶּה מִמַּה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ]. הֲלֹא בִּדְבָרִים מְצוּיִים אֵלּוּ אִם לֹא נִשְׁתַּמֵּשׁ בֶּאֱמוּנָה פְּשׁוּטָה שֶׁהוּא עָשָׂה וְעוֹשֶׂה וְיַעֲשֶׂה לְכָל הַמַּעֲשִׂים, הֲרֵי שֶׁאִבַּדְנוּ אֶת עִקָּר מֵעִקְּרֵי יְסוֹדוֹת הָאֱמוּנָה, וּכְמוֹ שֶׁהָיָה מְבָאֵר הַגָּאוֹן ר' יְחֶזְקֵאל לְוִינְשְׁטֵיְן זצ"ל, דִּכְמוֹ שֶׁבָּרוּר לְכָל אֶחָד הָ"עָשָׂה" שֶׁל הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא- שֶׁהוּא לְבַדּוֹ בָּרָא אֶת עוֹלָמוֹ, אַתָּה הוּא עַד שֶׁלֹּא נִבְרָא הָעוֹלָם, כְּמוֹ כֵן צָרִיךְ לְהַאֲמִין בָּ"עוֹשֶׂה" שֶׁהוּא לְבַדּוֹ עוֹשֶׂה וְיַעֲשֶׂה לְכָל הַמַּעֲשִׂים וְאֵין אַחֵר מִבִּלְתּוֹ. וַאֲפִלּוּ אִם אָדָם שָׁכַח מַשֶּׁהוּ, טָעָה בִּכְתֹבֶת מְסֻיֶּמֶת וְהֻצְרַךְ לַחְזֹר שֵׁנִית לַמָּקוֹם הַמְיֹעָד- דְּבָרִים זוּטָרִים אֵלּוּ כֻּלָּם בְּהַשְׁגָּחָה עֶלְיוֹנָה. וַאֲפִלּוּ הֻצְרַךְ לוֹמַר לַחֲבֵרוֹ כַּמָּה פְּרָטִים וְשָׁכַח חֶלְקָם וּמִתְיַסֵּר מִכָּךְ, חַיָּב לְהַאֲמִין שֶׁזֶּה רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, וְחַיָּב לְהִתְבַּטֵּל לַמְּצִיאוּת מִבְּלִי לְהַרְהֵר וּלְעַרְעֵר אַחַר הַנְהָגָתוֹ יִתְבָּרַךְ.

כַּמָּה פְּעָמִים מַמְתִּינִים אָנוּ לְבַעֲלֵי מְלָאכָה לָבוֹא לְסַיֵּם מְלַאכְתָּם אֶצְלֵנוּ וְהֵמָּה מִתְמַהְמְהִים בְּאֹנֶס אוֹ בִּפְשִׁיעָה, וְלִפְעָמִים אַף יוֹצְאִים אָנוּ מְרֻמִּים וְנִסְחָטִים עַל יְדֵי בַּעֲלֵי מְלָאכָה שֶׁאֵינָם הֲגוּנִים, מִלְּבַד חֹסֶר הַסִּפּוּק מִבִּצּוּעַ מְלַאכְתָּם.

כַּמָּה אֱמוּנָה נִדְרֶשֶׁת לְהַחְזִיק מַעֲמָד וְלֹא לְעַקֵּם אֶת הַפָּנִים לְהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, חַס וְחָלִילָה. וְכָאָמוּר, כֵּיוָן שֶׁהַנִּסְיוֹנוֹת הַלָּלוּ תְּכוּפִים, אֵין הָאָדָם פּוֹקֵחַ עֵינָיו לָשׂוּם לִבּוֹ עֲלֵיהֶם, וּמְזַלְזֵל בָּהֶם וְאֵינוֹ רוֹאֶה בֶּאֱמוּנָתוֹ שׁוּם פְּגָם, וְגַם כֵּיוָן שֶׁמְּצוּיִים הֵם אֵצֶל רֹב הָעוֹלָם, וּבְנֵי אָדָם- כּוֹלֵל הַמַּאֲמִינִים- רְגִילִים לְזַלְזֵל בָּהֶם, לָכֵן קָשֶׁה מְאֹד לַעֲמֹד בְּכָל אֶחָד מֵהֶם, כִּי מִטֶּבַע הָאָדָם לְהִמָּשֵׁךְ אַחַר הַסִּבּוֹת הַמִּקְרִיּוֹת, וַעֲבוֹדָה גְּדוֹלָה מְאֹד נִדְרֶשֶׁת לְהִתְנַתֵּק מֵרְאִיַּת הָעֵינַיִם וּלְשַׁעְבֵּד אֶת רְאִיַּת הָעֵינַיִם וְיֶתֶר הַחוּשִׁים לָאֱמוּנָה בַּכֹּל יָכוֹל.

