"קשה לי ללמוד", התאונן הבחור, ונדהם לתשובתו המתוקה של הסטייפלר

המגיד הרב יעקב גלינסקי מספר: פעם בא לפני הסטייפלר בחור והתאונן בפניו, שקשה לו ללמוד. הסטייפלר לא התפלא, ובוודאי שלא גער. אלא התעניין בחום: "חמש דקות אתה יכול ללמוד?"

"חמש דקות, כן", השיב הבחור.

כמה שמח הסטייפלר, איך אורו פניו: "הרי זה אוצר! תלמד חמש דקות, ותעשה הפסקה. תקום, תלך – ותחזור, לעוד חמש דקות, עוד אוצר. 'איש לפי אכלו', כל אחד ויכלתו!"...

בעניין זה נציין כי יכולת ההתמדה ויראת השמים המופלאה של הסטייפלר היו לשם דבר. בנו, הרב חיים קנייבסקי, מספר כי בערוב ימיו. ייסורים ותלאות רבים פקדוהו. גופו היה מדוכא בחולאים שונים, בקושי מסוגל היה להלך ברגליו. המסלול הקצר מביתו שברחוב רשב"ם 10 עד בית הכנסת 'לדרמן' – היה בעבורו דרך ארוכה עד מאוד. כל פסיעה דרשה מאמצים רבים. ספסלים קטנים הותקנו ברחוב רשב"ם כדי שיוכל גדול הדור לנוח מידי כמה פסיעות.

הגיע יום הכיפורים. למרות חלישותו וחוליו, רצה לקיים בכל כוחותיו את ציווי התורה להתענות. חיפשו בני ביתו דרכים איך להקל מעליו את המאמץ הקשה, עד שמצאו בעבורו חדר בקומת העלייה של בית הכנסת 'לדרמן'. החדר 'נוצר' לאחר שיפוץ בית הכנסת ושינוי מבנהו הישן לצורתו כפי שהיא כיום.

לאחר התפילה עלה מרן הסטייפלר ל'חדר' שהוקצה לו. עם היכנסו לאותו חדר התעורר אצלו ספק אם מותר לו לישון באותו חדר, שכן לפני השיפוץ היה חדר זה חלק ממבנה בית הכנסת. מתוך יראת שמים ופחד החטא לא נרדם כל הלילה...

אם לא די בכך, הרי במשך היום עצמו חש מרן הסטייפלר שהגרב רטובה... להסירה לא יכול, שכן חשש שתיסחט תוך כדי ההסרה; גם לדרוך על הקרקע לא יכול היה, שכן ביראת השמים הבוערת שלו חשש כי הדריכה על הגרב הרטובה תגרום לסחיטה. משום כך אחז את רגלו תלויה במשך שעתיים, עד שנתייבשה הגרב… כל זאת בשנת חייו האחרונה, כשהוא תשוש כליל ואפוף חולאים, לאחר לילה שלם שלא נתן שינה לעיניו ותנומה לעפעפיו...