הָרַב עֶזְרָא עֲטִיָּה: מֵעֲשָׁשִׁית לְאוֹר גָּדוֹל

"אַתְּ רוֹצָה שֶׁאַפְסִיק, אִמָּא?"

לֵאָה הִתְעוֹרְרָה בְּבַת אַחַת מֵהַנִּמְנוּם שֶׁתָּקַף אוֹתָהּ וְנִעְנְעָה אֶת יָדָהּ כְּדֵי לְגָרֵשׁ אֶת שְׁיָרֵי הָעֲיֵפוּת שֶׁדָּבְקוּ בָּהּ. "לֹא, כְּלָל וּכְלָל לֹא", הֵשִׁיבָה בִּמְהִירוּת, "עֲדַיִן מֻקְדָּם, בְּנִי, הַמְשֵׁךְ לִלְמֹד".

הִבִּיט עֶזְרָא בְּאִמָּא, וּלְרֶגַע הִתְחוֹלְלָה בְּקִרְבּוֹ מִלְחָמָה. מֶה עָלָיו לַעֲשׂוֹת? לִסְגֹּר אֶת הַגְּמָרָאֹ, כְּדֵי שֶׁאִמָּא הָעֲיֵפָה מֵעֲמַל הַשָּׁבוּעַ תּוּכַל לָלֶכֶת לִישֹׁן? לְהַמְשִׁיךְ לִלְמֹד? שְׁנִיּוֹת אֲחָדוֹת אָרְכָה הַהִתְלַבְּטוּתֹ. עֶזְרָא יָדַע שֶׁאֵין דָּבָר הַמְשַׂמֵּחַ אֶת אִמָּא כְּמוֹ הַלִּמּוּד שֶׁלּוֹ. לָכֵן צָלַל חֲזָרָה לְדַף הַגְּמָרָא, מִתְרַכֵּז הֵיטֵב בַּלִּמּוּד. מִזָּוִית עֵינוֹ הִבְחִין שֶׁקִּמְטֵי הַדְּאָגָה שֶׁעַל פָּנֶיהָ שֶׁל אִמָּא הִתְיַשְּׁרוּ, וְכָל כֻּלָּהּ אוֹמֶרֶת אֹשֶׁר וָנַחַת.

*

בְּבַיִת קָטָן וְדַל בִּירוּשָׁלַיִם גָּרוּ הַנַּעַר עֶזְרָא וְאִמּוֹ. אַךְ לִפְנֵי זְמַן קָצָר זָכוּ לַעֲזֹב אֶת סוּרְיָה וְלַעֲלוֹת לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֲבָל לֹמנוחה ולנחלה לא הגיעו. מִיָּד כְּשֶׁעָלוּ נִפְטַר אַבָּא, וְעֶזְרָא נוֹתַר לְבַדּוֹ עִם אִמּוֹ.

בְּאוֹתָהּ תְּקוּפָה הָיָה הָרָעָב נַחֲלָתָן שֶׁל מִשְׁפָּחוֹת רַבּוֹת, וּמַרְבִּית הַנְּעָרִים בְּגִילוֹ שֶׁל עֶזְרָא יָצְאוּ לַעֲבֹד כְּדֵי לַעֲזֹר בְּפַרְנָסַת מִשְׁפַּחְתָּם. "עֶזְרָא שֶׁלִּי לֹא יֵצֵא לַעֲבֹד", הִבְטִיחָה אִמּוֹ. "הוּא יֵשֵׁב וְיִלְמַד תּוֹרָה וְעִם הַפַּרְנָסָה נִסְתַּדֵּר..."

סְעוּדַת שַׁבָּת. נֵרוֹת דּוֹלְקִים. אִמָּא הִגִּישָׁה לַשֻּׁלְחָן אֶת הַמַּטְעַמִּים שֶׁהֵכִינָה מִלֵּב אוֹהֵב. הָאֹכֶל הָיָה דַּל, אֲבָל בַּבַּיִת שָׁכְנָה נְהָרָה. לֵאָה, אִמּוֹ שֶׁל עֶזְרָא, הִבִּיטָה בּוֹ וְנִגְּבָה בַּחֲשַׁאי דִּמְעָה... אֶל הַנַּעַר הַזֶּה  הִתְפַּלְּלָה כָּל חַיֶּיהָ, מִכָּל מִשְׁמָר שָׁמְרָה אִמָּא עַל עֶזְרָא שֶׁלָּהּ, שֶׁיִּגְדַּל כֻּלּוֹ קֹדֶשׁ לַד'.