וּפְרוּטָה לִפְרוּטָה מִצְטָרֶפֶת לְחֶשְׁבּוֹן גָּדוֹל

וּבְיוֹתֵר עָלֵינוּ לְהִתְחַזֵּק בָּאֱמוּנָה בְּיָמִים אֵלּוּ, שֶׁהֲרֵי אָנוּ עוֹמְדִים וּמְצַפִּים לְבִיאַת הַגּוֹאֵל בִּמְהֵרָה, וְעָלֵינוּ לָדַעַת וּלְהָבִין אֵילוּ הֵם הַדְּבָרִים הָעִקָּרִיִּים שֶׁמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ יִתְבַּע וְיִדְרֹשׁ מֵאִתָּנוּ, וְנִרְאֶה זֹאת בַּכְּתוּבִים (ישעיה יא, ג-ה): "וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת ה' וְלֹא לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט וְלֹא לְמִשְׁמַע אָזְנָיו יוֹכִיחַ... וְהָיָה צֶדֶק אֵזוֹר מָתְנָיו וְהָאֱמוּנָה אֵזוֹר חֲלָצָיו", וּמְפֹרָשׁ שֶׁתְּבִיעָתוֹ תְּהֵא יִרְאָה וֶאֱמוּנָה. וְעַל אַף שֶׁיֵּשׁ מִצְווֹת רַבּוֹת, מִכָּל מָקוֹם, עִקַּר תְּבִיעָתוֹ תִּהְיֶה אֱמוּנָה וְכוּ'. וּמֵעַתָּה, מִי שֶׁמְּצַפֶּה בֶּאֱמֶת לְמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ וְרוֹצֶה לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, הֲרֵי צָרִיךְ לְהִשְׁתַּדֵּל וּלְהִתְדַּבֵּק בִּדְרָכָיו, וְאִם כֵּן, כַּמָּה פָּשׁוּט חוֹבַת חִזּוּק הָאֱמוּנָה בְּיָמִים אֵלּוּ. (הגר"י לוינשטיין זצ"ל)

וּלְדֻגְמָה, אָדָם נִצְבָּט עַל יְדֵי חֲבֵרוֹ בְּלֹא כַּוָּנָה, כְּגוֹן שֶׁסָּגַר חֲבֵרוֹ שֻׁלְחָן עַל אֶצְבָּעוֹ וְגָרַם לוֹ כְּאֵב צוֹרֵב, אוֹ דָּרַךְ מִישֶׁהוּ עַל רַגְלוֹ בְּלֹא כַּוָּנָה- עַל אַף שֶׁיּוֹדֵעַ בְּבֵרוּר שֶׁהָיָה זֶה לְלֹא כַּוָּנָה, מִתְקַצֵּף עַל זוּלָתוֹ, וּבְאֹפֶן סְפּוֹנְטָנִי מֵגִיב מִיָּד בְּחֻמְרָה, וְהַרְבֵּה יוֹתֵר קַל לוֹ לְהִתְגַּבֵּר עַל כְּאֵבוֹ כְּשֶׁהַדָּבָר קוֹרֶה לוֹ מֵחֲמַת עַצְמוֹ שֶׁבְּלֹא כַּוָּנָה הִכְאִיב לְעַצְמוֹ, כִּי אֵין לוֹ אֶת מִי לְהַאֲשִׁים.

הֲרֵי לָנוּ לִרְאוֹת שֶׁמִּטֶּבַע הָאָדָם לִהְיוֹת קָרוֹב לְמִינוּת, לָתוּר וּלְחַפֵּשׂ נֶאֱשָׁמִים עַל אַף שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁאֵינָם אֲשֵׁמִים בֶּאֱמֶת, אֲבָל כֵּיוָן שֶׁיָּכוֹל לֶאֱחֹז בְּמַשֶּׁהוּ, מִיָּד נֶאֱחָז בְּסִבָּה קְלוּשָׁה כְּדֵי לְהַרְגִּיעַ מְעַט אֶת זַעֲמוֹ, כִּי הָאָדָם כְּשֶׁאֵינוֹ עוֹבֵד עַל אֱמוּנָה מְקֻשָּׁר וּמְחֻבָּר הוּא לַמִּקְרֶה, וְנֶאֱחָז בַּסִּבּוֹת וּבַמִּקְרִים גַּם כַּאֲשֶׁר הַשֵּׂכֶל וְהַהִגָּיוֹן אֵינוֹ סוֹבְלָם.

וּפְרוּטָה לִפְרוּטָה מִצְטָרֶפֶת לְחֶשְׁבּוֹן גָּדוֹל, כָּל בְּלִימָה וּשְׁתִיקָה וַהֲסָרַת כַּעַס וְהַקְפָּדָה מֵהַלֵּב עַל כָּל אֵרוּעַ מְאַכְזֵב כָּל שֶׁהוּא, מִצְטָרֶפֶת לָאָדָם לְבַסּוֹף לְחֶשְׁבּוֹן גָּדוֹל, כִּי זוֹ הַהַשְׁקָעָה הָאֲמִתִּית בָּעוֹלָם הַזֶּה הַמְזַכָּה לִרְוָחִים עֲצוּמִים וְנִצְחִיִּים לֶעָתִיד.

וְאָמַר מו"ר חָמִי זַ"ל צִיּוּר לָזֶה: יֵשׁ מִסְתַּכֵּל לְתוֹךְ בַּיִת דֶּרֶךְ חֹר הַמַּנְעוּל שֶׁבַּדֶּלֶת וְיִרְאֶה עֵט כּוֹתֶבֶת וְלֹא יִרְאֶה אָדָם, וִידַמֶּה שֶׁהָעֵט כּוֹתֶבֶת בְּעַצְמָהּ- כָּךְ הוּא הַכּוֹפֵר, שֶׁיַּחְשֹׁב שֶׁהַטֶּבַע פּוֹעֶלֶת בְּעַצְמָהּ, אֲבָל כְּשֶׁפּוֹתֵחַ הַדֶּלֶת יִרְאֶה אֶת הָאָדָם הַכּוֹתֵב. כָּךְ הַמַּאֲמִין יִרְאֶה שֶׁה' יִתְבָּרַךְ הוּא הָעוֹשֶׂה וְהַמְסַבֵּב אֶת הַכֹּל, וְכָל הַסִּבּוֹת וּמַעֲשֵׂי בְּנֵי אָדָם הֵם אֶצְלוֹ כְּמוֹ עֵט בְּיַד הַכּוֹתֵב. (מכתב מאליהו ח"א עמ' 177)

המאמר לקוח מתוך הספר "חי באמונה". לרכישת ספרו של הרב יעקב ישראל לוגסי הקליקו כאן.