לא תאמינו מה יקרה לגופכם אם תשתו תה ’שיבה’ בכל יום. ומה הקשר לתלמוד הבבלי?

מי שעוד לא הכניס את הלענה (שיבה) לסדר היום שלו, ואינו צורך אותה כקבע - כדאי שיזדרז ויתחיל לשתות תה שיבה, כי על אף המרירות החריפה שלה, מסתבר שהלענה היא הרבה יותר מ'עוד' צמח. 

לענה (או בשמה הלועזי Artemisia) היא צמח שגדל באזורים רבים באירופה, אסירה ואפריקה, ויש בה 180 זנים לערך. 

בארצנו מצויה הלענה השיחנית שעונה גם לשם 'שיבה', ובה חומרים פעילים בשם אבסינתין וחומצה אסקורבית - שידועים כקטליזטורים לויטמינים ומינרלים שונים, לרבות ויטמין C. החומרים הפעילים שבשיבה עוזרים גם בסילוק טפילי מעיים כמו תולעי סיכה ותולעים נימיות נפוצות, ואולי לא בכדי היא 'מככבת' כשחקנית ראשית במטבח הצפון אפריקאי. 

ממחקרים רבים שנעשו על הלענה השיחנית עולה כי צריכת שיבה יומיומית - מחסלת טפילים וחיידקי מעיים באופן מוחלט. כך למשל, באחד המחקרים השתתפו נסיינים בעלי חיידקים שונים במעי הדק, שהתבקשו לצרוך תרופה טבעית שבה תמצית לענה - למשך ארבעה שבועות. בתום התקופה הנקובה, חזרו הנסיינים עם ממצאים מדהימים: 46% מהנסיינים התרפאו כליל, לעומת 34% בקבוצת ביקורת שנייה שלא טופלה עם תמצית הלענה כי אם בתרופה אנטיביוטית בשם ריפקסימין. 

מעניין לציין שהלענה מוזכרת בתורה פעמיים בלבד - בשתיהן בצורה שלילית שמתקשרת לנבואות הזעם המתוארות בספר ירמיהו ובמגילת איכה. בספר ירמיהו, הפעם הראשונה היא בפרק ט' פסוק יד ("הנני מאכילם את העם הזה לענה"), ואילו הפעם השנייה היא בפרק כג ("הנני מאכיל אותם לענה").

במגילת איכה מוזכרת הלענה בפרק שבו שכל איוב את משפחתו, איבד את רכושו ואף נפל בחולי ("השביעני במרורים, הרוני לענה"). 

בתלמוד הבבלי מובא כי הלענה שימשה בימים עברו לתיבול יין. 

הערה חשובה: בהכנת התה יש להשתמש במסננת נגד חרקים, היות והשיבה מוחזקת כנגועה בחרקים.