מגיע לך מזל טוב, חברה שלי, אז למה אני עצובה?

הי, חברה שלי

רציתי לומר לך משהו.

אני יודעת שמגיע לך מזל טוב.

אני יודעת שאת רוצה שאני אתרגש איתך,

ואני באמת מתרגשת,

ושמחה בשבילך.

אבל תדעי לך, שנהיה לי עכשיו חור בלב.

אני לא מקנאה,

אבל יהיה לי קשה בלעדיך.

את היית החברה שלי עד עכשיו.

היית גם בימים הקשים.

התיעצנו, דברנו, בכינו וכאבנו,

ויותר מהכל- היינו.

את היית שם בשבילי,

אני הייתי שם בשבילך,

וביחד גילינו עולם.

ועכשיו את הולכת.

אני כ"כ שמחה,

אז למה זולגות לי דמעות?

אני מאושרת בשבילך,

אז למה הלב שלי צבוט?

תאמיני לי שאני מאחלת לך את הכי טוב שיש,

ואני כ"כ שמחה שקבלת סופסוף מה שרצית,

שהגיע היום שלו חיכית,

שיהיה לך רגוע בלב,

ויהיה מי שיקשיב,

שיהיה לך כבר בית משלך,

וכל הפנטזיות שלך יתגשמו,

אבל רוצה לומר: לא!

רוצה לצעוק,

לעצור הכל.

אני לא אעשה את זה.

אני אהיה פה בשבילך,

אעזור לך,

אתרוצץ איתך בכל התקופה הלחוצה שתעברי,

אעזור לך לבנות את הבית הכי מושלם.

אבל הלב שלי עדין צבוט.

ולא. אל תדאגי.

הלב שלי שבור,

הוא עוד יהיה שלם

הלב שלי שבור,

הכאב לא יעלם

הלב שלי שבור,

וילמד להתאחות

הלב שלי שבור –

כי ככה הוא מקבל כוחות...

רוצים גם אתם לקחת חלק במדור של אתר הידברות, "המכתב שלא יישלח לעולם"? שלחו לנו את המכתב שלכם לכתובת support@htv.co.il ואולי נפרסם גם אותו.