פרשת ויצא

כיצד נזכה לכפרה על כל חטאינו? התשובה בהפטרת פרשת ויצא

בהפטרת פרשת ויצא מבאר הושע לישראל את דרך התשובה: כאשר אדם מתוודה ומבקש מה' מעומק הלב שיסלח על חטאיו - הוא זוכה לתשובה שלמה ומוחלטת. קראו את הפטרתה הייחודית של פרשת ויצא

| ז' כסלו התשע"ט |
(צילום: shutterstock)
אא

הפטרת פרשת ויצא הינה בסוף ספר הושע. יש מנהגים שונים בהפטרה. מנהג ספרד להתחיל בפרק י"א פסוק ז' עד פרק י"ב פסוק יב ומנהג אשכנז להתחיל מפרק י"ב פסוק יג ועד סוף הספר.

בהפטרה מוזכרים אירועים מחיי יעקב הקושרים את ההפטרה לפרשה.

 

הפטרת פרשת ויצא – נוסח ספרד ותימן:

וְעַמִּי תְלוּאִים לִמְשׁוּבָתִי וְאֶל-עַל יִקְרָאֻהוּ יַחַד לֹא יְרוֹמֵם:

הנביא מוכיח את ממלכת ישראל בשנים שלפני חורבנה, וכואב על כך שלמרות כל אזהרות הנביאים מתלונן ה' ועמי תלואים -לאים מלשון עייפות, ולא חוזרים בתשובה. למרות כל קריאות הנביאים.

אֵיךְ אֶתֶּנְךָ אֶפְרַיִם אֲמַגֶּנְךָ יִשְׂרָאֵל אֵיךְ אֶתֶּנְךָ כְאַדְמָה אֲשִׂימְךָ כִּצְבֹאיִם נֶהְפַּךְ עָלַי לִבִּי יַחַד נִכְמְרוּ נִחוּמָי: לֹא אֶעֱשֶׂה חֲרוֹן אַפִּי לֹא אָשׁוּב לְשַׁחֵת אֶפְרָיִם כִּי קל אָנֹכִי וְלֹא-אִישׁ בְּקִרְבְּךָ קָדוֹשׁ וְלֹא אָבוֹא בְּעִיר:

למרות דרישתה של מידת הדין לכלות לחלוטין את ממלכת ישראל, המכונה בשם 'אפרים', מידת הרחמים מסתפקת בעונש בלבד.

אַחֲרֵי ה' יֵלְכוּ כְּאַרְיֵה יִשְׁאָג כִּי-הוּא יִשְׁאַג וְיֶחֶרְדוּ בָנִים מִיָּם: יֶחֶרְדוּ כְצִפּוֹר מִמִּצְרַיִם וּכְיוֹנָה מֵאֶרֶץ אַשּׁוּר וְהוֹשַׁבְתִּים עַל-בָּתֵּיהֶם נְאֻם-ה':

הנביא מבטיח שלאחר גלות אשור, עם ישראל יזכה לתקומה.

סְבָבֻנִי בְכַחַשׁ אֶפְרַיִם וּבְמִרְמָה בֵּית יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה עֹד רָד עִם-אֵל וְעִם-קְדוֹשִׁים נֶאֱמָן: אֶפְרַיִם רֹעֶה רוּחַ וְרֹדֵף קָדִים כָּל-הַיּוֹם כָּזָב וָשֹׁד יַרְבֶּה וּבְרִית עִם-אַשּׁוּר יִכְרֹתוּ וְשֶׁמֶן לְמִצְרַיִם יוּבָל:

הנביא מזהיר את ישראל כי בריתות השלום שכרתו עם אשור ומצרים לא יועילו להם ביום פקודה.

וְרִיב לה' עִם-יְהוּדָה וְלִפְקֹד עַל-יַעֲקֹב כִּדְרָכָיו כְּמַעֲלָלָיו יָשִׁיב לוֹ: בַּבֶּטֶן עָקַב אֶת-אָחִיו וּבְאוֹנוֹ שָׂרָה אֶת-אֱלֹקים: וַיָּשַׂר אֶל-מַלְאָךְ וַיֻּכָל בָּכָה וַיִּתְחַנֶּן-לוֹ בֵּית-אֵל יִמְצָאֶנּוּ וְשָׁם יְדַבֵּר עִמָּנוּ:

פסוק זה מתייחס באופן ברור ליעקב אבינו, ומרמז על לידתו, מאבקו עם המלאך וההתגלות האלוקית בבית אל.

