בגלל טעות בכתובת: כך ניצל הנוכל את האיש התמים

יַעְנְקָלֶ'ה הֶעָנִי זֶה יָמִים שֶׁכְּבָר לֹא בָּא אֹכֶל מֵזִין לְפִיו, מַלְבּוּשָׁיו פְּרוּעִים וּפְרוּמִים, וְהָעֲנִיּוּת מַרְאָה אוֹתוֹתֶיהָ עַל פָּנָיו הַמִּסְכֵּנוֹת מִבְּלִי יְכֹלֶת לְהַסְתִּירָהּ.

מְהַלֵּךְ לוֹ יַעְנְקָלֶ'ה בִּרְחוֹבוֹת הָעִיר שֶׁמָּא יִמְצָא מְזוֹנוֹ וּמַלְבּוּשׁוֹ מֵאֲנָשִׁים רַחְמָנִים, וְהִנֵּה יְהוּדִי טוֹב מִזְדַּמֵּן לְפָנָיו. שׁוֹאֲלוֹ יַעְנְקָלֶ'ה: אוּלַי מַכִּיר אַתָּה מְקוֹם גְּמִילוּת חֲסָדִים הַמְחַלְּקִים מָזוֹן וּמַלְבּוּשׁ לָעֲנִיִּים בְּחִנָּם? עוֹנֶה לוֹ הַיְּהוּדִי: בְּוַדַּאי! הַאֵיךְ לֹא שָׁמַעְתָּ? בִּרְחוֹב יָפוֹ 18 יֶשְׁנָם אֲנָשִׁים גּוֹמְלֵי חֲסָדִים הַמְחַלְּקִים חִנָּם אֹכֶל וּמָזוֹן, וּבִפְרָט לְנִצְרָךְ כָּמוֹךָ שֶׁנִּרְאֶה שֶׁזֶּה כְּבָר יָמִים שֶׁלֹּא אָכַלְתָּ כָּרָאוּי. לֵךְ לַמָּקוֹם זֶה וְתַשְׂבִּיעַ רַעֲבוֹנְךָ וּתְכַסֶּה אֶת מַעֲרֻמֶּיךָ.

שָׂמַח הֶעָנִי וְהָלַךְ לְכִוּוּן אוֹתָהּ כְּתֹבֶת, וּמִשּׁוּם מָה טָעָה, וּבִמְקוֹם לִכָּנֵס לִרְחוֹב יָפוֹ 18, נִכְנַס לְבַיִת מִסְפַּר 16 בְּאוֹתוֹ רְחוֹב, בַּיִת גָּדוֹל, נָאֶה וּמְרֻוָּח. מַקִּישׁ הוּא בַּדֶּלֶת- וְהִנֵּה לִקְרָאתוֹ בַּעַל הַבַּיִת. פּוֹתֵחַ הוּא בִּשְׁאֵלָה לִרְצוֹנוֹ, וּמֵשִׁיב לוֹ הֶעָנִי: הַאִם כָּאן הוּא בֵּית הַגְּמִילוּת חֲסָדִים לְמַאֲכָל וּמַלְבּוּשׁ? תֵּכֶף קָלַט בַּעַל הַבַּיִת שֶׁעָנִי זֶה טָעָה- שֶׁבִּמְקוֹם לְהִכָּנֵס לַבִּנְיָן הַסָּמוּךְ, הִגִּיעַ לְבֵיתוֹ בְּמִסְפָּר 16, וְהֶחְלִיט לְנַצְּלוֹ. הֵשִׁיב לוֹ: בְּוַדַּאי! כָּאן מְחַלְּקִים הַכֹּל! אוּלָם אָזְנְךָ הִטְעֲתָה אוֹתְךָ בִּמְעַט; הַחֲלֻקָּה אֵינָהּ בְּחִנָּם לְגַמְרֵי, צְרִיכִים קְצָת לַעֲבֹד. חָשַׁב הֶעָנִי שֶׁמִּסְּתָמָא טָעָה, וְכִי מִי נוֹתֵן אֹכֶל וּמַלְבּוּשִׁים חִנָּם?! וּבְכֵן- אָמַר לְבַעַל הַבַּיִת- מַסְכִּים אֲנִי לְקַבֵּל עֲבוֹדָה כָּלְשֶׁהִי עַל מְנָת שֶׁלָּעֶרֶב אֲקַבֵּל מָזוֹן וּמַלְבּוּשׁ. הִבְטִיחַ לוֹ בַּעַל הַבַּיִת שֶׁאָכֵן כִּדְבָרָיו כֵּן יִהְיֶה.

