כל התכנים של הרבנית חגית אמאייב

אחרי שנות שממון במדבר הרוחני ששהיתי בו, קרה הנס הגדול של חיי

איך יתכן שיעקב אבינו זכה לחיות ולשמחה, דווקא בשנותיו בארץ מצרים? לעתים ניתן לגלות את אור האמת דווקא במקום החשוך ביותר בעולם

מהו התפקיד המיוחד של האישה? מדוע עלינו לשמוח בעבודות הבית המרובות ובגידול הילדים, על אף שאין לנו זמן להתפלל?

סוף סוף נכנסת לראש השנה. זמן שהוא כל כך רוחני ונעלה. אחרי כל הטרחה וההכנות, את רוצה לנצל את היום הזה עד כמה שרק אפשר. אבל הקטנים משתובבים ואת נהיית חסרת סבלנות. מה עושים? עצות לעבור את החג בשלום ובנחת

הלכנו רחוק בדרכים עקלקלות, התרחקנו מהאמת שבתוכנו, התגלגלנו בביצות ובביבים, אך במסתרים תבכה נשמתנו

אז במקום לאבד השפיות - צריך לחפש אהבה, ובמקום להמשיך ולדרוש - כדאי לאמץ ענווה

אז מסתבר שיד ההשגחה העליונה עצרה את הבריחה, את המרוץ, את הטירוף. אין יותר תירוצים לשאלה - מדוע לא עשינו גם היום חשבון נפש מעמיק

וכשתיפרס לפני עוד מצודה ממצודות יצרי הרע, זכור שאבקש לזכור מה גדול הנך ומה נורא. הרבנית חגית אמאייב בשיר חיזוק

אפשר להמשיך "לאכול את הלב" בפסיביות מעיקה שכזאת, אולם אני מאמינה שאפשר גם לפעול, לקרוא בקול, לכתוב, להתעורר, לעורר ובעצם לעשות כל מה שביכולתי על-מנת ליצור שינוי

כמה מהמחנכים בימינו, הורים ומורים, באמת לוקחים אחריות אישית וניגשים לטפל בבעיותיהם האישיות, טרם ניגשים הם לחנך אחרים?

עצם הדריכות, המתח וההתעסקות הבלתי פוסקת, זוהי בחינת "אשר יגורתי – בא לי". אם תחליטי לגרש את החושך על ידי גילוי האור שבעצמך, תשתנה המציאות כולה, פנימית וחיצונית

השכינה הקדושה מתאבלת, מרכינה ראשה על גודל אבדתנו, ואין מי שידע עד כמה מיטלטלת ומקוננת בקרבנו נשמתנו. הרבנית חגית אמאייב בדברי הספד שנכתבו במר הנפש

"אני רוצה שתבחין במצוקתי הקשה מנשוא, אך זה לא קורה. אני קפואה על מקומי והיא רק חוזרת על דרישתה שאקום ברגע זה ואצא לחכות לה בחדר המנהל..."

האם יתכן שבמקום לחיות חיים שמחים ומלאים, רוב בני האדם מתעקשים להתהלך מדוכאים? ובכלל, מדוע כל-כך קשה לנו לראות את כל הטוב הקיים בחיינו, עד שהוא נלקח מאתנו?

החלטתי להלביש חיוך מעושה על הפנים, כדי לזכות, אולי בחצי חיוך אמיתי

כאשר אדם לומד לקבל עצמו, על שלל מרכיביו וטבעיו המתוקנים יותר, כמו גם המתוקנים פחות, מתוך הבנה שהוא לא אמור להיות מושלם, ממילא לא יהיה לו עוד צורך בהצגות כלפי חוץ, או באישורם של אחרים

לא רק הבריאות חשובה, אמרה ילדתה של חני לאדם שאיחל בכל לב "רק בריאות", "השמחה חשובה לא פחות", תיקנה הקטנה את האיש, בדברי טעם ומשמעות

משחקי מחשב, הרכבות, סופר-לנד, סופר-בול, סופר-מן, סופר-נני, טלפונים חכמים שהופכים את המוחות לדלילים – פשוט לא היו שם כדי שחלילה וחס לא יהיה לרגע מקומם, שומם, דומם, משעמם

אם שמעתם מישהו אומר לכם ששחור זה לבן, שהשמש היא ירח, ושיום הוא בכלל לילה – אנא מכם, אל תלכו כסומים באפלה, אלא הפעילו את השכל הישר והאינטואיציה היהודית הבריאה, וזכרו להשיב טובה לכל מי שגומל וגמל עמכם ועם אחיכם אך טוב וחסד, יומם וליל

אהבת האחר קשורה בהכרח באהבת עצמנו, בהתחברות אל הנשמה האלוקית המפעמת בקרבנו