הורים וילדים

פסח - גם כשר וגם שמח

סופו של דבר, בליל הסדר הבית שלכם, כמו כל בתי ישראל, יהיה מסודר, מצוחצח ובוהק. השאלה היא האם אתם תהיו כבויים ברוחכם המותשת, וילדיכם הקטנים חבולים בנפשם העדינה

| ו' ניסן התשע"ט |
פסח - גם כשר וגם שמח
אא

פסח! איזה יופי! ניקיונות, עבודה! כביסות! מיונים! מסמכים!

כמה אנחנו מחכים לזה, הא!...

 

אם שתי השורות הללו נראות לכם כבדיחה, הרי שאתם בצד של הרוב, של כל אלו שפסח המתקרב יוצר אצלם לחץ. לרובנו, ההכנות לפסח הן עול, מתח "רק לחשוב על זה…".

אצל רובנו המשפטים המוכרים בימים אלו הם: "אין סיכוי שנספיק", איך נכניס את פסח?", "השנה אנחנו בפיגור", "אולי נסגור את הבית וניסע לכל החג..." ועוד ועוד.

מכירים? מכירים!…

תנו לשורות הבאות צ'אנס להפוך לכם את החוויה הזו למשהו אחר לגמרי, חדש, רגוע ומשמח!

 

1. השנה מתנהלים אחרת. זה אפשרי

הסופר הארגנטינאי חורחה בוקאי מספר כך: "בקרקס היה פיל ענק ממדים. בהפסקות שבין המופעים קשרו את הפיל לבל יברח, ליתד קטן הנעוץ סנטימטרים בודדים באדמה. עמדתי מול הפיל ה"קשור" ותמהתי, הלא פיל זה יכול בדחיפה קלה לעקור עצי ענק, מדוע אם כן יש משמעות לקשירתו ליתד קטן זה? היו שניסו לומר לי כי זהו "פיל מאולף", המציית לרצון בעליו, אך דחיתי את דבריהם בכך שאם מאולף הוא, מדוע בכלל צריך לקושרו? עד שיום אחד פגשתי באדם המכיר את הפילים והקרקס מקרוב, ולתמיהתי הוא השיב כי פיל זה, מיום היוולדו נקשר ליתד קטן. בימיו הראשונים, בעודו חלוש וקטן, הוא מנסה בכל הכח להתנגד ולהיחלץ מכליאתו, אך ללא הצלחה. לאחר כמה ימים הוא מתייאש, משלים עם מצבו ויותר לעולם אינו מנסה להשתחרר מהיתד הקטן הנעוץ באדמה, גם לא בהיותו ענק ממדים וכביר כח".

איך פילים יעזרו לי לנקות את הבית בכיף?

כשאנו ניגשים למלאכת הכנת הבית לפסח, אנחנו בדרך כלל נופלים למשימה עם קיבעון מחשבתי - כפי שבשנים עברו התנהלנו באופן מסוים, כך נתנהל גם השנה. אנחנו אומרים לעצמנו: "אלה אנחנו, אנשי הרגע האחרון...", "כזו אני...", "תמיד נגיע לבדיקת חמץ עם רצפה רטובה". את כל ה"ידיעות" הללו על עצמנו צברנו מניסיון העבר, כשהיינו "פילים קטנים". ייתכן שמעולם לא ננסה לשנות את התנהלותנו ולבחון את כוחותינו, כי ככה העולם מתנהל… מנסים פעם פעמיים ומגיעים למסקנות לכל החיים!

המחשבות הללו נקראות "אמונות מגבילות" - כלומר, האמונה ש"בגלל שתמיד היינו ככה, אז בהכרח גם בעתיד נהיה כאלו".