הֶעָנִי הָרָעֵב וְהַמְיֻגָּע עָבַד יוֹם שָׁלֵם בְּבֵיתוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת, נִקָּה לוֹ אֶת גִּנָּתוֹ, אֶת בֵּיתוֹ, וּכְמוֹ כֵן בִּצַּע שְׁלִיחֻיּוֹת מְסֻיָּמוֹת.

לָעֶרֶב, וְהוּא כְּבָר כִּמְעַט נוֹפֵחַ אֶת נִשְׁמָתוֹ, מְבַקֵּשׁ הוּא עַל נַפְשׁוֹ אֶת מְזוֹנוֹ וּמַלְבּוּשָׁיו. תֵּכֶף מֵשִׁיב לוֹ בַּעַל הַבַּיִת: בְּוַדַּאי אֲקַיֵּם הַבְטָחָתִי! לֵךְ לַבִּנְיָן הַסָּמוּךְ, וְשָׁם תְּקַבֵּל כְּכָל אֲשֶׁר תַּחְפֹּץ!

הֶעָנִי בִּתְמִימוּתוֹ חָשַׁב כִּי זוֹ הַפְּרוֹצֶדוּרָה- עוֹבְדִים כָּאן וּמְקַבְּלִים שָׁם. הוֹלֵךְ הוּא לְתֻמּוֹ לַבִּנְיָן הַסָּמוּךְ וְטַעֲנָתוֹ בְּפִיו: עָבַדְתִּי בַּבִּנְיָן הַסָּמוּךְ עַל מְנָת לְקַבֵּל כָּאן מְזוֹנוֹת וּמַלְבּוּשִׁים.

מִיָּד הֵבִין בְּעַל הַגְּמַ"ח שֶׁאָכֵן נָפַל עָנִי מִסְכֵּן זֶה בִּשְׁכֵנוֹ הַנּוֹכֵל בְּשֶׁל טָעוּת בַּכְּתֹבֶת, וְאוֹתוֹ נוֹכֵל נִצְּלוֹ, כִּבְיָכוֹל שֶׁעַל מְנָת כֵּן יְקַבֵּל כָּאן אֶת מְזוֹנוֹ וּמַלְבּוּשׁוֹ שֶׁהָיָה מְקַבְּלָם חִנָּם אִלּוּ הָיָה מַגִּיעַ יָשָׁר לַכְּתֹבֶת הַנְּכוֹנָה.

וְהַנִּמְשָׁל הוּא: הָאָדָם נִצְרָךְ לְמָזוֹן וּמַלְבּוּשׁ וּלְיֶתֶר צְרָכָיו. פּוֹגֵשׁ הוּא בַּיֵּצֶר הָרָע, וְהַלָּה מַצִּיעַ לוֹ לְהִשְׁתַּדֵּל! בְּלֹא הִשְׁתַּדְּלוּת תָּמוּת בָּרָעָב, צָרִיךְ לַעֲבֹד וְלַעֲמֹל לַפַּרְנָסָה, וַהֲגַם שֶׁלִּפְעָמִים בָּאָה עֲבוֹדָה זוֹ עַל חֶשְׁבּוֹן תּוֹרָה וּתְפִלָּה אוֹ יֶתֶר מִצְווֹת. וּלְאַחַר שֶׁעָמַל וְעָבַד, שׁוֹלְחוֹ יֵצֶר הָרָע לְקַבֵּל מִחְיָתוֹ מֵאֵת הַ"פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן", שֶׁהֲרֵי וְכִי לַיֵּצֶר יֵשׁ לוֹ חַיִּים וּמָזוֹן לִתֵּן לָאָדָם?! הֲרֵי הוּא מְקוֹר הַמָּוֶת וְהָרַע. נִמְצָא הָאָדָם נִגְרָר לְפִתּוּי הַבְטָחַת מְזוֹנוֹ מִיִּצְרוֹ הָרָע כְּשֶׁלְּמַעֲשֶׂה שׁוֹלֵחַ הוּא אוֹתוֹ לְקַבֵּל אֶת מְזוֹנוֹ מֵאוֹתוֹ מָקוֹר שֶׁהָיָה נוֹתֵן לוֹ אֶת פַּרְנָסָתוֹ, וְגַם יוֹתֵר בְּרֶוַח וְכָבוֹד אִלּוּ לֹא הָיָה טוֹרֵחַ עַל חֶשְׁבּוֹן תּוֹרָתוֹ וּתְפִלָּתוֹ.

