נדר מעות לצורך מצוֹת מצוה לעניים - האם מותר להתקין מהמעות שיניים?

מעשה שהיה ביהודי ירא שמים שהקדיש סכום של 10,000$ לצורך קניית מצות מצוה לעניים מרודים. פרסם האיש בכל העיר כי בביתו קיים 'גמ"ח מצות מצוה', בו יוכל כל אביון לקבל את כל הממון הנדרש לו ולמשפחתו לקיום מצות מצה.

ויהי היום, אל מעונו של הנדיב הגיע יהודי וביקש לקבל תרומה מהגמ"ח. "עבור כמה נפשות כבודו צריך מצות", שאל בעל הבית, והלה השיב בלשון עילגת: "מצות ב"ה לא חסר לי".

- "אם כן מה אתה רוצה ממני".

האיש התקשה לדבר ואמר בגמגום: "יש לי מצות אך אין לי אפשרות לאכלן, אפילו לא טחונות או שרויות, משום שאין לי שיניים! ומכיון שחסר אמצעים אני, אין לי את הממון הדרוש להתקנת שיניים תותבות. אשר על כן, שלחני גבאי הצדקה אל כבודו המנהל את גמ"ח המצות..."

- "אני נורא מצטער יקירי, את הכסף נדרתי עבור מצות, לא עבור שיניים!".

וכאן נענה העני ואמר בפקחות: "הרי כל כוונתך היתה לזכות את ישראל בקיום מצות אכילת מצה, אם כן מאחר שאין ביכולתי לקיים את המצוה ללא השיניים, הרי שגם לכך מיועד הגמ"ח..."

דעתו של בעל הבית עדיין לא נחה מסברת העני, וחשש שמא ימעול חלילה בנדרו. אשר על כן ביקש מחבירו להמתין עד שירוץ ויציע שאלה מעניינת זו בפני מו"ר הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א...

תשובה

השיב מורינו הרב שליט"א:

בתורה נאמר (שמות י"ב ד'): וְאִם יִמְעַט הַבַּיִת 'מִהְיֹת מִשֶּׂה', ודרשו רבותינו במסכת פסחים (דף צ' ע"א): 'החייהו משה', דהיינו אם ימעט הבית, שיש לבעל הבית מעות מועטים ואין לו די 'מהיות משה' - אין לו מעות לצרכי הפסח, אזי וְלָקַח הוּא וּשְׁכֵנוֹ, ועל ידי שממנה אחרים על השה שלו ומקבל מעות, יהיו לו מעות אלו לצרכי קרבן הפסח. ואומרת הגמרא, כי יכול הממנה אחרים על פסחו לקנות במעות שקיבל אף עצים לצליית הפסח. ובטעם הדבר מסבירה הגמרא: "דכיון דתקנתא דפסח הוא - כגופא דפסח דמי", דהיינו, העצים הינם תיקונו והכשרתו של הקרבן, ולפיכך יכול לקנותם עם המעות של קרבן הפסח, כשם שיכול לקנות את הקרבן עצמו.

ומעתה, אמר מורינו הרב, גם אנו נאמר כי שיניים בליל הסדר הינם 'תקנתא דמצות וכגופא דמצות נינהו'! כלומר, מכיון שאילולא השיניים אין אפשרות לקיים את מצות אכילת מצה, הרי שהתקנתם נחשבת כצרכי המצוה והכשרתה[1].

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.