הרב יצחק זילברשטיין
נדר לצדקה אם ימצא אבידתו, ומצא רק חציה
האם מחוייב אני לשלם את מלא הסכום שנדרתי, או שמא רק את חציו, שהרי רק חצי מהאבידה נמצאה. והסתפק עוד אם בכלל חייב לקיים את נדרו, שכן התנאי לא הושלם...
- הרב ארז חזני / והערב נא
- י"ט אדר התשע"ה
מעשה שהיה ביהודי ירא שמים שקיבל מאמו הצדקת, טרם עלותה על המוקד בשואה, זוג פמוטים מכסף טהור. ביקש האיש מרעייתו כי תקפיד להדליק את נרות השבת דוקא בפמוטים אלו, ואכן כך נהגה.
והנה, באחת השבתות נסעו בני הזוג להתארח במקום רחוק, וכמובן שנטלו עמם אף את הפמוטים. אלא שבשובם חזרה לביתם גילו כי אין הפמוטים באמתחתם! אף שנסיונות החיפוש העלו חרס, עדיין לא אמר הבעל נואש, משום שפמוטים אלו היו יקרים מאד עבורו, מחמת היותם המזכרת היחידה מאמו הי"ד. מה עשה? קם והכריז: "נודר אני ליתן 1000 דולר לצדקה אם אמצא בע"ה את הפמוטים!".
והנה, לבסוף נמצא רק פמוט אחד, אך רעהו נעלם.
ועתה התעורר האיש בשאלה: האם מחוייב אני לשלם את מלא הסכום שנדרתי, או שמא רק את חציו, שהרי רק חצי מהאבידה נמצאה. והסתפק עוד אם בכלל חייב לקיים את נדרו, שכן התנאי לא הושלם...
יורינו המורה לצדקה, מה דינו של נודר זה?
תשובה
מצינו לגאון רבי משה שתרוג זצ"ל[1], שדן בכעין שאלתנו בספרו "ישיב משה" (ח"ב סי' רי"א), ותחילה כתב כי יש לפטור את הנודר לגמרי מתשלום נדרו, מחמת ב' הטעמים הבאים:
א. לשון הנודר שאם ימצא את אבידתו וכו' - את כולה משמע, שכן הוא לשון בני אדם. ומה עוד שרוב האבידות שנמצאות, נמצאות כולן ולא מקצתן.
ב. כוונת נדרו היא שכשימצאנה וישמח שלא הפסידה - או-אז יתרום לצדקה, אבל כשלא מצא אלא חציה, עדיין דואג הוא על חסרון החצי האחר, ואין זו שמחה!
ברם, למעשה מסיק ה"ישיב משה" כי יש לצדד להחמיר ולשלם לפי ערך האבידה שנמצאה, לפי שיש לו קצת שמחה במה שעל כל פנים מצא...
[1] שהיה ראש רבני תוניס בדור הקודם.
לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.