עלינו לדעת שאין מציאות כזו שמה שהיה בעבר, בהכרח יהיה שוב. למה? כי דברים משתנים בעולם! בראש שלכם, בכוחות שלכם, בתובנות שלכם…

אין שום חוק או הגיון לוגי שאומר שמה שהיה בעניין עבודות הבית לפסח, יחזור על עצמו משנה לשנה. אם שנה אחת לקח לי יותר זמן, או שתפקדנו ביותר קושי, אין זה אומר כלום על שנה זו. כל כך הרבה דברים משתנים בשנה, ופעמים רבות יש להם השפעה על יכולת הפעילות והביצועים שלנו. לכו תדעו כמה מההקלות הללו דבקו בנו בשנה שחלפה. אחד מהם הוא המאמר הזה, שרק השנה נפל לידיכם, ואולי יהיו בו דברים שיעזרו לכם. אולי השנה יש בכם כבר הכוחות לעקור את יתד החשיבה הקטן הנראה לכם כבלתי ניתן לניצחון. לפחות תנסו...

 

2. מוטיבציה - הדלק שלנו לפעול בכיף

ככל שנהיה עם יותר מוטיבציה - העבודה והמלאכה יהיו קלות בעינינו ובידינו.

ישנם דברים רבים שגורמים להורדת המוטיבציה, וישנן דרכים להגברת המוטיבציה. בשורות הבאות ננסה ביחד למלא את עצמנו בחשק ובמצבורי שמחה, שיפיקו מאיתנו עבודה יעילה ונעימה.

א. המאמן המפורסם צביקה עידן סיפר שהתקשר אליו תלמיד שלקח על עצמו באחד המצ'יניגים יעד של 5,000 ₪, והוא בלחץ אדיר…. הוא החל להתקשר לחברים. זה ענה לו שאינו יכול, זה נתן לו עשירית ממה שהוא ציפה והשלישי דחה אותו לשבוע הבא (אחרי שהמצ'ינג שלהם כבר יגמר...). "אני ממש לחוץ, אין לי כוחות להמשיך, מה אני עושה"? שאל האברך.

הוא הציע לו פתרון נפלא!

"כיום, כשאתה פונה לאסוף אתה חושב על הכסף שאתה מצפה שהחבר ייתן לך. זה לא בידיים שלך, אלא בהחלטה של חברך. כשאנחנו פועלים בדברים שאינם בשליטתנו, הדבר מוריד לנו את המוטיבציה ויוצר אצלנו תחושה של חוסר שליטה.

במקום זאת, תציב לך יעדים שהם בשליטתך. אם, לדוגמא, אתה צריך בשביל להגיע ליעד לפנות ל-50 אנשים, שנה את החשיבה. אל תחשוב על כסף וכמה החבר ייתן, תחשוב רק על כמות הטלפונים שעליך לעשות היום, לדוגמא 10 פניות ביום… זה בשליטתך, להתקשר ל- 10 אנשים… יתרה מכך, מהטלפון הראשון שביצעת כבר תחוש התקדמות, בלי קשר לתוצאה הכספית, כי כל שיחה שקיימת היום כובשת 10% מהיעד. הגישה הזו בוודאי תיתן לך כוח ואמביציה להתקדם הלאה…".

האברך שמע לעצתו וראו זה פלא, הוא אסף סכום גבוה מהיעד שהתחייב. אך הדבר החשוב, הוא פעל  בלי לחץ, בכיף וברוגע".

למה? כי כשאנו פועלים עם מוטיבציה ובלי דברים שפוגעים בה, התוצר שלנו הרבה יותר איכותי ויעיל, פתאום יש לנו פנאי ויישוב הדעת לפעול נכון יותר, אנחנו לא משדרים לחץ ואנחנו בשליטה מוחלטת…

כשאנו פונים לעבודות הבית, היעד שלנו הוא "לסיים את הבית לפסח", או כפי שאנחנו אוהבים לחלק את היעד ולהגיד לעצמנו "היום אני צריכה לסיים את חדר הילדים".

