כל התכנים של הרב משה שיינפלד

כולנו מועדים בשלב כזה או אחר. מוכרחים אנו להתאזר בגבורה ולהשתדל לא לחטוא, אולם כשזה כן קורה, אל לנו ליפול אל תוך זרועות הייאוש ובכך להילכד בשנית ברשתו של היצר.

התורה הזאת היא כנפי הנשרים של בני ישראל, שהרימה אותם מעל כל הקשיים ומעל כל העמים שהפכו מזמן לאבק בגלקסיה

הבריתות שהיו עד עכשיו הן שכל אחד קיבל על עצמו את שמירת תרי"ג המצוות. בברית הזו, נוסף על כל אחד מישראל שעבוד להיות ערב על שמירת המצוות של כל אחד מישראל

אחת העצות שה"סבא" מקלם נותן לאדם כדי לצאת זכאי בדינו היא להיות איש כלל, איש שרבים צריכים לו. כשהוא הופך להיות חלק מהכלל ואף משמעותי לכלל, סיכויו לשנה מבורכת גדלים בהרבה

כשאדם מהדר במצוות השבת אבדה ברובד הממוני, זה מעורר את מידת הרחמים והבורא נוהג אף הוא עם בניו במידת הרחמים, והוא יוצא לחפשם ולהשיבם לגבולם

אם השולחן שבור, גם אם אחת מרגליו נותרה שלימה, אף אחד לא יגדיר את הרגל כמשהו שלם. אם אדם לא חי עם השם אלוקיו, חלילה, הרגל אולי שלימה, אבל השולחן שבור

מציאות החיים היא, שכמעט כל דבר טוב נקנה בייסורים. אדם מוכרח לעמול ולהזיע קשה כדי להשיג הישגים ותוצאות בכל תחום מתחומי החיים, בפרט בעניינים רוחניים

אדם אכל פרוסת לחם, והוא מודה לאלוקיו לא רק על הלחם, אלא על יציאת מצרים, על הברית, על התורה, על עצם החיים, על יופי וחן העולם, על החסדים המקיפים אותו מכל עבר

ככול שבני אדם מתיישנים בתוך סביבתם, כך הם מתרחקים יותר ממקורם הראשון, ושוכחים את הנסיבות שהולידו את המצב הנוכחי

בימים אלו, עלינו לעשות חשבון נפש ולשאול את עצמינו, האם מוותרים אנו על האמת למען השלום?

מדוע הטריח עצמו רבי חיים עוזר גרודזינסקי לעזור למי שבקש הכוונה בדרכו, ואיך זה קשור לערי המקלט?

אכן כן. הבושה גרמה לחורבן ירושלים, ולא משנה כמה בר קמצא רשע - המסר שיש מהסיפור הוא, כמה גדול כוח הבושה

צירופן של אותיות שמו של הבורא על שמות בני ישראל, מסמל את הרעיון שאלוקים "קשר" את עצמו יחד עם בניו, כדי שהם לא ילכו לאיבוד. עניין זה מהווה נחמה אדירה עבורנו בגלות הארוכה

תכונה זו של "והצנע לכת" – החשובה כל כך לאדם הפרטי בחייו האישיים, היא תכונת ה"הן עם לבדד ישכון" שבלעם הצליח לזהות אצל עם ישראל

כשמרים נפטרה והבאר פסקה מלפעול, אלוקים מבקש ממשה לדבר אל הסלע. מה לדבר אליו? "תיתן מים"? וכי הסלע בר שמיעה?

בעלי הדין עצמם, יש לכל אחד מהם טענה הגיונית, שיש לבררה בבית הדין. אולם כאשר מצטרפים "מחנות" וטפילים לכל אחד מהצדדים, האש כבר מתלהטת

כל אחד מאתנו מכיר את התופעה, ששני אנשים רואים את אותו דבר, ולמרות זאת כל אחד מפרש את מה שהוא ראה באופן הפוך מהשני. משום שלראייה קדם רצון, והרצון משפיע על הפרשנות של הראייה

כשאדם מתכונן לקראת מכה, הוא מתגונן מפניה ובכך הוא ממעיט את עוצמתה. אולם אם הוא לא מתכונן לבוא המכה, גם מכה קטנה עלולה להזיק. אפקט ההפתעה יכול להיות קטלני

אם במצב הזה אינך יכול להתקדם, מתי כן תוכל? הרי כל החיים הם רוויי קשיים, ולעולם לא תגיע למצב בו תהיה משוחרר לגמרי מקשיים

אם אדם היה מקדיש אפילו רק חצי דקה של מחשבה והתבוננות לפני מעשיו, חמישים אחוז מהמעשים לא היו נעשים, וכולם היו מרוויחים מכך