הבן יקיר לי
רבי משה פיינשטיין: שִׁמְרוּ עַל בְּנִי!
רַבִּי דָּוִד, אָבִיו שֶׁל מוֹיְשָׁלֶ'ה, עוֹמֵד מֵהַצַּד וּלְרֶגַע מַחְוִירוֹת פָּנָיו. שָׁקֵט הוּא מִטִּבְעוֹ, וּבְדֶרֶךְ כְּלָל אֵינוֹ מְדַבֵּר בְּקוֹל, אוּלָם הַפַּעַם אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְגַּבֵּר עַל עַצְמוֹ, וְהוּא זוֹעֵק בְּקוֹל שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר: "מָה אַתֶּם עוֹשִׂים, רַבּוֹתַי? הֲרֵי אַתֶּם הוֹרְסִים אֶת הַבֵּן שֶׁלִּי!"
- ש. שוורצמן /
- פורסם ד' כסלו התשע"ה
"תִּרְאֶה, עֵצִים!" צוֹוֵחַ יֶלֶד אֶחָד בְּהִתְרַגְּשׁוּת תּוֹךְ שֶׁהוּא מַרְאֶה לְאָבִיו שֶׁיּוֹשֵׁב לְצִדּוֹ אֵיךְ הָעֵצִים חוֹלְפִים בִּיעָף עַל פְּנֵיהֶם, "וְהִנֵּה בָּתִּים! הִגַּעְנוּ לִכְפָר קָטָן, נָכוֹן? לְאָן הִגַּעְנוּ, אַבָּא?"
יֶלֶד קָטָן נוֹסֵעַ לָרִאשׁוֹנָה מִבֵּיתוֹ שֶׁבַּכְּפָר. הוּא יוֹשֵׁב בַּכִּרְכָּרָה הַמִּטַּלְטֶלֶת וּמַבִּיט בְּהִשְׁתָּאוּת בָּעֵצִים וּבַבָּתִּים...
וּלְיַד הַיֶּלֶד הַזֶּה יוֹשֵׁב יֶלֶד נוֹסָף, מוֹיְשָׁלֶ'ה. גַּם הוּא לֹא הִרְבָּה לָצֵאת עַד כֹּה מִבֵּיתוֹ, אֲבָל הוּא, בְּשׁוֹנֶה מֵהַיֶּלֶד הַשֵּׁנִי, אֵינוֹ מִתְפַּעֵל וְאֵינוֹ מִתְרַגֵּשׁ כְּלָל. בָּתִּים? עֵצִים? עָרִים וּכְפָרִים שֶׁחוֹלְפִים בִּיעָף עַל פְּנֵיהֶם? כָּל אֵלּוּ אֵינָם מְעַנְיְנִים אוֹתוֹ כְּלָל. אֵיךְ יִתְרַגֵּשׁ מוֹיְשָׁלֶ'ה מֵעֵץ אוֹ מִבַּיִת, אִם הוּא נוֹסֵעַ עַכְשָׁו עִם אַבָּא לְפֶּטֶרְבּוּרְג?
עֵינָיו הַטְּהוֹרוֹת שֶׁל מוֹיְשָׁלֶ'ה נִפְגָּשׁוֹת בְּמַבָּטוֹ שֶׁל אַבָּא, וּשְׁנֵיהֶם מְחַיְּכִים בְּהִתְרַגְּשׁוּת. הֵם מִתְקָרְבִים לָעִיר פֶּטֶרְבּוּרְג, וּמוֹיְשָׁלֶ'ה מַרְגִּישׁ אֵיךְ לִבּוֹ פּוֹעֵם בְּהִתְרַגְּשׁוּת, יַחַד עִם קוֹל נְקִישׁוֹת פַּרְסוֹת הַסּוּסִים. עוֹד מְעַט קָט יַגִּיעוּ, וּמוֹיְשָׁלֶ'ה פַיינְשְׁטֵיין, הַיֶּלֶד בֶּן הָעֶשֶׂר, יִזְכֶּה לִהְיוֹת נוֹכֵחַ, לָרִאשׁוֹנָה בְּחַיָּיו, בַּאֲסֵפַת הָרַבָּנִים.
כְּבָר לִפְנֵי מִסְפַּר שָׁבוּעוֹת הִבְטִיחַ לוֹ אַבָּא שֶׁיִּקַּח אוֹתוֹ עִמּוֹ לַאֲסֵפַת הָרַבָּנִים בְּפֶּטֶרְבּוּרְג. כַּמָּה הִתְרַגֵּשׁ לְשֵׁמַע הַהַבְטָחָה! מֵאוֹתוֹ רֶגַע סָפַר אֶת הָרְגָעִים וְהַדַּקּוֹת, בְּתִקְוָה שֶׁשּׁוּם דָּבָר לֹא יִשְׁתַּנֶּה חָלִילָה וְאַף תָּכְנִית לֹא תִּתְבַּטֵּל בָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן...
