כל התכנים של הרב משה שיינפלד

מדוע ראויים בני ישראל לגאולה גם כשמצבם הרוחני ירוד כל כך, כפי שהיה במצרים? הסנה והמטה ממשילים את ההסבר

אתה שואל אותי עם מה תחיה? ואני שואל אותך – עם מה תמות?

יוסף הניח עכשיו את ההרגשה שלו שהוא רוצה לראות את אביו, וכל רצונו כרגע הוא למלא את רצונו ואושרו של אביו

אם אנו לא מסוגלים לעשות את המעשה בגלוי וללא העלמה, אם אנו לא יכולים לקבל אחריות מלאה למעשינו – אין לנו אפשרות לעשותו

מחלוקת "לשם שמים" זה אומר שיש חילוקי דעות ויש שוני בין בני אדם, אולם כל חלק נותן מקום גם לחלק השני ולא מנסה לדחוק אותו

יעקב לימד אותנו לבקוע את הירדן על ידי תפילה והישענות על השם, והוא זרע בדמעות את היכולת הזו לבניו אחריו

יעקב מלמד אותנו שאין דבר כזה באמת "לברוח". האדם היהודי נישא בכל רגע נתון על כפות ידיו של הבורא

היכולות והפוטנציאל שהיו טמונים בעשיו, יכלו להביא אותו להיות כאחד האבות. את הפוטנציאל הזה יצחק ראה

כשאדם נמצא בתוך הסיטואציה, הוא פחות שם לב לנגיעות והאינטרסים החבויים בצפונות ליבו ומוליכים אותו שולל. רק לאחר שאדם כבר יצא מהסיטואציה, וכשהוא משחזר את אירועי העבר, הוא מסוגל לשים לב למניעים האמתיים שהיו לו

בורא עולם ברא עולם מופלא, הגביל אותו ואמר לו בסיומם של ששת ימי הבריאה "די", והוא עדיין מגביל אותו בכל רגע נתון בתוך גבולות הטבע שהוא קבע

נח לא שלח את ידו רק כדי להביא את היונה פיזית אל התיבה, אלא גם כדי שהיא תנוח בכף ידו לאחר מסעה, שלא הניב בשורה משמחת

מדוע קוראים את הפסוקים העצובים על פטירת משה דווקא ביום שמח כשמחת תורה? ומה פשרה של אהבת עם ישראל את ספר התורה?

"הצור – תמים פעלו, כי כל דרכיו משפט". כלומר, פעילותו המעצבת של השם – בכל שלב של היצירה – היא גמורה ושלמה

בחייו של כל אדם יש עליות וירידות, קימות ונפילות. אם אדם כבר לא יכול "לצאת", אם הוא כבר לא יכול למעוד, חייו כבר אינם קרויים חיים

היכולת לרחם ולסלוח, לעצמנו ולעולם, היא היכולת לתת אמון בעתיד. אנחנו סולחים לעצמנו לא כוותרנות, אלא אנו חשים בתוך עצמינו שלמרות שכעת אנחנו מצויים בכישלון – עוד נשכיל להצמיח כוחות חדשים

יש שני סוגי ניסים והשגחה. סוג אחד הוא חווית הצלה מתוך צרה וקושי שחווינו על בשרנו. ישנו סוג צרה אחר לגמרי – צרה שאנחנו כלל לא מודעים על עצם קיומה. היינו בסכנה עצומה ובורא עולם הציל אותנו בלי שנהיה מודעים לכל הדרמה

פרשת כי תצא נקראת תמיד בחודש אלול, בו נוהגים אנו לומר פעמיים ביום את מזמור כ"ז בתהלים. במזמור זה דוד שופך את ליבו על מצבו האישי ועל הניכור שהוא חש מכולם, אך בד בבד הוא מזכיר שמי שנחלץ לעזרתו הוא בורא עולם

אי אפשר להגדיר משהו כשלם, מבלי להסתכל על המכלול. לדוגמא: אם השולחן שבור, גם אם אחת מרגליו נותרה שלמה, אף אחד לא יגדיר את הרגל כמשהו שלם

אני באמצע חיי, כבר מזמן בחרתי את דרכי ומאוחר מידי לשנות אותה. משפחתי חינכה אותי בדרך מסוימת, אני חלק מחברה, איך אני יכול להשתנות ולשנות את הרגלי?

מהו ההבדל בין האוזן לבין שאר אברי החישה, ומה ניתן ללמוד מן המבנה המיוחד הזה? על החשיבות הגדולה של השמיעה