זה מלחיץ, כי זה לא בשליטה שלנו. איננו יכולים להתחייב לעצמנו על התוצאה, כי ייתכן שנגלה ערימת מסמכים בלתי צפויה וזה יהפוך את העבודה לרבה יותר מהיכולת לסיים את החדר היום. ייתכן שהילדים פתאום יפריעו ולא נוכל לעמוד ביעד. אולי פתאום יכאב לך הראש ובסוף לא יהיו לך הכוחות לעמוד ביעד. לא חסרות סיבות נוספות, אך השורה התחתונה היא שיעד כזה מוריד את המוטיבציה לגשת לעבודה כי זה לא בשליטתנו המוחלטת, זה מלחיץ ולפעמים גם מתסכל, אך באפשרותנו להחליט כי היעד שלנו הוא לעבוד היום שעתיים… זה הגיוני, בידינו הדבר בדרך כלל, והרווח הגדול הוא שמהדקה הראשונה שעבדתם, כבר יש לכם הישג מובהק ביד, כי מתוך שעתיים של עבודה כבר כבשתם חלק מהיעד, שהוא זמן עבודה שכבר בוצע. כשזו הגישה, בהכרח שהתוצאות יהיו מעולות, כי אנחנו עובדים אחרת, מלאים באנרגיות ובמוטיבציה.

ב. חיבור למטרה ולערכים: חדדו בפניכם ובפני בני הבית, "מדוע אנחנו מנקים לפסח?". פעמים רבות אנשים מגלים כי הם עובדים קשה כל כך, ובכלל לא שמו לב כי הם עושים כאן משהו ענק, מצווה דאורייתא שלא נאכל ואף לא נראה וימצא בשטחנו חמץ בפסח. אשרינו שזכינו! כמה מיליארדי גויים לעולם לא ינקו כמונו את הבית, כי הם אינם בני העם הנבחר. אשרינו שזכינו להיות מאותם הבודדים בעולם שמבערים את החמץ מהבית, בציווי התורה שאותה רק אנחנו קיבלנו. בכל פעם שקשה לנו, שאנחנו מרגישים כי אנחנו טובעים בעבודה, נזכיר לעצמנו את הנקודה הזו. זה ינסוך בנו כוחות מיוחדים, בדוק!

ג.  אחד מאויבי המוטיבציה הוא הבלבול, כשאנחנו עומדים מול כל כך הרבה בלאגן ומשימות, מאיפה מתחילים? צריך לתפוס דבר אחד ולהתחיל! התכונה של המוטיבציה היא להגיע כשיש קצת מקום של אור, כשיש כוחות חיוביים שיאספו אותה. שם כך צריך פשוט להתחיל… לתפוס כאן ועכשיו דבר כזה או אחר, אפילו קטן ביותר, אבל להתחיל, לא לשקוע! והכי חשוב - להחליט שמתחילים רק את הדבר הקטן הזה. לא לחשוב שזו "עצה איך להצליח לעשות הכל"... אלא עכשיו רק את זה. אחר כך המוטיבציה תגיע לבד, בלי שתצטרכו לדחוק בה…

 

3. ליהנות מהתהליך
בראש שלנו, אנחנו רגילים כי אם יש לנו מטרה לנקות את הבית לפסח ולהגיע לבדיקת חמץ עם בית נקי - ההנאה שלנו תהיה כשנגיע לתוצר המושלם, אך ישנה אפשרות לשנות חשיבה וליהנות גם מהתהליך, כבר מהפסיעה הראשונה אל היעד. בשביל ליהנות מהתהליך עלינו לפעול בכמה דרכים, שבחלקן נגענו לעיל.

א.  זכרו כי בכל רגע שאתם פועלים ומנקים, בלי קשר לתוצאה הסופית - אתם מקיימים מצווה. דבר זה יגרום לכם ליהנות כבר עכשיו מהעבודה הקשה כי יש לכם מצווה כבר עכשיו, ולא רק כשתסיימו את התהליך.