וּבֶאֱמֶת, הִגִּיעַ הָרֶגַע. מוֹיְשָׁלֶ'ה וְאַבָּא נִפְרְדוּ מִבְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה, עָלוּ עַל הַכִּרְכָּרָה וְנָסְעוּ בְּיַחַד. הַסּוּסִים דָּהֲרוּ בִּמְהִירוּת, יְלָדִים מִשְׁתָּאִים הִבִּיטוּ מֻקְסָמִים בַּנּוֹף הַחוֹלֵף, רַק מוֹיְשָׁלֶ'ה לֹא הִבְחִין בְּכָל הַחֲגִיגִיּוּת שֶׁסָּבִיב. מַה לּוֹ וְלַנּוֹף אִם נוֹסֵעַ הוּא עַכְשָׁו לַאֲסֵפַת הָרַבָּנִים?
וְהִנֵּה, הֵם כְּבָר מַגִּיעִים לְפֶּטֶרְבּוּרְג, לְבֵיתוֹ שֶׁל רַב הָעִיר. בַּבַּיִת רַבָּה הַתְּכוּנָה וְהַהִתְרַגְּשׁוּת. הַדֶּלֶת סַבָּה עַל צִירָהּ, נִפְתַּחַת שׁוּב וָשׁוּב. רַבָּנִים מִכָּל רוּסְיָה מַגִּיעִים לְעִיר הַבִּירָה, לְבֵיתוֹ שֶׁל הָרַב, כְּדֵי לָדוּן בְּעִנְיְנֵי הַשָּׁעָה. "הִנֵּה הַמָּקוֹם", אוֹמֵר רַבִּי דָּוִד, אָבִיו שֶׁל מוֹיְשָׁלֶ'ה, וְלוֹחֵץ בְּהִתְרַגְּשׁוּת אֶת הַיָּד שֶׁל בְּנוֹ. מוֹיְשָׁלֶ'ה מֵשִׁיב בִּלְחִיצַת יָד. עוֹד רֶגַע וְנִשְׁמָתוֹ נֶעֱתֶקֶת מֵרֹב הִתְרַגְּשׁוּת.
אָבִיו שֶׁל מוֹיְשָׁלֶ'ה מַכִּיר אֶת בְּנוֹ; הוּא יוֹדֵעַ שֶׁאֶת הַיֶּלֶד הַזֶּה אֵין טַעַם לִשְׁלֹחַ הַחוּצָה בְּדִבּוּרִים כְּמוֹ "לֵךְ תְּשַׂחֵק", "חַכֵּה לִי בַּחוּץ וְתוּכַל לָרוּץ בֵּינְתַיִם עִם יְלָדִים בְּנֵי גִּילְךָ". כַּדּוּר? מִשְׂחָק אַחֵר? לֹא וָלֹא, נַפְשׁוֹ שֶׁל מוֹיְשָׁלֶ'ה שֶׁלּוֹ חוֹשֶׁקֶת בַּתּוֹרָה. הִנֵּה, כְּבָר מוֹצֵא רַבִּי דָּוִד לִבְנוֹ חֶדֶר צְדָדִי שֶׁבּוֹ יוּכַל לָשֶׁבֶת וְלַהֲגוֹת בַּתּוֹרָה כְּאַוַּת נַפְשׁוֹ, שָׁם יִלְמַד וִיחַכֶּה לוֹ עַד שֶׁתִּסְתַּיֵּם הָאֲסֵפָה...
וְאָכֵן, עַד מְהֵרָה כְּבָר שָׁקוּעַ מוֹיְשָׁלֶ'ה בֶּן הָעֶשֶׂר בְּלִמּוּדוֹ. לִרְגָעִים שׁוֹכֵחַ אֵיפֹה הוּא נִמְצָא, שֶׁכֵּן שָׁקוּעַ הוּא כָּל כֻּלּוֹ בַּהֲוָיוֹת הַלִּמּוּד. מִצְחוֹ מִתְקַמֵּט בְּנִסָּיוֹן לְהָבִין אֶת הַסּוּגְיָה.
וּבְכָל זֹאת, מִדֵּי פַּעַם נֶעֱצָר מוֹיְשָׁלֶ'ה. רְחָשִׁים עוֹלִים מֵהַחֶדֶר הַשֵּׁנִי, וְהַיֶּלֶד הָרַךְ נוֹשֵׁם עָמֹק לְקִרְבּוֹ בְּאֹשֶׁר רַב אֶת הָאֲוִיר הַנִּפְלָא שֶׁבִּמְחִצָּתָם שֶׁל גְּדוֹלֵי הַדּוֹר.