הַסְּעוּדָה הִסְתַּיְּמָה, הַמִּטָּה הָיְתָה מֻצַּעַת וּמַזְמִינָה. אֲבָל עֶזְרָא אֲפִלּוּ לֹא הִסְתַּכֵּל לְכִוּוּנָהּ. לֹא זוֹ הַמְּנוּחָה שֶׁאֵלֶיהָ עוֹרֶגֶת נַפְשׁוֹ, לֹא כָּךְ הוּא יַעֲבִיר אֶת הַשַּׁבָּת. לִלְמֹד תּוֹרָה, לִצְלֹל בְּיַם הַגְּמָרָא, זֶה מַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ.

חֲשֵׁכָה שָׂרְרָה בַּבַּיִת, הַמְצָאַת הַחַשְׁמַל הַמֻּפְלָאָה שֶׁנִּרְאֵית לָנוּ כֹּה טִבְעִית, לֹא הָיְתָה קַיֶּמֶת בְּאוֹתָם יָמִים. רַק אֶפְשָׁרוּת אַחַת לְלִמּוּד הָיְתָה - לִלְמֹד לְאוֹר הַנֵּר אוֹ לְאוֹרָהּ שֶׁל מְנוֹרַת הַנֵּפְטְ, הָעֲשָׁשִׁית. אָמְנָם בַּבַּיִת הָיְתָה מְנוֹרַת נֵפְטְ שֶׁהֵטִילָה אוֹר, אֲבָל עֶזְרָא עֲדַיִן לֹא יָדַע מַה יַּעֲשֶׂה.

הִסְתַּכֵּל עֶזְרָא עַל הָעֲשָׁשִׁית, הֲלֹא הִיא מְנוֹרַת הַנֵּפְטְ, וְהִתְלַבֵּט... גַּם אִמָּא הִסְתַּכְּלָה וְהֵבִינָה... הֲלָכָה מְפֹרֶשֶׁת אוֹמֶרֶת, "לֹא יִקְרָא אָדָם בְּלֵיל שַׁבָּת לְאוֹר הַנֵּר, שֶׁמָּא יַטֶּה אֶת הַשֶּׁמֶן אֶל הַנֵּר כְּדֵי לְהַרְבּוֹת אוֹר". הָאֵם הֵבִינָה עַד כַּמָּה רוֹצֶה הַבֵּן שֶׁלָּהּ לִלְמֹד תּוֹרָה, אֲבָל הוּא לֹא יָכוֹל לִלְמֹד לְאוֹר הַנֵּר. אָסוּר לוֹ לָשֶׁבֶת לְבַד עִם הַנֵּר, שֶׁמָּא לֹא יָשִׂים לֵב, יַטֶּה אֶת הַשַּׁלְהֶבֶת וְיַגְדִּיל אֶת הָאוֹר בִּמְנוֹרַת הַנֵּפְטְ.

"תּוּכַל לִלְמֹד, עֶזְרָא", אָמְרָה אִמָּא וְקוֹלָהּ רַךְ וְאוֹהֵב, "אֲנִי מִמֵּילָא לֹא עֲיֵפָה, יָשַׁנְתִּי הֵיטֵב בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁבוּעַ, וְכָל הַהֲנָאָה שֶׁלִּי הִיא לִרְאוֹת אוֹתְךָ לוֹמֵד".

