מבחן האמונה: למה אסור לשאול ’למה’?

אָדָם בִּקֵּשׁ מֵרַעְיָתוֹ קֹדֶם צֵאתוֹ לָעֲבוֹדָה שֶׁתְּסַדֵּר לוֹ דְּבַר מָה בְּמֶשֶׁךְ הַיּוֹם. מַגִּיעַ הוּא בַּצָּהֳרַיִם וּשְׁאֵלָתוֹ בְּפִיו: הַאִם בִּצַּעַתְּ אֶת מְבֻקָּשִׁי? וּמְשִׁיבָה לוֹ: סְלִיחָה, לֹא הָיָה לִי זְמַן. אוֹ שֶׁעוֹנָה לוֹ: פָּשׁוּט שָׁכַחְתִּי וְכַדּוֹמֶה. תֵּכֶף מִתְפָּרֵץ הוּא: לָמָּה שָׁכַחַתְּ? לָמָּה לֹא בִּצַּעַתְּ אֶת מְבֻקָּשִׁי? וְעוֹד לָמָּה וְלָמָּה.

לָאָדָם נִדְמֶה שֶׁאֵין זֶה פְּגָּם בֶּאֱמוּנָתוֹ, שֶׁהֲרֵי יְהוּדִי מַאֲמִין הוּא, וְכָל כַּעֲסוֹ הוּא עַל אִשְׁתּוֹ וְזֶהוּ עִנְיָן נִפְרָד. הַאֵין זוֹ קַטְנוּת אֱמוּנָה בְּהַשְׁגָּחַת הַבּוֹרֵא, שֶׁהוּא עָשָׂה וְעוֹשֶׂה וְיַעֲשֶׂה לְכָל הַמַּעֲשִׂים? הָאָדָם אָמְנָם הוּא בַּעַל בְּחִירָה וְאָמְנָם בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת אוֹ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת, אוּלָם הַתּוֹצָאָה הַסּוֹפִית מוֹכִיחָה עַל רְצוֹן ה', שֶׁמֵּאַחַר וְכָךְ נַעֲשָׂה כְּבָר, הֲרֵי שֶׁזֶּהוּ רְצוֹן ה' שֶׁכֵּן יִהְיֶה וְלֹא מַשֶּׁהוּ אַחֵר.

הַיּוֹם בָּעוֹלָם בֵּין בְּנֵי אָדָם, כּוֹלֵל הַמַּאֲמִינִים וְשׁוֹמְרֵי מִצְווֹת, מְצוּיוֹת הַמִּלִּים: אוּף...! אֵיךְ מַרְגִּיז...! אוֹי, חֲבָל...! מַמָּשׁ מְעַצְבֵּן...! דַּי, נִמְאַס כְּבָר...! כַּמָּה כְּבָר אֶפְשָׁר לִסְבֹּל...?! אֵיךְ שָׁכַחְתִּי...?! אֵיךְ טָעִיתִי...! לָמָּה הִתְרַשַּׁלְתִּי...?! אֵיזֶה טִפֵּשׁ אֲנִי...?!

הַמִּדְרָשׁ בָּא בְּטַעֲנָה עַל יַעֲקֹב אָבִינוּ עַל מִלַּת "לָמָּה" בְּאָמְרוֹ "לָמָּה הֲרֵעֹתֶם לִי לְהַגִּיד לָאִישׁ הַעוֹד לָכֶם אָח" (בראשית מג, ו), וְהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ- הוּא הִקְפִּיד עָלָיו בְּאָמְרוֹ "לָמָּה תֹאמַר יַעֲקֹב וּתְדַבֵּר יִשְׂרָאֵל נִסְתְּרָה דַרְכִּי מֵה'" (ישעיה מ, כז), (מד"ר בראשית מג, ו).

לָמָּה? מַדּוּעַ?- זֶהוּ בְּסַךְ הַכֹּל מַה שֶּׁשָּׁאַלְתִּי!

הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא אֵינוֹ אוֹהֵב שֶׁאוֹמְרִים "לָמָּה".

יַעֲקֹב אָבִינוּ אָמַר פַּעַם אַחַת בְּחַיָּיו "לָמָּה", וְהִקְפִּיד עָלָיו הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ- הוּא. יַעֲשֶׂה כָּל אָדָם חֶשְׁבּוֹן כַּמָּה פְּעָמִים בְּשָׁעָה הוּא אוֹמֵר "לָמָּה".

- "לָמָּה הָאֹכֶל עֲדַיִן לֹא מוּכָן?"

-"לָמָּה לֹא כִּבַּסְתְּ לִי אֶת בְּגָדַי?"

- "לָמָּה לֹא אָמַרְתָּ לִפְלוֹנִי כָּךְ אוֹ כָּךְ?"