עָלֵינוּ לַחְתֹּר לְגַלּוֹת אֶת מַעֲרֻמָּיו שֶׁל הַנּוֹכֵל הַנִּמְצָא בְּקִרְבֵּנוּ, הַמַּעֲמִיד פָּנִים כְּאוֹהֵב, וְאֵינוֹ אֶלָּא אוֹיֵב שֶׁאֵין כָּמוֹהוּ הַסָּבוּךְ וְסָרוּךְ בְּמַעֲמַקֵּי נַפְשׁוֹתֵינוּ, דָּרוּךְ בַּמַּאֲרָב, יוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּת מִלְּנַצֵּל כָּל הִזְדַּמְּנוּת שֶׁל מִקְרֵי הַחַיִּים לְהָסֵב לִבֵּנוּ אֲחוֹרַנִּית מִפְּנֵי ה' וְלִגְזֹל מֵאִתָּנוּ אֶת נַחֲלַת אֲבוֹתֵינוּ- הָאֱמוּנָה- שֶׁהִנְחִילוּ לָנוּ אוֹתָהּ כִּפְשׁוּטָה, וּבְעָרְמָתוֹ חוֹשֵׁב מַחְשָׁבוֹת לְעַרְעֵר בָּנוּ אֶת הָאֱמֶת וּלְסַפֵּק לָנוּ אֶת הַדְּבָרִים הַבְּרוּרִים וְהַפְּשׁוּטִים, וּבְכָךְ לְהַטְרִיד אֶת מְנוּחָתֵנוּ וּלְעַרְבֵּב אֶת יִשּׁוּב דַּעְתֵּנוּ- הֵפֶךְ מִמַּטְּרַת הָאֱמוּנָה וְהַבִּטָּחוֹן שֶׁנִּצְטַוֵּינוּ עֲלֵיהֶם מֵאֵת הַבּוֹרֵא לְמַעַן הַרְבּוֹת לָנוּ אֶת הַשַּׁלְוָה וְהָרֹגַע וְלִהְיוֹת יַצִּיבִים וּמְבֻסָּסִים בְּכָל מִקְרֶה וּמַצָּב הָעוֹבֵר עָלֵינוּ.

וּבִפְרָט בִּזְמַנֵּנוּ - "עִקְבְתָא דִּמְשִׁיחָא", שֶׁחוֹזִים אָנוּ בְּמוֹ עֵינֵינוּ אֶת הַ"חֶבְלֵי מָשִׁיחַ", וְכָל עַיִן מִתְבּוֹנֶנֶת רוֹאָה אֲשֶׁר אֵין בַּיִת שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל אֵיזוֹשֶׁהִי פְּרוּסָה מֵהָעוּגָה הַמָּרָה שֶׁל "חֶבְלֵי מָשִׁיחַ", זֶה בְּכֹה וְזֶה בְּכֹה, וּמִתַּפְקִידֵנוּ זֶה עַתָּה לִטֹּל אֶת אוֹתָהּ פְּרוּסָה וּלְבָרֵךְ עַל "אֲכִילָתָהּ" בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת מִבְּלִי לְהַרְהֵר אַחַר הַנְהָגָתוֹ יִתְבָּרַךְ.

המאמר לקוח מתוך הספר "חי באמונה". לרכישת ספרו של הרב יעקב ישראל לוגסי הקליקו כאן.