תקדים מבורך: הכנסת אסרה על פרסום סיגריות ברשת. ומה עם העיתונים?

אתמול (שני) רגע לפני התפזרותה של הכנסת, אישרה המליאה באופן סופי את הצעת החוק האוסר לפרסם סיגריות ומוצרי עישון ברשת האינטרנט.

מדובר בתקדים מבורך. עד כה התיר החוק לפרסם סיגריות אך ורק באינטרנט ובעיתונות המודפסת. כעת, כאמור, הפרסום ברשת ייאסר, על הפרסום בעיתונות יוחלו הגבלות חדשות ופיקוח מוגבר, וכן ייאסר פרסום סמוי למוצרי עישון.

על פי ההצעה, בכל מהדורה של עיתון תוכל להתפרסם רק מודעה אחת למוצר עישון. שטחה של האזהרה שחברות הטבק מחויבות לשלב במודעה יעלה ל-30% משטח המודעה – ובנוסף, החברה המפרסמת תידרש לממן מודעה בשטח זהה על נזקי העישון. תוכן מודעות-הנגד ייקבע על-ידי גורמי מקצוע במשרד הבריאות.

חשוב לציין כי פשרה דומה הועלתה בעבר ונענתה בהתנגדות חריפה מצד מנכ"ל משרד הבריאות דאז, פרופ' רוני גמזו. כעת, לובי של המו"לים הגדולים הצליח להחריג את העיתונים מהחוק.

החוק החדש אוסר על פרסום סיגריות במדורים ובמוספים שעוסקים בספורט, בידור ובילויים, וכן אוסר את שילוב המודעות במדורי ומוספי בריאות ופנאי. בנוסף, חברות הטבק יידרשו לספק למשרד הבריאות דו"חות מפורטים יותר מבעבר על היקף הפרסום בעיתונים. כן הוחלט שהגבלות הפרסום יחולו גם על סיגריות אלקטרוניות לסוגיהן.

מבחינת העיתונים, נראה כי הצעת החוק משחקת דווקא לטובתם. בעשור האחרון הוציאו חברות הטבק יותר מחצי מיליארד שקל על פרסום ושיווק סיגריות, אך הסכום התחלק בין כל שטחי הפרסום שהותרו להם. כעת, כאשר החברות יכולות לפרסם רק בעיתונות המודפסת, והן נדרשות לרכוש מודעות בשטח כפול – מן הסתם העיתונות המודפסת תרוויח מכך סכומים עצומים.  

החוק אושר בקריאה שלישית ועבר כמעט פה אחד, ברוב של 45 תומכים כנגד מתנגדת אחת. המתנגדת, שרת הבריאות לשעבר יעל גרמן, טענה בנאום שנשאה לאחר מכן כי היא חוששת שמאחורי ההחלטה להתיר פרסום סיגריות בעיתונות המודפסת עומד דיל מושחת.

גרמן מתחה ביקורת נרחבת על העיתונות המודפסת: "למה להחריג את העיתונות? האם היה מאחורי זה איזשהו דיל?", תהתה גרמן. "האם אני צריכה לחשוש שמא יש חשש לכאורה שההחלטה הזאת נגועה בשחיתות? בגלל ההחלטה הזאת, בגלל הכתם שמונח על החוק הטוב הזה, אני חוששת שממחר נראה עמודים שלמים של פרסום שמעודדים אנשים לעשן – ובמקום להוריד את מספר המעשנים אני חוששת מאוד שמספר המעשנים יגדל, ועמם תגדל גם התמותה. זאת הסיבה שמישהו היה צריך לעמוד פה ולומר: אסור היה להחריג את העיתונות. כולם מפחדים מהם, אז אני לא מפחדת".