- "לָמָּה הַבַּיִת אֵינוֹ מְסֻדָּר?"

וְעוֹד כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה מִסְפָּר רַב שֶׁל שֶׁל שְׁאֵלוֹת "לָמָּה" יָכוֹל אָדָם לְשַׁלֵּחַ לְעֵבֶר רַעְיָתוֹ אוֹ בָּנָיו אוֹ חֲבֵרָיו בְּמֶשֶׁךְ הַיּוֹם.

כַּמָּה מִלּוֹת "אוּף...!" יוֹצְאִים מִפִּיו מִדֵּי פַּעַם, אִם זֶה עַל חֹסֶר הַצְלָחָה, בִּכְתִיבָתוֹ וּבִמְלַאכְתוֹ, אוֹ עַל חֹסֶר סַבְלָנוּת מִטַּרְדָנוּת הַזּוּלַת, וּפְעָמִים "אוּף" זֶה מִשְׁתַּלֵּחַ גַּם לְעֵבֶר אָב וְאֵם אוֹ מוֹרֶה, וּבְכָךְ נִכְשָׁלִים בְּנוֹסָף לְקַטְנוּת אֱמוּנָה גַּם בְּזִלְזוּל הוֹרִים וּמוֹרִים.

כִּי בֶּאֱמֶת כָּל הָאֵרוּעִים וַאֲפִלּוּ הַקְּטַנִּים שֶׁמְּבִיאִים אֶת הָאָדָם לְרִתְחָא, כְּמוֹ הַפְרָעוֹת שֵׁנָה, כְּבִישַׁת מְקוֹם חֲנָיָה, עִכּוּבִים שׁוֹנִים בַּזֶּרֶם הַשּׁוֹטֵף שֶׁל הַחַיִּים וְכַיּוֹצֵא, כָּל אֵלּוּ "הַשְׁקָעוֹת" הֵמָּה שֶׁנּוֹטֵל הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא מֵהָאָדָם, דְּהַיְנוּ הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא דּוֹרֵשׁ מֵהָאָדָם לְהַשְׁקִיעַ עַל מְנָת לְקַבֵּל רְוָחִים עֲצוּמִים, וּלְכָךְ מְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לְהַשְׁקִיעַ שְׁתִיקָה בְּעִדָּן רִתְחָא וְכַעַס אוֹ הַקְפָּדָה וְלִבְלֹם וְלִכְבֹּשׁ כַּעֲסוֹ וּרְצוֹנוֹ וּלְבַטְּלוֹ לִרְצוֹן שָׁמַיִם, וּבְהַשְׁקָעָה מְעַטָּה זוֹ מְזַכֵּהוּ ה' בִּגְנָזִים עֲצוּמִים הַנִּתָּנִים לַבּוֹטְחִים בַּשֵּׁם בֶּאֱמֶת וּמַאֲמִינִים בּוֹ שֶׁהַכֹּל לְטוֹבָה.

כָּךְ שֶׁיֵּשׁ לִרְאוֹת כָּל צַעַד וְלוּ הַקָּטָן כְּהַשְׁקָעָה הַמְּפִיקָה רְוָחִים. אוֹ לְכָל הַפָּחוֹת כְּכִסּוּי חוֹבוֹת, שֶׁבִּמְעַט תַּשְׁלוּמִים מְכַסֶּה הָאָדָם חוֹבוֹת עֲצוּמִים, וְכִי אֵין זֶה כְּדַאי? וְכָךְ יֵשׁ לָאָדָם לִרְאוֹת בְּכָל אֵרוּעַ וְאֵרוּעַ הַמְאַכְזֵב הֵיאַךְ בְּכָךְ זוֹכֶה הוּא בְּהַשְׁקָעָה זוֹ לִרְוָחִים, וּלְפָחוֹת לְכִסּוּי חוֹבוֹת גְּדוֹלִים עַל יְדֵי פֵּרָעוֹן מוּעָט.

הָאֱמוּנָה הַנִּשְׁרֶשֶׁת בָּאָדָם מִנְּעוּרָיו מַסְפֶּקֶת לוֹ כָּל זְמַן שֶׁאֵינוֹ עוֹמֵד בְּנִסָּיוֹן, אַךְ כַּאֲשֶׁר יִתְיַצֵּב בִּפְנֵי נִסָּיוֹן, לֹא תּוּכַל אֱמוּנָתוֹ הַדַּלָּה לַעֲמֹד בְּפָנֶיהָ. (הגר"י לוינשטין זצ"ל)

המאמר לקוח מתוך הספר "חי באמונה". לרכישת ספרו של הרב יעקב ישראל לוגסי הקליקו כאן.