מַמְשִׁיךְ מוֹיְשָׁלֶ'ה בְּלִמּוּדוֹ, וְהִנֵּה, קֻשְׁיָה חֲזָקָה מְאֹד מִתְעוֹרֶרֶת. בַּחוּץ מְשַׂחֲקִים יְלָדִים בַּכַּדּוּר וְתוֹהִים אֵיךְ יוּכְלוּ לְנַצֵּחַ, לְמוֹיְשָׁלֶ'ה יֵשׁ שְׁאֵלוֹת אֲחֵרוֹת לָדוּן בָּהֶן: אֵיךְ יְפַצֵּחַ אֶת הַקֻּשְׁיָה שֶׁהִתְעוֹרְרָה? הֵיכָן יִמְצָא לָהּ תְּשׁוּבָה מְנִיחָה אֶת הַדַּעַת?
אוּכַל לְהֵעָזֵר בְּמִשְׁנֵה תּוֹרָה לָרַמְבַּ"ם, יוֹדֵעַ פִּתְאוֹם מוֹיְשָׁלֶ'ה, שָׁם אֶמְצָא אֶת הַתְּשׁוּבָה. הוּא כְּבָר רוֹצֶה לָקוּם וְלָגֶשֶׁת לָאָרוֹן, אֲבָל אָז נֶעֱצָר לְרֶגַע... הַחֶדֶר שֶׁבּוֹ הוּא יוֹשֵׁב קָטָן וְכִמְעַט אֵין בּוֹ סְפָרִים. הַסֵּפֶר שֶׁהוּא זָקוּק לוֹ נִמְצָא בַּאֲרוֹן הַסְּפָרִים הַגָּדוֹל, וְהָאָרוֹן נִמְצָא בַּחֶדֶר הַשֵּׁנִי - שָׁם יוֹשְׁבִים כָּל הָרַבָּנִים וְלוֹמְדִים.
אָז מָה? שׁוֹאֵל מוֹיְשָׁלֶ'ה אֶת עַצְמוֹ, אֶכָּנֵס וְאַפְרִיעַ לָרַבָּנִים הַחֲשׁוּבִים? מִצַּד שֵׁנִי, הָרָצוֹן לָדַעַת אֶת הַתְּשׁוּבָה לַקֻּשְׁיָה כָּל כָּךְ בּוֹעֵר בְּקִרְבּוֹ! חֲבָל לוֹ, חֲבָל עַל הַזְּמַן שֶׁל בִּטּוּל תּוֹרָה.
בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר, אַחֲרֵי דַּקָּה שֶׁל הִתְלַבְּטוּת, מַכְרִיעַ מוֹיְשָׁלֶ'ה: אֶכָּנֵס בְּשֶׁקֶט בְּשֶׁקֶט, אֶקַּח אֶת הַסֵּפֶר וְאֵצֵא. כָּךְ לֹא אַפְרִיעַ לִגְדוֹלֵי הַדּוֹר בַּדִּיּוּנִים.
וְאָכֵן, מוֹיְשָׁלֶ'ה פּוֹתֵחַ אֶת הַדֶּלֶת בְּשֶׁקֶט, נִכְנָס לְאַט לְאַט, עַל קְצוֹת אֶצְבְּעוֹתָיו. אֲבָל...
בָּרֶגַע שֶׁהָרַבָּנִים מַבְחִינִים בְּמוֹיְשָׁלֶ'ה, הֵם נִרְעָשִׁים. קָמִים עַל רַגְלֵיהֶם כְּאִלּוּ רַב גָּדוֹל נִכְנָס לַחֶדֶר, וְלֹא יֶלֶד קָטָן. הָרַבָּנִים מַבִּיטִים בְּחִבָּה בַּיֶּלֶד הָרַךְ, וּלְחִישָׁה נִרְגֶּשֶׁת וּמְלַטֶּפֶת נִשֵּׂאת בָּאֲוִיר: "הִנֵּה הָעִלּוּי הַקָּטָן שֶׁשְּׁמוֹ הוֹלֵךְ לְפָנָיו, הֲרֵי הוּא סֵפֶר תּוֹרָה קָטָן..."