וַה' אֱלֹקי הַצְּבָקוֹת ה' זִכְרוֹ: וְאַתָּה בֵּאלֹקיךָ תָשׁוּב חֶסֶד וּמִשְׁפָּט שְׁמֹר וְקַוֵּה אֶל-אֱלֹקיךָ תָּמִיד:

פסוק זה הינו פסוק מפתח. רש"י מסביר: "ואתה באלוקיך תשוב" – בהבטחתו ומשענתו שהוא מבטיחך אתה יכול לסמוך, ותשוב אליו, "חסד ומשפט שמור" – ומובטח אתה לישועתו תמיד.

כְּנַעַן בְּיָדוֹ מֹאזְנֵי מִרְמָה לַעֲשֹׁק אָהֵב: וַיֹּאמֶר אֶפְרַיִם אַךְ עָשַׁרְתִּי מָצָאתִי אוֹן לִי כָּל-יְגִיעַי לֹא יִמְצְאוּ-לִי עָוֹן אֲשֶׁר-חֵטְא:

הנביא מוכיח את ישראל, שבמום לדבוק במידותיו של יעקב, למדו דווקא ממעשיהם של עמי כנען,

וְאָנֹכִי ה' אֱלֹקיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם עֹד אוֹשִׁיבְךָ בָאֳהָלִים כִּימֵי מוֹעֵד:

הנביא מזכיר את 2 הדיברות הראשונות: זכרו כי אני ה' שהוצאתי אתכם מבית עבדים, ולא יהיה לכם אלוהים אחרים.

וְדִבַּרְתִּי עַל-הַנְּבִיאִים וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה: אִם-גִּלְעָד אָוֶן אַךְ-שָׁוְא הָיוּ בַּגִּלְגָּל שְׁוָרִים זִבֵּחוּ גַּם מִזְבְּחוֹתָם כְּגַלִּים עַל תַּלְמֵי שָׂדָי:

גלעד הוא המקום המוזכר בפרשת השבוע, פרשת ויצא, ובו כרתו יעקב ולבין ברית. הנביא מוכיח את ישראל שבעוד יעקב בנה מזבחות לה', כעת הגלעד כולה מלאה מזבחות לעבודה זרה.

לנוסח ספרד, מוסיפים גם את הפסוק הזה: וַיִּבְרַח יַעֲקֹב, שְׂדֵה אֲרָם; וַיַּעֲבֹד יִשְׂרָאֵל בְּאִשָּׁה, וּבְאִשָּׁה שָׁמָר.

 

הפטרת פרשת ויצא – נוסח אשכנז:

וַיִּבְרַח יַעֲקֹב שְׂדֵה אֲרָם וַיַּעֲבֹד יִשְׂרָאֵל בְּאִשָּׁה וּבְאִשָּׁה שָׁמָר: וּבְנָבִיא הֶעֱלָה ה' אֶת-יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם וּבְנָבִיא נִשְׁמָר:

פסוק זה מזכיר את הנאמר בפרשת ויצא: יעקב בורח לארם ועובד בשמירת הצאן בעבור אישה. הנביא מזכיר גם את משה רבנו שהיה אף הוא רועה צאן.

הִכְעִיס אֶפְרַיִם תַּמְרוּרִים וְדָמָיו עָלָיו יִטּוֹשׁ וְחֶרְפָּתוֹ יָשִׁיב לוֹ אֲדֹנָיו: כְּדַבֵּר אֶפְרַיִם רְתֵת נָשָׂא הוּא בְּיִשְׂרָאֵל וַיֶּאְשַׁם בַּבַּעַל וַיָּמֹת: וְעַתָּה יוֹסִפוּ לַחֲטֹא וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם- מַסֵּכָה מִכַּסְפָּם כִּתְבוּנָם עֲצַבִּים מַעֲשֵׂה חָרָשִׁים כֻּלֹּה לָהֶם הֵם אֹמְרִים זֹבְחֵי אָדָם עֲגָלִים יִשָּׁקוּן: לָכֵן יִהְיוּ כַּעֲנַן-בֹּקֶר וְכַטַּל מַשְׁכִּים הֹלֵךְ כְּמֹץ יְסֹעֵר מִגֹּרֶן וּכְעָשָׁן מֵאֲרֻבָּה:

בפסוקים אלה מתאר הנביא את חטאי ישראל, כאשר החטא העיקרי הוא חטא עבודה זרה.

וְאָנֹכִי ה' אֱלֹקיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם וֵאלֹקים זוּלָתִי לֹא תֵדָע וּמוֹשִׁיעַ אַיִן בִּלְתִּי:

מזכיר הנביא את 2 הדיברות הראשונות בעשרת הדיברות, הקוראת כי יש לזכור את ה' אלוקיך ולא לעשות אלוהים זולתו.