רַק הַמִּשְׁפָּט הָאַחֲרוֹן אֲמִתִּי לַחֲלוּטִין. לֵאָה, אִמּוֹ שֶׁל הַנַּעַר הַמַּתְמִיד, נֶהֶנְתָה לִרְאוֹת אֶת עֶזְרָא לוֹמֵד, אֲבָל הַמִּשְׁפָּטִים הָאֲחֵרִים אֵינָם נְכוֹנִים כְּלָל... אִמָּא עֲיֵפָה מְאֹד, הִיא לֹא נָחָה כָּל הַשָּׁבוּעַ. שַׁבָּת הוּא הַיּוֹם שֶׁבּוֹ הִיא יְכוֹלָה לָנוּחַ, אֲבָל מַהִי שֵׁנָה וּמְנוּחָה לְעֻמַּת לִמּוּד הַתּוֹרָה שֶׁל בְּנָהּ? וְאֵיךְ תּוּכַל לַעֲלוֹת עַל יְצוּעָהּ אִם חָשְׁקָה נַפְשׁוֹ שֶׁל עֶזְרָא בְּלִמּוּד תּוֹרָה?

כָּךְ יָשַׁב עֶזְרָא וְהָגָה בַּתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, וְאִמָּא יָשְׁבָה לְיָדוֹ וְשָׁמְרָה שֶׁלֹּא יַטֶּה אֶת הַנֵּר. שָׁעָה חָלְפָה וְעוֹד אַחַת, וְהִנֵּה, כְּבָר הַרְבֵּה אַחֲרֵי חֲצוֹת, אֲבָל בַּבַּיִת, כְּשֶׁקּוֹל הַלִּמּוּד מִתְנַגֵּן, אִישׁ אֵינוֹ מַבְחִין בַּזְּמַן הַחוֹלֵף.

וּבְכָל זֹאת, אִמָּא עֲיֵפָה, לְרֶגַע כִּמְעַט נֶעֶצְמוּ שְׁמוּרוֹת עֵינֶיהָ, אֲבָל מִיָּד פָּקְחָה אוֹתָן בִּמְהִירוּת. הִיא לֹא תִּישַׁן עַכְשָׁו. כָּל זְמַן שֶׁבְּנָהּ לוֹמֵד תּוֹרָה, הִיא רוֹצָה לִהְיוֹת לְיָדוֹ, לִזְכּוֹת לִהְיוֹת חֵלֶק בְּתוֹרָתוֹ.

הַיָּרֵחַ שֶׁטִּיֵּל בְּנַחַת מֵעַל בָּתֵּי יְרוּשָׁלַיִם עָצַר לְרֶגַע וְהִבִּיט בִּתְמִיהָה בָּאֵם וּבִבְנָהּ. חֹשֶׁךְ שָׂרַר בַּיְקוּם, הַשְּׁנַיִם יָכְלוּ לַעֲלוֹת עַל יְצוּעָם, אֲבָל הַנַּעַר הַזֶּה, יוֹתֵר מִשֶּׁהוּא רוֹצֶה לִישֹׁן, כָּמְהָה נַפְשׁוֹ לֵאלֹקִים וּלְתוֹרָתוֹ, וְאִמָּא נִצְּבָה לִימִינוֹ, לְסַיֵּעַ בְּיָדוֹ.

כָּךְ חָזַר הַסִּפּוּר עַל עַצְמוֹ מִדֵּי לֵיל שַׁבָּת. הָאֵם וְהַבֵּן יָשְׁבוּ בְּיַחַד, בְּלֵב שְׁנֵיהֶם אַהֲבָה לַתּוֹרָה, שְׁנֵיהֶם הָיוּ מוּכָנִים לִמְסֹר אֶת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם לְמַעֲנָהּ.

לֵיל שַׁבָּת אֶחָד הָיְתָה לֵאָה, אִמּוֹ שֶׁל הַנַּעַר, עֲיֵפָה בִּמְיֻחָד. הָעֲיֵפוּת לֹא הִרְפְּתָה מִמֶּנָּה, שְׁמוּרוֹת עֵינֶיהָ נֶעֶצְמוּ כִּמְעַט מֵאֲלֵיהֶן.

בְּכָל זֹאת, מוּל הַלַּהַט בְּעֵינָיו שֶׁל בְּנָהּ, מוּל הָרָצוֹן הָעַז לִלְמֹד, מֵעוֹלָם לֹא נִצְּבָה אֲדִישָׁה. גַּם הַפַּעַם יָשְׁבָה וְשָׁמְרָה עָלָיו שֶׁלֹּא יַטֶּה אֶת הַנֵּר, וְהִנֵּה... בְּלִי שֶׁתִּרְצֶה וּבְלִי שֶׁתָּשִׂים לֵב נֶעֶצְמוּ עֵינֶיהָ אַט אַט...

