מדוע הם עסוקים בהרס שלנו, בעוד אנו עסוקים בבנייה?

לאחרונה עלה נושא ישן באחד מגופי התקשורת. עוד תחקיר עם מטרה מסומנת מראש: החדרת רתיעה מהדת להמון העם. אני קורא לזה יצירת "חרדיפוביה" או אפשר, "דוספוביה"...

הם מספרים לעצמם שהחרדים מצומצמים, לא מבינים עניין, כי יש להם, לחרדים, אמונה דתית המגבילה את שכלם. בכלל, הם, העיתונאים המקטרגים – אנשי האור, יודעים מהו אור ומהו חושך...

ופה אני נתקע.

מעניין, אני חושב לעצמי, מעניין מדוע הם מייצרים כל כך הרבה חומר נגדנו, בזמן שאנו לא. אנחנו, בשונה מהם, לא עסוקים בבניית תחקירים עיתונאיים, שעולים הרבה כסף, זמן, ואנרגיות, כדי ללכלך אותם, כדי להוכיח שהם שרויים בתוך עולם מצומצם המושפע מהלכי רוח של אידיאלוגיות חולפות, שהמכנה המשותף של כולן הוא: "אכול ושתה כי מחר נמות, והיות ואי אפשר בלי ערכים, נבנה אידיאלוגיות מתאימות"... איננו משקיעים זמן, כסף ואנרגיות כדי לספר לנו ולהם על מבנה המשפחה שקיים או לא קיים אצלם, על ה"משפחה החדשה" שהם מייצרים, שם בתקשורת, בה אין אב ואם. יש שם אב ואב, ואם ואם... מסכנים.

טוב, אנו עסוקים בבניה אצלנו, לא בהרס אצל האחר. כנראה, אני מסיק, שאם אתה בטוח בעצמך, אתה לא משקיע אנרגיות, בהרס האחר, אלא בבנייה שלך, וכן, גם בבניית האחר. למה שרק לי יהיה? הציניקן הוא אדם שלא מצליח כמו שהיה רוצה, לכן, הוא ציני – הוא מוריד את הערך של דברים, של אנשים, ב"אלגנטיות". כך, לא רק הוא דפוק... מסכן. מסכנים.

ואני, יצאתי מגדרי. זו פעם ראשונה שאני כותב על עניינים אלו. כי חרה לי. חרה לי על כך שכשאבותיהם האידאולוגיים – אלו השוללים את תורת ה׳, בדורות עברו, כרתו ידיים של בני אדם על פשעים, היתה היהדות, ואבותינו, הביולוגיים, והאידאולוגיים, היחידים והראשונים שצעקו: "עין תחת עין, ממון" – אין פוגעים בגופו של פושע, אלא מתרגמים את הנזק לתשלומי ממון. הם הראשונים והיחידים שידעו וחיו מוסר אמיתי, בהכוונת תורת ה׳! גם כיום – כקבוצה, כאידאולוגיה, אנו היחידים. אינני שולל, חלילה, אנשים כפרט, אלא אידאולוגיה. אין ספק שישנם אנשים נהדרים ומיוחדים גם שם. אך כקבוצה אידיאלוגית, אין להשוות.

מה הם, העיתונאים הללו, יודעים על מוסר, על הומניות? כל המוסר האנושי מגיע מהיהדות. בדקו זאת. גם מה שכן נכון בחברות האחרות, מגיע מהיהדות. אנחנו הראשונים בזמן ובמקום. לכן הם שונאים. לכן הם, בתקשורת הזו, שולחים תחקירנים, משקיעים כסף ואנרגיות, כי קיומנו צועק את האמת, שהיא אצבע בעין של אותם עיתונאים. כי המוסר האמתי חייב להגביל דחפים, על ידי הגדלת החופש האנושי. החופש להיות מוסרי, על חשבון הדחפים. זה לא מסתדר להם. זה שם. נקודה. כך אמר ר׳ יהודה הלוי: "עבדי זמן (המכורים לזמני – חולף – גשמי), עבדי עבדים הם. עבד ה׳, הוא לבד חפשי!".

כשאבותיהם האידאולוגיים, רצחו בני אדם על פשעים, למדונו חז"ל שבית דין שהורגת אחת לשבעים שנה, מכונה בגנאי "בית דין קטלנית"!

הם יספרו שאנחנו בחושך... הם יספרו שאנחנו לא יודעים... הזוי!

כואב לי על הסילוף המטורף. זה שאין לו, ילמד את זה שיש לו... זה שנכשל, ילמד את המצליח...

מכאן, אני רוצה להציף את האמת היפה שלנו. עם כל הדברים הלא נעימים שלפעמים קיימים בחברה שלנו, עדיין, כשנשווה לכל חברה אחרת, נבין עד כמה טוב לנו! יעשה כל אחד החשבון לעצמו. אינני יורד להשמצות, שיגיעו תוך כדי השוואה. אינני עסוק בהרס. אנחנו עובדים בבניה!

ראו כמה כלים נהדרים נתנה לנו התורה: משפחה – אב ואם (בלבד...), היררכיה במשפחה, התורמת ליכולת להשפיע חיובי על הילדים. זוגיות, הנבנית על ערכים של עבודת המידות, אהבה, ויתור ומחילה. צדקה וחסד, המרגילים לחשיבה על האחר. ערכי רוח, כלימוד תורה ותפילה. עצרו לחשוב לבד, כי אם אפרט הכל, יגמר לי הדיו...

אנחנו באור, נמשיך לבנות. כי שם, בחושך, יש הרס.