אֲנִי יְדַעְתִּיךָ בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ תַּלְאֻוּבֹת: כְּמַרְעִיתָם וַיִּשְׂבָּעוּ שָׂבְעוּ וַיָּרָם לִבָּם עַל-כֵּן שְׁכֵחוּנִי:

הושע חוזר אומר: ה' גמל עימכם חסדים עצומים במדבר, וכאשר טוב לכם מדי ואתם שבעים – אתם מתגאים ושוכחים את ה'.

וָאֱהִי לָהֶם כְּמוֹ-שָׁחַל כְּנָמֵר עַל-דֶּרֶךְ אָשׁוּר: אֶפְגְּשֵׁם כְּדֹב שַׁכּוּל וְאֶקְרַע סְגוֹר לִבָּם וְאֹכְלֵם שָׁם כְּלָבִיא חַיַּת הַשָּׂדֶה תְּבַקְּעֵם:

בפסוק זה הקב"ה מדומה לחיות טורפות: שחל, נמר, דב שכול, לביא וחית שדה, שפגיעתם רעה.

שִׁחֶתְךָ יִשְׂרָאֵל כִּי-בִי בְעֶזְרֶךָ: אֱהִי מַלְכְּךָ אֵפוֹא וְיוֹשִׁיעֲךָ בְּכָל-עָרֶיךָ וְשֹׁפְטֶיךָ אֲשֶׁר אָמַרְתָּ תְּנָה-לִּי מֶלֶךְ וְשָׂרִים: אֶתֶּן-לְךָ מֶלֶךְ בְּאַפִּי וְאֶקַּח בְּעֶבְרָתִי: צָרוּר עֲוֹן אֶפְרָיִם צְפוּנָה חַטָּאתוֹ: חֶבְלֵי יוֹלֵדָה יָבֹאוּ לוֹ הוּא-בֵן לֹא חָכָם כִּי-עֵת לֹא-יַעֲמֹד בְּמִשְׁבַּר בָּנִים: מִיַּד שְׁאוֹל אֶפְדֵּם מִמָּוֶת אֶגְאָלֵם אֱהִי דְבָרֶיךָ מָוֶת אֱהִי קָטָבְךָ שְׁאוֹל נֹחַם יִסָּתֵר מֵעֵינָי: כִּי הוּא בֵּן אַחִים יַפְרִיא יָבוֹא קָדִים- רוּחַ ה' מִמִּדְבָּר עֹלֶה וְיֵבוֹשׁ מְקוֹרוֹ וְיֶחֱרַב מַעְיָנוֹ הוּא יִשְׁסֶה אוֹצַר כָּל-כְּלִי חֶמְדָּה: תֶּאְשַׁם שֹׁמְרוֹן כִּי מָרְתָה בֵּאלֹהֶיהָ בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ עֹלְלֵיהֶם יְרֻטָּשׁוּ וְהָרִיּוֹתָיו יְבֻקָּעוּ:

פסוקים אלו מהווים נבואה קשה לממלכת ישראל. מיד לאחר מכן, קורא הושע לחזרה בתשובה, וזהו הפרק האחרון בספרו. פסוקים אלו נקראים גם בשבת תשובה.

שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱלֹהֶיךָ כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ:

הנביא מתחנן לעם ישראל: שובה ישראל, ומבטיח כי תשובה מגיעה עד כסא הכבוד, "עד ה' אלוקיך".

קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל-ה' אִמְרוּ אֵלָיו כָּל-תִּשָּׂא עָוֹן וְקַח-טוֹב וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ:

הושע מבאר לפני ישראל את דרך התשובה: "קחו עימכם דברים ושובו אל ה'" – תתוודו לפני ה' בדברים ולא בקרבנות וזה תשובו אליו. "אמרו אליו" – בתפילה, "כל תישא עוון וקח טוב ונשלמה פרים שפתינו" – כל עוונותינו סלח, ולמדנו דרך טוב, ובמקום קרבנות הפרים שהיה לנו להקריב לפניך – נשלם אותם בווידוי שפתינו.

אַשּׁוּר לֹא יוֹשִׁיעֵנוּ עַל-סוּס לֹא נִרְכָּב וְלֹא-נֹאמַר עוֹד אֱלֹהֵינוּ לְמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ אֲשֶׁר-בְּךָ יְרֻחַם יָתוֹם:

עם ישראל מבין כי הברית שכרתו עם אשור לא תעזור להם, ומבטיח לבורא כי לא יתגאה עוד במעשי ידיו.