אִמָּא נִסְּתָה לְהִלָּחֵם בָּעֲיֵפוּת שֶׁתָּקְפָה אוֹתָהּ. הִיא פָּקְחָה אֶת עֵינֶיהָ בְּכֹחַ, נִסְּתָה לְהִתְרַכֵּז בַּמַּרְאֶה שֶׁל בְּנָהּ הַלּוֹמֵד, הַמַּרְאֶה שֶׁתָּמִיד מֵשִׁיב אֶת נַפְשָׁהּ וּמֵבִיא לָהּ כֹּחַ. גַּם הַפַּעַם הִיא הִתְחַזְּקָה, אֲבָל רַק לְדַקּוֹת אֲחָדוֹת... אַחַר כָּךְ שׁוּב הִתְגַּבְּרָה הָעֲיֵפוּת, שׁוּב נֶעֶצְמוּ הָעֵינַיִם.

בֵּינְתַיִם לָמַד עֶזְרָא, קוֹל לִמּוּדוֹ הַמָּתוֹק מַרְנִין אֶת חַדְרֵי לִבָּהּ. לְפֶתַע הֵרִים הַבֵּן עֵינַיִם דְּאוּגוֹת. הוּא הִסְתַּכֵּל עַל אִמָּא הַטּוֹבָה, שֶׁכָּל כָּךְ מְסַיַּעַת לוֹ בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה, עַל אִמָּא שֶׁחוֹתֶרֶת יַחַד אִתּוֹ לַמַּטָּרָה הַמְשֻׁתֶּפֶת, וְרָאָה עַד כַּמָּה הִיא עֲיֵפָה.

"אִמָּא עֲיֵפָה", אָמַר לְעַצְמוֹ הַנַּעַר, שֶׁמִּדּוֹתָיו הַטּוֹבוֹת לָחֲשׁוּ לוֹ שֶׁעָלָיו לְהַפְסִיק לִלְמֹד וּלְהַנִּיחַ לְאִמָּא לִישֹׁן. הוּא לֹא רָצָה לְהַפְרִיעַ לָהּ, וּבְשֶׁקֶט בְּשֶׁקֶט סָגַר אֶת הַגְּמָרָא...

וְאִמָּא, הִיא הִרְגִּישָׁה... בְּבַת אַחַת הִתְנַעֲרָה מִמְּקוֹמָהּ וְהִבִּיטָה בְּעֶזְרָא הַיָּקָר שֶׁלָּהּ. "הַמְשֵׁךְ בְּנִי", בִּקְּשָׁה אִמָּא מֵעֶזְרָא, "הַמְשֵׁךְ לִלְמֹד, סְלַח לִי כִּי נִמְנַמְתִּי קַלּוֹת, אֲבָל זֶהוּ, עֲיֵפוּתִי חָלְפָה לַחֲלוּטִין. הַמְשֵׁךְ נָא..."

עֶזְרָא הִסֵּס. כַּמָּה רוֹצֶה הוּא לְהַמְשִׁיךְ, אַךְ מִצַּד שֵׁנִי, הוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ אִם מֻתָּר לוֹ... הֵן אִמָּא עֲיֵפָה, רַק בִּגְלָלוֹ הִיא לֹא יְכוֹלָה לָלֶכֶת לִישֹׁן.

"לְכִי לִישֹׁן, אִמָּא", אָמַר עֶזְרָא בְּקוֹל מַפְצִיר וּמְבַקֵּשׁ, אֲבָל אִמָּא נִעְנְעָה בִּנְחִישׁוּת אֶת רֹאשָׁהּ לִשְׁלִילָה. "לֹא, עֶזְרָא, עֲדַיִן מֻקְדָּם מִדַּי לָלֶכֶת לִישֹׁן. חֲזֹר לִלְמֹד, וַאֲנִי מַבְטִיחָה לְךָ שֶׁכָּל עוֹד אֲנִי בַּחַיִּים, אֶשְׁמֹר אֶת לִמּוּדְךָ כָּל לֵיל שַׁבָּת. לֹא אוּכַל לִישֹׁן אִם אֵדַע שֶׁגָּרַמְתִּי לְבִטּוּל תּוֹרָה".

