ספר עתיק: שתיית הגשם בספירת העומר – סגולה ורפואה

גשם בספירת העומר? רפואה גדולה

הגשם אחרי שביעי של פסח לא נחשב בהכרח כקללה, מסתבר, אלא יכול להיחשב כברכה, בפרט אם מדובר בגשמים הממשיכים מתקופת הפסח.

בספר "נופת צופים" של רבי פנחס שפירא מקוריץ (תפ"ו 1726, נפטר בתקנ"א 1791) מופיעה סגולה מיוחדת לשתיית מי הגשמים בין פסח לעצרת: "הגשמים שמן פסח ועד עצרת הם רפואה גדולה מכל התחלואים, שאין לך רפואה כמוהו בכל התגיות של רפואות, דהיינו לעמוד על הגשם ולגלות קצת את ראשו כדי שירד הגשם על ראשו, וגם לפתוח את פיו בכדי שירד הגשם לתוך פיו מימין".

עוד נכתב ב"נופת צופים" כי מן העצרת ואילך צריך לברור איזה גשמים שהם טובים, דהיינו גשמים היורדים בזמן שהארץ צריכה להים הם טובים גם כן לרפואה הנ"ל, וזה לשון ספר הזהר פרשת תזריע דף צ"ד עמוד א', בזמנא דאסגי קוב"ה חסד בעלמא, ב"נ בעי למיהך בשוקא כו' ובו כו' עביד טיבו ע"ש היטב. "גם שמעתי בשמו שיש גשמים דוכרין והם סימן ברכה וגשמים נוקבים והם סי'" וכו', חותם הרב שפירא.