ב. תנו לעצמכם מידי פעם מתנות קטנות בדרך... למשל: לאחר כל שעת עבודה תשתו את הקפה או המשקה האהוב עליכם; תחליטו כי אחרי כך וכך שעות עבודה אתם נוטלים פסק זמן ויוצאים לקניות לחג; או אם תספיקו עד יום זה וזה את היעדים הללו והללו תצבעו את הבית, תשפצו, תתקנו וכו'. העיקר שיהיו דברים שמשמחים אתכם ונותנים לכם להרגיש תחושות של הנאה כבר באמצע הדרך. כמו כן, הנעימו לכם את העבודה על ידי מוזיקה אהובה, הרצאה נחמדה או כל דבר שינעים לכם את הזמן.

ג. התבוננו במה שעשיתם יותר מאשר במה שנשאר לכם לעשות. רשמו על דף את כל המשימות שיש לכם לעשות, למשל: סלון - ארון ספרים, שולחן, כסאות, ספות, חלונות וכו'. פרטו ביד חופשית, וסמנו במרקר צהוב מה שכבר נעשה. כשתראו כמה הספקתם - תמלאו מצברים גם לפני שסיימתם את כל הבית, וכך תשאבו כוחות להמשיך הלאה, לא רק בגלל הכמות של מה שכבר עשיתם וההתקדמות אל היעד הסופי, אלא בעיקר מכך שתלמדו שאף על פי שחשבתם שהשנה, כמו בשנה שעברה, לא תזוזו... הנה, עשיתם! הספקתם! השנה זה אחרת! בכך תרוויחו גם את שבירת האמונות המגבילות עליהן כתבנו בראשית המאמר...

ד. סיפרו לי כי הרבנית טורק ע"ה, בכל עת שסיימו בביתה לנקות חדר לפסח, קיבצה את בנותיה ויחד ערכו ריקוד של שמחה. אלו דברים נפלאים ליהנות מהתהליך.

ה. דברו לעצמכם בצורה נעימה. כן, גם השפה שלנו עם עצמנו משפיעה! עלינו לנהוג באסרטיביות עם עצמנו. איך? שימו לב! מאז היותנו קטנים, כאשר פנו אלינו בלשון "חייב" או "צריך" - היו אלו מהדברים הפחות נעימים לנו, למשל: "אתה חייב לעזור", "את חייבת להצליח במבחן", "אתה צריך לעשות שיעורי בית" וכו'. מעולם לא נתקלנו במישהו שאמר לנו "אתה חייב לאכול גלידה", "אתה צריך לצאת לטיול" או "את חייבת לקבל ממני מתנה לכבוד יום ההולדת שלך..." המילים "צריך" ו"חייב" יושבות אצלנו בתת מודע כמילים מחייבות, מלחיצות ופחות נעימות! דיבור אסרטיבי הוא דיבור מאפשר, מנגיש, נעים. גם עם עצמנו, כאמור, עלינו לדבר כך. במקום להגיד "אני חייב להתחיל לעבוד", "צריך להתקדם, פסח מתקרב" - דבר לעצמך אחרת: "אני רוצה להתקדם לפסח", אני רוצה להספיק היום יותר". "רוצה" זו מילה חיובית, זו בחירה שלנו של משהו שאנחנו מחוברים אליו ומעוניינים בו. רצונו של אדם זהו כבודו… דיבור כזה עם עצמנו יוציא מתת המודע שלנו קונסטלציה חיובית שתשפיע על המוטיבציה וההנאה שלנו מהתהליך.

 

4. היכנסו לפרופורציות

אבק זה לא חמץ, והילדים הם לא קורבן פסח... כמה בנאלי המשפט הזה... אבל בינינו, אנחנו משתעבדים ומתמוטטים מהאבק ומחבריו, והילדים… ה' ירחם!

אז בואו נפתח קצת את הנושא. נזכיר לעצמנו מה אנחנו בכלל חייבים לעשות בשביל להגיע לפסח כשר ומהודר.