עֶזְרָא הִסְתַּכֵּל חֲלִיפוֹת עַל הַגְּמָרָא וְעַל אִמָּא. הוּא יָדַע שֶׁאִם יַפְסִיק לִלְמֹד, תִּצְטַעֵר אִמָּא צַעַר רַב מְאֹד. לָכֵן פָּתַח שׁוּב אֶת הַגְּמָרָא וְצָלַל בְּיַם הַלִּמּוּד.

וְאִמָּא, כָּל עֲיֵפוּתָהּ עָבְרָה וּפָגָה לָהּ... בִּנְחִישׁוּת שֶׁל אִמָּא יְהוּדִיָּה הִמְשִׁיכָה לִשְׁמֹר עַל הָעֲשָׁשִׁית, שֶׁלֹּא יַטֶּה אוֹתָהּ עֶזְרָא הַיָּקָר הלּוֹמֵד תּוֹרָה...

שָׁנִים חָלְפוּ. עֶזְרָא גָּדַל וְהָיָה לְרַבִּי עֶזְרָא עֲטִיָּה, מִגְּדוֹלֵי עֲדוֹת הַמִּזְרָח שֶׁעָמְדוּ לְעַם יִשְׂרָאֵל. לֵילוֹת הַשַּׁבָּת שֶׁבָּהֶם יָשְׁבוּ אִמָּא וּבֵן בְּדַלּוּת וּבַעֲנִיּוּת אַךְ בִּנְחִישׁוּת וּבְאַהֲבַת תּוֹרָה נֶחְקְקוּ בֵּין דַּפֵּי הַהִיסְטוֹרְיָה וְהָפְכוּ אֶת הָעֲשָׁשִׁית הַקְּטַנָּה, הַמְהַבְהֶבֶת בְּאִישׁוֹן לַיִל, לַאֲבוּקָה גְּדוֹלָה, שֶׁאוֹרָהּ הֵאִיר אֶת הָעוֹלָם הַיְּהוּדִי כֻּלּוֹ.

מתולדותיו:

נוֹלַד בְּי"ז בִּשְׁבָט התרמ"א בְּחַלֶבּ שֶׁבְּסוּרְיָה. בְּגִיל שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה עָלָה עִם הוֹרָיו לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בירושלים, שם התייתם מאביו. למרות הדחקות בבית אמו האלמנה, השקיע ראשו ורובו בתורה, בישיבת אוהל מועד בשכונת הבוכרים, והיה לתלמידו של הרב אברהם עדס זצ"ל. 

בִּתְקוּפַת מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הָרִאשׁוֹנָה בָּרַח לְמִצְרַיִם מחשש שיגייסוהו התורכים, שם פתח את "ישיבת אהבה ואחווה".

 בשנת תרע"ט חָזַר לירושלים והֵחֵל לִלְמֹד בִּישִׁיבַת פּוֹרָת יוֹסֵף. כְּשֶׁנִּפְטַר רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה, הָרַב שְׁלֹמֹה לָנִיאָדוֹ, הָפַךְ לִהְיוֹת לְרֹאשׁ הַיְשִׁיבָה. בְּתַפְקִיד זֶה כִּהֵן בְּמֶשֶׁךְ כְּאַרְבָּעִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה. הָרַב עֲטִיָּה הֶעֱמִיד תַּלְמִידִים רַבִּים ובֵּינֵיהֶם הָרַב עוֹבַדְיָה יוֹסֵף.

נִפְטַר בְּמוֹצָאֵי לַ"ג בָּעֹמֶר, י"ט בְּאִיָּר תש"ל. נִטְמַן בְּהַר הַמְּנוּחוֹת בְּגִבְעַת שָׁאוּל בִּירוּשָׁלַיִם.

סְפָרָיו וְחִבּוּרָיו הָיוּ בִּישִׁיבַת פּוֹרָת יוֹסֵף וְאָבְדוּ כְּשֶׁהַיְשִׁיבָה נָפְלָה בִּזְמַן מִלְחֶמֶת הַשִּׁחְרוּר. זיע"א .