כל התכנים של דודו כהן

היה די ברור שהמשימה כמעט בלתי אפשרית, אבל הייתי נחוש להוציא מפרופ' חצרוני איזשהו רגש יהודי

הטור הזה אמנם מכליל, ומובן שלא כל השמאל הוא מקשה אחת. אבל לא רק לתקשורת השמאל מותר להכליל, נכון?

ישנו עיוות שקיים עשרות שנים בעיתונות הכללית, והציבור הרחב כבר מקבל אותו כמובן מאליו: תכני בידור שלועגים לאנשים, מלבינים את פניהם ברבים – והעולם שותק (וצוחק). מתי העיוות הזה יפסק?

גם היום יש אנשים שקונים תקליטים, מדפיסים ומפתחים אלבומי תמונות, ומבינים שההתרגשות מסלסלת השוקולדים שקיבלו הורינו במפעל לקראת פורים, לא תשווה לכל השפע שיש היום. לכולם יש מכנה משותף אחר

אני לא שופט את יאיר שרקי, אלא בעיקר עצוב עבורו. הוא נקלע לסיטואציה קשה מנשוא ומתמודד עם דברים שאין לנו מושג לגביהם. לבי לבי איתו. אבל בכל זאת, משהו אחד בפוסט שכתב, צרם לי

חתונה היא אירוע חשוב ומרגש באופן עקרוני, ללא ספק. אז למה אני כבר בקושי מתרגש מסוג מסוים של חתונות? (בעיקר מהצד הלא-דתי של המפה)

יום ההולדת שלי קרוב (אל תשאלו באיזה תאריך בדיוק), וזה הזמן לדבר קצת על המטענים שמתלווים ליום הזה. וגם אם חוגגים אותו – אז שיהיה ברור, רק בתאריך העברי, כן?

אחרי כמעט 20 שנה, גם כתבה במקומון שהתקיפה ולעגה לי, מקבלת פרופורציות אחרות

נסעתי בלב תל אביב, ולא יכולתי לעצור את המחשבות. רבים חושבים שאתם מנותקים וחסרי ערכים, אבל אני מכיר אתכם קצת יותר מקרוב

בעבר הייתי סקפטי באשר לגיוס כמות משמעותית של מזכי הרבים. בסופו של דבר מצאנו אלפים רבים, ובקרוב נצדיע להם בגדול, בכנס מפיצים ענק ונדיר

חשבתי לקצר את הדרך ולזכות לישועה, לפרי הבטן המיוחל, דרך כבישים עוקפים, באבות ומקובלים. אבל למזלנו, הקב"ה לא ויתר עלינו בקלות

בתוך מערבולת של מסחריות וחוסר מקוריות בתעשיית המוזיקה – אהרן רזאל הוא אי של שפיות, יצירתיות פורצת וחיזוק לימוד התורה דווקא דרך המוזיקה והשירים

הם לא יבינו איך סיגריות נמכרו כאן באין מפריע, איך קבוצות פרוגרסיביות רועשות ואלימות ניסו לחבל במוסד המשפחה, ואיך היו אנשים שטענו שיכולה להיות בריאה ללא בורא

לבעלי תשובה ומתחזקים יש המון תירוצים למה לא לחבוש כיפה. אבל מול כל התירוצים, צריכים לזכור משהו אחד חשוב ועקרוני. ויש גם סיפור על חתונה מאכזבת, שהולידה החלטה חשובה

אף פעם לא הבנתי איך בתקופת התנ"ך אנשים התמסרו לפסלים, השקיעו בהם כל כך הרבה, הפכו אותם לדבר מרכזי בחייהם. אבל עכשיו בדור הסמארטפונים, הכל הרבה יותר מובן

עוברים חרם, שיימינג, או שסתם מתקשים למצוא חברים? אולי הסיפור האישי הקטן שלי יתן לכם תקווה

לגלות לראשונה את הלכות בורר, לשמוע מההורים "אתה ממציא דברים חדשים", להרגיש שהחברים בטוחים שמשהו קרה לך, ולהתחיל להתייחס אל צבע הגרביים. חייו של בעל התשובה המצוי

בעקבות יציאת האלבום הפנומנלי "שולי שר בניון", יצאתי לראיין את רנד ובניון לעונה השלישית של "מסע בין נשמות". התובנות היו בלתי נמנעות

הוא היה הראשון מבין האמנים הבכירים שחזר בתשובה, הוא היה מהראשונים שגיבשו תפיסה כמעט-מהפכנית כלפי הנוער המתמודד, הוא היה יהודי צדיק שהיה מוערך בעולם החילוני – אבל נטש אותו, התמקד בתכלית והסתפק במועט גשמי. איזו נשמה גדולה ועצומה היתה לרב אורי זוהר זצ"ל. איזה עצב, איזה אובדן

מרגש ומחמם לב – וגם כואב - לראות את התגובות של ההורים בקהילה החדשה שהקמנו בהידברות עם דן טיומקין. אם גם אתם מתמודדים עם נוער מורכב, אל תפספסו את ההזדמנות הנדירה לשתף, להתייעץ ולקבל מידע קריטי וחשוב