אֶרְפָּא מְשׁוּבָתָם אֹהֲבֵם נְדָבָה כִּי שָׁב אַפִּי מִמֶּנּוּ:

ממשיך הושע ומבטיח לעם ישראל שלאחר שיאמרו לפני ה' את הדברים הללו, "ארפא משובותם אוהבם נדבה" – בורא עולם מבטיח שאחרי שיאמרו כן, "אז אסלח לכל חטאותם, ואף על פי שאינם ראויים לאהבה, אתנדב לאהבתם כי שב אפי ממנו".

אֶהְיֶה כַטַּל לְיִשְׂרָאֵל יִפְרַח כַּשּׁוֹשַׁנָּה וְיַךְ שָׁרָשָׁיו כַּלְּבָנוֹן: יֵלְכוּ יוֹנְקוֹתָיו וִיהִי כַזַּיִת הוֹדוֹ וְרֵיחַ לוֹ כַּלְּבָנוֹן: יָשֻׁבוּ יֹשְׁבֵי בְצִלּוֹ יְחַיּוּ דָגָן וְיִפְרְחוּ כַגָּפֶן זִכְרוֹ כְּיֵין לְבָנוֹן: אֶפְרַיִם מַה-לִּי עוֹד לָעֲצַבִּים אֲנִי עָנִיתִי וַאֲשׁוּרֶנּוּ אֲנִי כִּבְרוֹשׁ רַעֲנָן מִמֶּנִּי פֶּרְיְךָ נִמְצָא:

"אהיה כטל לישראל" – לא תפסק אהבתי מהם, כשם שהטל לא מפסיק לעולם, כך לא תפסק אהבתי מהם. "וריח לו כלבנון" - וריחו יהיה מדיף כריח הקטורת שהוקרב בבית המקדש, ששם הולבנו עוונותיהם של ישראל.

ממשיך הבורא ומבטיח לישראל הבטחה מרגשת במיוחד: "אני כברוש רענן" - אהיה לישראל כאילן ברוש רטוב הנכפף לאדם, ואדם אוחז בענפיו - כך אהיה נכפף לישראל להיות אוחז ידו בי, כלומר: אהיה מצוי לו. "ממני פרייך נמצא" - זכור תמיד שכל טובתך ממני באה.

מִי חָכָם וְיָבֵן אֵלֶּה, נָבוֹן וְיֵדָעֵם: כִּי יְשָׁרִים דַּרְכֵי ה' וְצַדִּקִים יֵלְכוּ בָם, וּפֹשְׁעִים, יִכָּשְׁלוּ בָם

מסיים הושע בקריאה לבני ישראל: מי חכם בכם ויתבונן לתת לב לכל אלה וישוב אלי. כה דברי המלבים: "שכל התלונת שמתלוננים על ההשגחה ממה שרואים צדיק ורע לו ורשע וטוב לו, שידמה לנו רוע הסדר בהנהגה ושאין השגחה ושכר ועונש. מי שהוא מקובל בחקי החכמה שה' משגיח ושדרכיו טוב וחסד ורחמים - אז יבין וידע שדרכי ה' מצד עצמם המה ישרים, ושרוע הסדר הנדמה לנו הוא מצד המונהגים, שהפושעים ייכשלו בדרכים הישרים מצד שלא ייטיבו צעדיהם בדרך הישר, ובכל זאת אין חסרון בדרך, רק בהולכים שאינם מישרים צעדיהם ללכת בדרכי יושר, אבל "הצדיקים הם ילכו" ולא ייכשלו, ואמר זה נגד המתלוננים על הגלות ועל עונשי ה' את עמו שנראה כאילו עזבם אל המקרה וההפקר, שהחכמים והמבינים ידעו שהכל הוא בהשגחה ודרכי ה' ישרים צדיק וישר הוא".


דרגו את המאמר - ותעזרו לקידומו בגוגל:

ממוצע 5 (72 מדרגים)
הנקראים ביותר
הידברות שופס

סט ארכיאולוגיה תנ"כית - הרב זמיר כהן

319לרכישה

מוצרים נוספים

המדריך המלא לחינוך ילדים - הרב זמיר כהן

בוסר המלאכים - ארגז כלים להורי המתבגר - הרב דן טיומקין

רזי התזונה - להתנקות, להבריא, לרזות בקלות

תיק מהודר עם ידית לטלית ותפילין

נטלה מהודרת "עיטורים"

ערכה מהודרת להבדלה

לכל המוצרים