עלינו לדעת כי כדי לנקות את הבית לפסח באמת, על פי ההלכה, מספיק שלא יראה ולא ימצא חמץ בבית, זהו! וזה לא אמור לקחת כמה שבועות.

החובה ההלכתית מעיקר הדין היא לחפש במקומות בהם סביר להניח שיגיע חמץ, לבדוק, לבטל ואם צריך גם למכור לגוי.

אלא שכולנו רואים כאן הזדמנות לצחצח את הבית, לחדש ולהבריק.

למה לא? אדרבה. אך נזכור זאת היטב.

אנחנו עולים על סולמות, מקרצפים, ממיינים מסמכים, צובעים, ומשפצים, הכל טוב ויפה, אבל זה בונוס, זה כדי שיהיה נעים, שיהיה חג שמח יותר.

אך אם הדבר גורם לנו לחרדות, ללחץ ולעצבים, בואו נהיה חכמים ונשקול: האם שווה לצעוק בשביל זה? להרוס לפעמים חינוך של כל השנה בגערות בלתי מבוקרות על הילדים האומללים, שלא מבינים מהיכן "נפל" עליהם החג הזה? להלחיץ את כל הסביבה ואת עצמנו?

אם אתם מסוגלים להיות גם וגם, גם להיות נעימים ובשליטה עצמית וגם לצחצח הבית, טוב מאד.

אך אם אינכם עומדים בזאת, שאלו את עצמכם בקול גדול, האם ההשקעה במה שאינו מחויב על פי ההלכה, שווה?

זכרו כי מול הדברים שאיננו מחויבים בהם מעיקר הדין - יש מצוות וודאיות, בהם אנו מחויבים כל השנה, כן, כל השנה! למשל בין אדם לחברו - לנהוג בכבוד לסובבים אותנו, ותופתעו, אבל גם... לילדים שלנו.

הערך הסגולי שבמצוות "ביעור חמץ" הוא לבער את החמץ שבלב, העבירות והמעשים הטובים פחות שלנו, שמהחמורים שבהם הוא הכעס. האם נעדיף להוציא פירור אבק מהבוידעם, או ממקומות שממילא נמכרים לגוי,  ובמקומם להכניס כיכרות של חמץ הלב – הכעס, לביתנו?...

גשו למלאכה בהחלטה כי השנה אתם רגועים! שלווים! עובדים מהשכל ולא מתוך אינסטינקט. וזכרו, השלווה תביא תוצר טוב יותר, כי הרי בסופו של דבר, בליל הסדר הבית שלכם, כמו כל בתי ישראל, יהיה מסודר, מצוחצח ובוהק. השאלה היא האם אתם תהיו כבויים ברוחכם המותשת, וילדיכם הקטנים חבולים בנפשם העדינה, או שתגיעו לליל הסדר עם בית מצוחצח ובוהק, אך האור האמתי יהיה מכם והלאה? לעומת זה, כמה ניתן לשאוב מהשמחה שליוותה אתכם כל הדרך אל היעד מילדים חמודים שקיבלו העצמה מאמא ואבא אוהבים, ילדים שהיו שותפים לחוויה משפחתית באופן נכון ומועיל?

בידכם הדבר!

בהצלחה.


דרגו את המאמר - ותעזרו לקידומו בגוגל:

ממוצע 4.7 (20 מדרגים)
הנקראים ביותר
הידברות שופס

סט ארכיאולוגיה תנ"כית - הרב זמיר כהן

319לרכישה

מוצרים נוספים

המדריך המלא לחינוך ילדים - הרב זמיר כהן

בוסר המלאכים - ארגז כלים להורי המתבגר - הרב דן טיומקין

רזי התזונה - להתנקות, להבריא, לרזות בקלות

תיק מהודר עם ידית לטלית ותפילין

נטלה מהודרת "עיטורים"

ערכה מהודרת להבדלה

לכל המוצרים