רַבִּי דָּוִד, אָבִיו שֶׁל מוֹיְשָׁלֶ'ה, עוֹמֵד מֵהַצַּד וּלְרֶגַע מַחְוִירוֹת פָּנָיו. אָכֵן, מוֹיְשָׁלֶ'ה בְּנוֹ, עֶדְיוֹ לִגְדוֹלוֹת, וּמִי כָּמוֹהוּ יוֹדֵעַ וּמוֹדֶה לַד' עַל הַמַּתָּנָה הַנִּפְלָאָה שֶׁהֶעֱנִיק לוֹ. מִצַּד שֵׁנִי, כָּל כָּךְ חָשׁוּב לוֹ לִשְׁמֹר עַל בְּנוֹ טְהוֹר מִדּוֹת וּבַעַל נֶפֶשׁ... שֶׁהַגַּאֲוָה לֹא תִּפְגַּע בּוֹ חָלִילָה.
שָׁקֵט הוּא רַבִּי דָּוִד מִטִּבְעוֹ, וּבְדֶרֶךְ כְּלָל אֵינוֹ מְדַבֵּר בְּקוֹל, אוּלָם הַפַּעַם אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְגַּבֵּר עַל עַצְמוֹ, וְהוּא זוֹעֵק בְּקוֹל שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר: "מָה אַתֶּם עוֹשִׂים, רַבּוֹתַי? הֲרֵי אַתֶּם הוֹרְסִים אֶת הַבֵּן שֶׁלִּי!"
דְּמָמָה שֶׁל הֶלֶם מִשְׂתָּרֶרֶת פִּתְאוֹם. הָרַבָּנִים מְבִינִים עַד כַּמָּה רוֹצֶה רַבִּי דָּוִד לִשְׁמֹר עַל נִשְׁמָתוֹ שֶׁל בְּנוֹ טְהוֹרָה וְחַפָּה מִכָּל נְגִיעוֹת שֶׁל גַּאֲוָה וְהִתְנַשְּׂאוּת.
עוֹד כַּמָּה דַּקּוֹת שֶׁל שֶׁקֶט עוֹבְרוֹת. רַבִּי דָּוִד מוֹחֶה אֵגֶל זֵעָה בִּלְתִּי נִרְאֶה, וּבְקוֹל שָׁקֵט יוֹתֵר מַסְבִּיר: "מָה הַפֶּלֶא אִם יוֹדֵעַ בְּנִי אֶת כָּל סֵדֶר נְזִיקִין בְּגִיל עֶשֶׂר, הֲרֵי הַמִּשְׁנָה אוֹמֶרֶת: 'אִם לָמַדְתָּ תּוֹרָה הַרְבֵּה אַל תַּחְזִיק טוֹבָה לְעַצְמְךָ כִּי לְכָךְ נוֹצַרְתָּ'. אִם זָכָה בְּנִי לְחָכְמָה יְתֵרָה מֵאֵת הַבּוֹרֵא, הֲרֵי חוֹבָתוֹ בְּעוֹלָמוֹ לְנַצְּלָהּ כָּרָאוּי וְאֵין לוֹ לְהִתְפָּאֵר בְּכָךְ..."
מתולדותיו:
נוֹלָד בְּז' בַּאֲדָר ה'תרנ"ה באוֹזְדָא שבְּרוּסְיָה לאביו רבי דוד רב המקום ממשפחת רבנים מיוחסת ונִקְרָא עַל שֵׁם מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, מִשּׁוּם שֶׁנּוֹלַד בְּיוֹם פְּטִירָתוֹ. בילדותו היטיב לשחק בשחמט וכשראה שמשתמש בשכלו וכשרונו למשחק ושלא לצורך מרגוע, החליט להפסיק לשחק, ולנצל את כשרונו ללימוד התורה. בגיל תשע סיים סדר נזיקין, בגיל אחד עשר סדר נשים ובגיל שש עשרה את כל הש"ס ושו"ע.
לָמַד בִּסְלוּצְק, בִּישִׁיבָתוֹ שֶׁל רַבִּי אִיסָר זַלְמָן מֶלְצֶר, וּמְאֻחָר יוֹתֵר הֶחְלִיף אֶת אָבִיו בְּרַבָּנוּת בּעיירת אוֹזְדָא ולאחר מכן בלְיוּבַּאן. בִּשְׁנַת תרצ"ז מפאת חינוך הילדים עזב את רוסיה ועָבַר לְאַרְצוֹת הַבְּרִית. הָיָה מִגְּדוֹלֵי רבני אַרְצוֹת הַבְּרִית ומקובל על כל הקהילות, ועָנָה תְּשׁוּבוֹת לִשְׁאֵלוֹת שֶׁהִגִּיעוּ מִכָּל הָעוֹלָם.
נִפְטַר בִּשְׁנַת תשמ"ו. הַלְוָיָתוֹ הִתְקַיְּמָה בְּשׁוּשַׁן פּוּרִים, וְהייתה הגדולה ביותר שהתקיימה בארצות הברית . נִטְמַן לְיַד הָאַדְמוֹ"ר רַבִּי אַהֲרֹן מִבֶּעלְזא. זיע"א.
