מסילת ישרים

על המחבר: רבי משה חיים לוצאטו (הרמח"ל) הוא מגדולי המקובלים ובעלי המוסר שקמו לעם היהודי בתקופה שלאחר ימי הביניים. הוא נולד בפאדובה שבאיטליה בשנת תס"ז (1707) להורים עשירים שהקנו לו השכלה רחבה. כבר בילדותו נודע בידיעותיו הרחבות בספרות המקרא, חז"ל, וקבלת האר"י. כן שלט בשפות רבות (איטלקית, ארמית, רומאית, יוונית, צרפתית ועברית).

כישרונותיו הגדולים של הרמח"ל בתחומים שונים, בקיאותו היוצאת דופן בקבלה, עיסוקו בקבלה מעשית, שימוש בשמות קדושים, ועובדת גילויו של מגיד המוסר לו סודות תורה אותם הוא כותב בקצב על-אנושי, גרמו לקבוצת חכמים צעירים - חבורת "מבקשי השם" - להערצה גוברת והולכת לרמח"ל, שבעיניהם היה כאיש אלקים. סביבו נתקבצו, תיקנו תקנות דתיות ומוסריות, ולמדו קבלה מתוך קדושה וטהרה.

בעקבות ביקורת והתנגדות חריפה לדרכו של רמח"ל מצד גורמים שונים, הסכים הרמח"ל בהיותו בן 23 בלבד לחתום בפני בית דין על שבועה, להפסיק מחיבורם של חיבורים הנכתבים "על פי מגיד או נשמות קדושים", ולא לכתוב "עוד שום חיבור בלשון הזוהר", וכל שכתב בדרך זו עליו לגנזם. בתוך כך החליט לעזוב את איטליה ולהתיישב במקום בו יוכל לשוב ולעסוק בתורה כאוות נפשו, וכך הגיע להולנד, בה למד תורה והתפרנס בליטוש יהלומים. מאוחר יותר עלה עם משפחתו לארץ ישראל.

הרמח"ל היה סופר פורה, אולם רובי יצירותיו אבדו. מהנותר - ורובם עוסקים בתורת הסוד - מפורסמים הם הספרים הבאים: קל"ח פתחי חכמה, דעת תבונות, מסילת ישרים, שבעים תיקונים, חוקר ומקובל, אדיר במרום ודרך ה. בשנת תק"ג (1743) עלה הרמח"ל עם בני ביתו לארץ ישראל והתיישב בעכו. בעיר זו נפטר בשנת תק"ז (1747) במגפה שפרצה בעיר.על הספר: ספר מסילת ישרים לרמח"ל הוא מהמיוחדים והחשובים שבספרי המוסר היהודי. מאז צאתו לאור הפך מסילת ישרים לספר המוסר הנלמד ביותר בין כל חלקי וגווני העם היהודי. גדולי תורה וחכמיה מצאו בו עומק מחשבה ואף סוד. המון העם הבינו את לשונו הבהירה והושפעו ממוסריו. חסידים ומתנגדים, יהודי אירופה וצפון אפריקה, יהודי המזרח ויהודי המערב - כולם העריצו את הספר, ששימש לגדול ולקטן מדריך לבירור חובת האדם בעולמו, והדרך להגשמת תכליתו בעולם הזה.

בספר, מלבד ההקדמה, עשרים וששה פרקים הבנויים על בסיס הברייתא המובאת בתלמוד (עבודה זרה כב) בשם התנא רבי פנחס בן יאיר: "תורה מביאה לידי זהירות, זהירות מביאה לידי זריזות, זריזות מביאה לידי נקיות, נקיות מביאה לידי פרישות, פרישות מביאה לידי טהרה, טהרה מביאה לידי חסידות, חסידות מביאה לידי ענוה, ענוה מביאה לידי יראת חטא, יראת חטא מביאה לידי קדושה, קדושה מביאה לידי רוח הקודש, רוח הקודש מביאה לידי תחיית המתים".

ואכן, בספר באים בירורים מקיפים בנושאי המידות: זהירות, זריזות, נקיות, פרישות, טהרה, חסידות, ענווה, יראת חטא וקדושה. כל אחת מהן זוכה לניתוח מעמיק המסתייע בפסוקי התנ"ך ובספרות חז"ל.

הרמח"ל היה מודע לחוסר ההכרה בחשיבות המוסר ולזלזול בלימודו - תופעה שאפיינה את דורו: "אם תתבונן בהווה ברוב העולם, כי רוב אנשי השכל המהיר והפקחים החריפים ישימו רוב התבוננם בהסתכלותם בדקות החכמות ועומק העיונים... כי יש שיטרחו מאוד במחקר הבריאה והטבע, ואחרים יתנו כל עיונם לתכונה והנדסה, אחרים למלאכות, ואחרים יכנסו יותר אל הקודש... אך מעטים יהיו... אשר יקבעו עיון ולימוד על עניני שלמות העבודה, על האהבה, על היראה, על הדבקות ועל כל שאר חלקי החסידות".

מפורסמת התייחסותו של הגאון מווילנא אל "מסילת ישרים" שעבורו שילם דינר זהב ועליו אמר: "אור חדש הופיע על פני תבל". ומרוב הערצתו למחבר אף אמר: אילו היה הרמח"ל בחיים, היה הולך אליו ברגליו לקבל את פניו.